ג'ק צ'רצ'יל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ק מלקולם פלמינג צ'רצ'יל

ג'ק מלקולם פלמינג צ'רצ'ילאנגלית: Jack Churchill;‏ 16 בספטמבר 1906 - 8 במרץ 1996), גיבור מלחמה בריטי במלחמת העולם השנייה. ניסה להציל את מותקפי שיירת הדסה במלחמת העצמאות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ק צ'רצ'יל נולד בשנת 1906 בהונג קונג להורים אנגלים מחבל אוקספורדשייר. אף שמוצא משפחתו מאנגליה, גילה כל ימיו חיבה ואהדה למסורת ולמנהגים הסקוטיים. צ'רצ'יל סיים את האקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהרסט RMAS. בשנת 1926, הוסמך לקצונה והוצב לשרת ברגימנט של מנצ'סטר. בשנת 1932 השתחרר מן השירות. כאזרח התמחה בנגינה בחמת חלילים, תחביב שלא היה אופייני לאנגלי ואשר יבוא לידי ביטוי בהמשך מהלך חייו.

בחייו האזרחיים עסק צ'רצ'יל בעיסוקים שונים: בתחילה כחבר מערכת עיתון בניירובי, בירת קניה, ולאחר מכן כדוגמן במודעות פרסומת. הוא הופיע כניצב במספר סרטי קולנוע ובהם הסרט המפורסם "הגנב מבגדד". תוך כדי כך המשיך להתאמן בנגינה על חמת חלילים ואף זכה במקום השלישי בתחרות נגני חמת חלילים, שבה היה האנגלי היחידי בין כל המנגנים הסקוטים. ענף נוסף שהחל להעסיקו היה קליעה למטרה בחץ וקשת, בו ייצג את בריטניה באליפות העולם שנערכה באוסלו בשנת 1939.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ק צ'רצ'יל בוחן תותח שלל בלגי בקוטר 75 מ"מ

עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939, התגייס צ'רצ'יל וחזר לשרת כקצין ברגימנט של מנצ'סטר והפליג עם יחידתו לצרפת.

דבר שאפיין את שירותו הקרבי היה מנהגו לשאת עמו בצאתו לקרב קשת, חצים וחרב עתיקה. בשל כך ובשל תעוזתו הרבה בקרבות זכה לכינויים "ג'ק הלוחם" (Fighting Jack) ו"ג'ק המשוגע" (Mad Jack).

שירותו בצרפת החל בתפקידי סיור בסוף שנת 1939 ובראשית שנת 1940, בתקופה שקיבלה את הכינוי "המלחמה המדומה". בתפקיד זה לא בא לידי סיפוק יצר הלחימה של צ'רצ'יל והוא התנדב למשימה מיוחדת, להצטרף לכוח משלוח בריטי שהורכב לשם יציאה לפינלנד על מנת לעזור לצבא הפיני נגד ההתקפה של ברית המועצות במלחמת החורף, אך המשימה בוטלה והכוח לא יצא למדינה.

בעת פלישת הנאצים לצרפת ולארצות השפלה ב-10 במאי 1940 היה צ'רצ'יל סגן מפקד פלוגה בגדוד רגלים. מפלת צרפת ונסיגת כוחות המשלוח הבריטים לא ריפתה את רוחו, והוא נשאר תוקפני וסירב לסגת ולו שעל אחד מבלי לגרום למרב אבדות לאויב. הוא בלט במיוחד בפשיטות ובהתקפות-נגד מול הכוח הגרמני המתקדם. מלבד כלי הנשק התקניים נשא עמו תמיד את קשתו וחרבו. במענה לגנרל ששאל אותו, בטקס ציון לשבח, מדוע הוא נושא עמו חרב, השיב: "לדעתי, המפקד, קצין היוצא לקרב ללא חרב, אינו חמוש כיאות".

אפיזודה מאותה מערכה מספרת על התימהון שהוכה בו קצין גרמני בעת היתקלות עם כוח קטן של חמישה חיילים בריטים שנותקו מהכוח הבריטי העיקרי, כאשר אחד מחייליו התמוטט לפתע כשחץ תקוע בחזהו. הקצין הגרמני לא יכול היה לדעת כי קבוצת חיילים קטנה זו הונהגה על ידי צ'רצ'יל.

יומן המלחמה של החטיבה שגדודו של צ'רצ'יל השתייך אליה, בעת הפינוי מדנקירק, בסוף חודש מאי ותחילת חודש יוני 1940, אומר: "אחד מן המראות המעודדים ביותר בעת הפינוי היה מראהו של סרן צ'רצ'יל חולף בחוף עם קשתו וחציו". בעת הפינוי נתמנה צ'רצ'יל למפקד פלוגתו, שמפקדה נפצע. צ'רצ'יל זכה בעת הפינוי לאות ההצטיינות הראשון שלו על כך שיצא בראש כוח של שש משאיות לחלץ צוות טנק בריטי שנפגע, ואף על פי שהחילוץ לא הצליח, הוא הציל חיי קצין בריטי פצוע.

בשובו עם הכוח לאנגליה שמע צ'רצ'יל על הקמתה של יחידת קומנדו לתפקידים מיוחדים. הוא התנדב לקומנדו הבריטי, ועבר אימונים מפרכים בסקוטלנד. אימוני היחידה הסתיימו ב-27 בדצמבר 1941 בפשיטה על כוח משמר גרמני בצפון נורבגיה במטרה להשמיד סוללות תותחים גרמניות, במבצע שנקרא "מבצע קלעי הקשת" (Operation Archery). צ'רצ'יל נחת בחוף בראש חייליו כשהוא מנגן מנגינת לכת בחמת חלילים. סוללות התותחים נפגעו ולכוח התוקף נגרמו אבדות קלות בלבד. בשובם הביאו עמם אנשי הכוח מאה שבויים גרמנים ושבעים מתנדבים נורבגים שבאו להצטרף לכוח הנורבגי החופשי באנגליה. כן הטביעו אנשי הכוח ספינות גרמניות ופגעו ברציפים ובמחסנים. צ'רצ'יל עצמו נפצע קלות כשמטען נפץ שנשאו חייליו התפוצץ לידו. בשנת 1943, בעת נחיתת בעלות הברית בחוף סאלרנו באיטליה, פיקד צ'רצ'יל על יחידת קומנדו והצליח לחדור לעיר ולקחת בשבי 42 שבויים.

בשנת 1944 לחם צ'רצ'יל עם יחידת הקומנדו שלו ביוגוסלביה בעזרה לפרטיזנים של טיטו. בקרב קשה איבד את הכרתו כתוצאה מהתפוצצות רימון יד גרמני, נתפס על ידי הנאצים והוטס לברלין לחקירה ולאחר מכן נכלא במחנה הריכוז זקסנהאוזן. בספטמבר 1944 הצליחו צ'רצ'יל וחברו לשבי, קצין חיל האוויר המלכותי, לזחול מתחת לגדר התיל של המחנה ולהימלט לכיוון הים הבלטי. בהגיעם לקרבת העיר רוסטוק נתפסו ונכלאו במחנה הריכוז נידרדורף באוסטריה. באפריל 1945, זמן קצר לפני כניעת גרמניה, הצליח צ'רצ'יל להימלט בשנית וצעד רגלית תשעים ושלושה מייל (כ-150 ק"מ) עד העיר ורונה באיטליה, מקום שבו פגש את הכוחות האמריקאיים.

לאחר כניעת גרמניה נמשכה עדיין המלחמה נגד היפנים. צ'רציל נשלח לחזית בורמה, אך בהגיעו להודו הוטלו פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי ומלחמת העולם הסתיימה.

עם ה"היילנדרס" בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946, השנה שלאחר תום המלחמה, הוצב ג'ק צ'רצ'יל ברגימנט חיל הרגלים שכינויו "Seaforth Highlanders" - "הסיפורת' היילנדרס" (היילנדרס - אנשי שבטי ההרים בסקוטלנד. סיפורת' - אזור מגורים בצפון מערב אנגליה). הגם שהיה אז כבר בן ארבעים, נשלח צ'רצ'יל לקורס צניחה. באותה תקופה קיבל חופשה מן הצבא והשתתף כניצב בהסרטת קטעי ירי בחץ וקשת, בסרט הקולנוע "אייבנהו", על פי הרומן ההיסטורי של וולטר סקוט.

רגימנט ההיילנדרס נחת בארץ ישראל באביב 1948, זמן קצר לפני הכרזת העצמאות, כשצ'רצ'יל משמש בו סגן מפקד גדוד של חיל הרגלים הקל (Light Infantry) בדרגת רב-סרן. היה זה בעת שלביה הראשונים של מלחמת העצמאות, תקופת התמודדותו של היישוב בערביי ארץ ישראל והמאבק על הדרך לירושלים הנצורה, ששיאו היה מבצע נחשון. שלטונות המנדט, שעמד להסתיים, והצבא הבריטי שסר למרותם, הפעילו מדיניות של נייטרליות-לכאורה, שהייתה למעשה עמדה חד-צדדית לטובת הצד הערבי ועמידה מנגד בעת שהתחבורה והיישובים העבריים הותקפו.

שיירת הדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיירת הדסה

מאז ראשית מלחמת העצמאות, לאחר החלטת החלוקה, הייתה התחבורה בין ירושלים העברית לבין הר הצופים, שעברה דרך שכונת שיח' ג'ראח, נתונה להתקפות בלתי פוסקות של הערבים. בלחץ ארצות הברית הבטיח הצבא הבריטי להגן על השיירות שנסעו לאוניברסיטה העברית ולבית החולים הדסה הר הצופים ששכנו בהר הצופים, זאת מפאת חשיבותם התרבותית וההומניטארית של שני המוסדות.

ב-13 באפריל 1948 יצאה מירושלים להר הצופים שיירה של 105 נוסעים ומלווים, מורי האוניברסיטה, רופאי בית החולים, אחיות ומגינים מאנשי "ההגנה". השיירה כללה שני אמבולנסים, שני אוטובוסים משוריינים, שתי משאיות עמוסות מזון ואספקה רפואית ומשוריין ליווי. השיירה יצאה לדרכה במועד מסוכן, חמישה ימים לאחר הריגתו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני וארבעה ימים לאחר פרשת דיר יאסין. בהגיע השיירה לשכונת שיח' ג'ראח היא נעצרה במחסום והותקפה במטח יריות. משוריין הליווי לא הצליח לפרוץ את המחסום. ההתקפה ארכה שבע שעות כשמגיני השיירה משיבים אש נגד התוקפים, אולם כוחם ומצבם הטופוגרפי היו נחותים מול הכוח התוקף.

בעוד החיילים הבריטים שחנו בסמוך לשיירה עמדו מנגד ולא נענו לקריאות העזרה של אנשי השיירה המותקפים, היה צ'רצ'יל הקצין הבריטי היחיד שניגש לשיירה הנצורה להציע את עזרתו בחילוץ חלק מאנשיה. יחידתו של צ'רצ'יל הייתה מופקדת על הכביש להר הצופים. בהגיע לאוזניו הידיעה על תקיפת השיירה הוא קפץ למשוריין שלו וחש להגיע למקום האירוע. בהגיעו למקום ראה את השיירה הלכודה שהערבים עטים עליה מכל עבר והיהודים משיבים בירי מחרכי כלי הרכב ומונעים מן הפורעים מלהתקרב. צ'רצ'יל קירב את כפות ידיו קעורות לשני צדי פיו ובצעקות קרא להפסיק את האש. דבריו נבלעו ברעם היריות. הוא עמד על חומרת המצב ועל חוסר הסיכוי של היהודים להינצל. צ'רצ'יל שיגר למפקדתו דרישה לשיגור משוריינים לעזרה וביקש רשות להפעיל מרגמות שהיו ברשותו. שתי בקשותיו נדחו והדבר העלה את חמתו. בהחלטה נחושה להציל את הנצורים בעצמו מיהר צ'רצ'יל למוצב בריטי קרוב כדי להביא משאיות וזחל"מים, לשם ארגון מבצע חילוץ משלו. הוא שב אל השיירה עם משאית וזחל"ם אחד. לגודל דאבונו, נודע לו כי ד"ר חיים יסקי, מנהל בית החולים הדסה, ורעייתו, שבביתם סעד פחות משבוע לפני כן, הם בין הלכודים. הוא הורה לתותחן הזחל"ם לגונן עליו ובמקל הקצינים שלו הקיש על דופן האוטובוס האחרון. בראיון שנתן בסביבות שנת 1980 לסדרת טלוויזיה של הערוץ הראשון "עמוד האש" תיאר צ'רצ'יל את חלקו באירוע:

ניגשתי אל האוטובוס האחרון, הקשתי על הדופן המשוריינת בידית המקל שלי, וצעקתי אליהם באנגלית שיפתחו את הצוהר שבאחורי המכונית וידברו אתי. לקח להם זמן מה עד שעשו כן. הערבים ירו עליהם, כזכור, והכל היה סגור. והם לא היו להוטים כלל לפתוח צוהר כלשהו. לבסוף אישה אחת קראה אלי : "מי אתה ?". אמרתי: "אני מייג'ור צ'רצ'יל סגן מפקד יחידת הרגלים. אני רוצה לדבר אתכם על מצבכם". אז הם פתחו צוהר, ואנחנו דיברנו. אמרתי להם: "תביטו מצבכם מסוכן מאד. אבל אם תרצו, אני אעביר אתכם מהשיירה הזאת לכלי רכב משוריין המצוי ברשותי ואקח אתכם מכאן". אז התנהלה שיחה בעברית בתוך האוטובוס, והתשובה הייתה: "האם תסלק את הערבים קודם?" השבתי: "לא, אינני יכול לסלק אותם, יש אתי רק 15 חיילים, אבל תוכלו לצאת ולעבור לכלי הרכב שלי, אם כי אחדים מכם עלולים להיפגע בשעת המעבר. אינני מסוגל למנוע זאת, אבל רק מעטים יפגעו. אם לא תעשו כן ותישארו במקומכם - ייתכן כי האנשים שלכם מירושלים יצילו אתכם. מצד שני - אם הם לא יצילו אתכם, חושבני שכולכם תיהרגו". שוב דברו בעברית בתוך האוטובוס ואז...הם צעקו אלי: "למה שלא תסלקו את הערבים ?!". אמרתי: "הרי הסברתי לכם, אינני מסוגל לסלק אותם, אבל אוכל להוציא אתכם. אתם רוצים לצאת - או לא? מהרו והחליטו!". והם ענו: "לא, אנחנו בטוחים כאן. בוודאי יצילו אותנו מירושלים".

הערבים היו איטיים מאד, ומאוד בלתי יעילים. הם חיבלו בצמיגים בכדורי רובים, ובהדרגה, על ידי שימוש בבקבוקי מולוטוב, הם שרפו את הצמיגים, ובמקרים אחדים הצמיגים הציתו את מכלי הדלק ובזה אחר זה עלו באש כל אוטובוס ומשאית. והאנשים - או שנשארו במשאית ונשרפו חיים, או שפתחו את הדלת כדי לצאת, ואז נפתחה עליהם אש תופת ממכונות ירייה והם נהרגו או נפצעו קשה וליד דלת כל משאית הלכו ונערמו המתים".

צ'רציל הסב את רכבו לאחור לכיוון מוקד רפואי בריטי לאחר שהתותחן שלו נפגע בצווארו. בטבח השיירה נהרגו 78 איש ואישה ובהם הנודעים שברופאי ירושלים. זמן לא רב לאחר מכן ניהל ג'ק צ'רצ'יל את מבצע פינויים של כ-700 יהודים מבית החולים האוניברסיטאי בהר הצופים הנצור.

סוף דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עזיבת הבריטים את ארץ ישראל בתום המנדט הבריטי, הגיע צ'רצ'יל לאוסטרליה, שם שימש כמדריך בבסיס הדרכה ללוחמת נ"מ. באוסטרליה הפך צ'רצ'יל לגולש גלים נלהב. בשובו לאנגליה זכה באליפות ב"שיט שבעת הנהרות" (תחרות שיט בסירות על גבי שבעה נהרות בבריטניה המקושרים ביניהם ויוצרים את הנהר הארוך ביותר בבריטניה).

בשנת 1959 השתחרר צ'רצ'יל מן הצבא בדרגת לויטננט קולונל (סגן אלוף), כשהוא מעוטר בשני אותות הצטיינות: אות השירות המצוין (DSO - Distinguished Service Order) ו-"הצלב הצבאי" (MC - Military Cross). לאחר שחרורו המשיך לעסוק בענייני צבא כשנתמנה לאחראי מטעם משרד ההגנה הבריטי על ארגון ה- ACF - Army Cadet Force, ארגון המאמן מתנדבים ומתנדבות צעירים בגילאי 12 עד 18 במטרה לאמנם להגיע להישגים אישיים ולתרום לממלכה ולקהילה.

צ'רצ'יל נפטר בשנת 1996 בביתו במחוז סארי, והוא בן תשעים שנה.

שנה לאחר פטירתו של ג'ק צ'רצ'יל, בשנת 1997, ראה אור באנגלית ספר המתאר את עלילותיו ומעשי הגבורה שלו. הספר נקרא "ג'ק צ'רצ'יל - אומץ ללא גבול" (Jack Churchill-Unlimited Boldness) פרי עטו של הסופר הבריטי רקס קינג-קלרק (Rex King-Clark) שהיה טייס קרב במלחמת העולם השנייה ופרסם מספר ספרי מלחמה תיעודיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דומיניק לאפייר ולארי קולינס, ירושלים, ירושלים. ספרית מעריב, 1972.
  • Rex King-Clark Jack Churchill, Unlimited Boldness. Publisher: Fleur-de-lys Pub. 1997

לצפייה[עריכת קוד מקור | עריכה]