ג'ק קרואק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ק קרואק, 1956.

ג'ק קרואקאנגלית: Jack Kerouac;‏ 12 במרץ 1922 - 21 באוקטובר 1969) הוא סופר, משורר, ואמן רב-תחומי אמריקאי, מהקולות הבולטים של "דור הביט". בימי חייו נהנה מפופולריות, אך לא משבחי הביקורת. כיום הוא נחשב לאחד מהכותבים החשובים בארצות הברית במאה ה-20. סגנון כתיבתו הספונטני והווידויי שימש כהשראה לכותבים רבים כטום רובינס, האנטר ס. תומפסון, קן קיזי, טום וייטס ובוב דילן. יצירתו הידועה ביותר של קרואק היא "בדרכים", יומן מסע ברחבי אמריקה, שיצא בשנת 1957, ושימש השראה לדור שלם.

את חייו הקצרים בילה קרואק בנדודים ברחבי ארצות הברית, ובמגורים עם אמו. קרואק נאבק למצוא את מקומו, תוך שהוא נאבק בערכים השמרניים של שנות ה-50, ומביע קול שונה, מרדן וחופשי. כתיבתו משקפת את הרצון להשתחרר מאחיזתה של החברה הממוסדת, ולמצוא את המשמעות בחייו. חיפוש זה אחר המשמעות הביא אותו להתנסות בסמים ובאלכוהול, להתעמק בבודהיזם ולצאת למסעות בעולם. ספריו נחשבים לספרי יסוד ב"תרבות הנגד" של שנות ה-60.

קרואק מת בגיל 47 בסט. פיטרסבורג שבפלורידה, מדימום פנימי המיוחס להתמכרותו לאלכוהול.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרואק נולד בשם "ז'אן-לואי לברי דה קרואק" בעיר לואל במסצ'וסטס, למשפחה ממוצא צרפתי שהיגרה מקוויבק בגל הגירה שאירע באותה תקופה, של צרפתים מקוויבק לניו אינגלנד, בתקווה למצוא עבודה. שפת אמו של קרואק הייתה הצרפתית, והוא החל בלימוד אנגלית כשפה שנייה בהיותו בן שש. בגיל צעיר הושפע עמוקות ממותו של אחיו הבכור ז'ראר. יצירתו עסקה רבות במוות זה, ובין היתר כתב ספר שלם בשם "חזיונות של ז'ראר".

בצעירותו ניחן קרואק בכישרון אתלטי, ואף הצליח להשיג מלגת פוטבול לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. אך פציעה בעת משחק מנעה ממנו את פיתוח כשרונותיו בתחום זה. בעת שהותו בניו יורק גר עם חברתו, אדי פרקר, ופגש את חוג האנשים, יוצרי "דור הביט" שילווה אותו במהלך חייו והקריירה הספרותית שלו, לרבות אלן גינסברג, ניל קאסאדי, ויליאם ס. בורוז ולורנס פרלינגטי. ב-1942 הצטרף כמלח לצי הסוחר, וב-1943 התגייס לצי ארצות הברית. עוד במהלך מלחמת העולם השנייה שוחרר על רקע פסיכיאטרי. לטענת מפקדיו היה "אדיש למתרחש סביבו".

עוד בילדותו ביקש קרואק להיות לסופר. אביו היה בעל בית דפוס והוציא לאור עיתון מקומי. מגיל צעיר כתב קרואק את יצירותיו, ונשא עמו לכל מקום מחברת שבה היה כותב את רשמיו מהמתרחש סביבו.

בצעירותו ניסה קרואק מגוון של תחומים בטרם פנה לעיסוק בכתיבה. הוא היה כתב ספורט עבור ה"לואל סאן", עבד בבנייה ובמלצרות, ושימש מספר פעמים כמלח. עיסוקים אלו הובילו אותו לאורח חיים נוודי. לרוב לא היה לו בית משלו. הוא גר לעתים עם אמו, עם חברים, או נדד בדרכים.

בעת לימודיו בקולומביה היו קרואק, וידידו בורוז, מעורבים בפרשייה משונה שעיקרה הסתבכות עם החוק עקב מחדל לדווח על רצח. על בסיס זה כתבו קרואק ובורוז ספר מסתורין בשם "וההיפופוטמים בושלו במכליהם" (And the Hippos Were Boiled in Their Tanks), בשנת 1945. הספר מעולם לא פורסם, אך הופיע באנתולוגיה מאוחרת של יצירות בורוז.

לאחר התנסות זו כתב קרואק את ספרו הראשון "The Town and the City". הספר פורסם בשנת 1950. שמו של קרואק מופיע על עטיפת הספר כ"ג'ון קרואק". בספר זה עדיין לא פיתח קרואק את סגנונו הייחודי, ונראה כי הוא מושפע מאוד מתומאס וולף. הספר זכה להצלחה מסוימת, והקנה לקרואק מוניטין ספרותיים.

קרואק המשיך לכתוב באופן רצוף, אך במשך שש שנים לא פרסם דבר. באפריל 1951 כתב, על בסיס טיוטות קיימות שכונו "דור הביט" ו"יצא לדרך", את ספרו "בדרכים". הספר נכתב במשך שלושה שבועות דחוסים, שבהם חי קרואק על תערובת של קפה ובנזדרין. המוציאים לאור דחו את הספר בשל האופי הניסיוני של כתיבתו והנימה האוהדת העולה ממנו כלפי מיעוטים וקבוצות שוליים חברתיות, בארצות הברית של שנות ה-50. בשנת 1957 הסכימה ההוצאה המכובדת וייקינג פרס להוציא את הספר לאור, אך דרשה כי ייעשו בו שינויים מהותיים.

הספר הוא אוטוביוגרפי ברובו, וכתוב בגוף ראשון מנקודת ראותו של הגיבור, סאל פרדייס, ומתאר את מסעותיו של קרואק בארצות הברית ובמקסיקו עם ידידו ניל קאסאדי, המכונה בספר "דין מוריארטי". ניתן לראות בספר מחווה לספרו של מרק טוויין, "מסעותיו של הקלברי פין", למרות שגיבור הספר מבוגר כפליים מהקלברי פין, וספרו של קרואק נכתב כמאה שנים אחרי ספרו של טוויין. הספר נראה כיום כיצירה המעצבת של "דור הביט" שלאחר מלחמת העולם השנייה, והקנה לקרואק את הכינוי "מלך דור הביט".

ידידותו של קרואק עם אנשים כמו אלן גינסברג, ויליאם בורוז וגרגורי קורסו, הגדירה את דורם. קרואק כתב תסריט לסרט "ביט" שכונה "משוך את המרגנית שלי" (Pull My Daisy) בשנת 1958. בשנת 1954 גילה קרואק את "התנ"ך הבודהיסטי" שכתב דווייט גודארד, והחל להתעניין בבודהיזם. הוא תיעד את מסעו הרוחני וכמה ממסעותו הגשמיים עם ידידו גארי סניידר ומשוררים אחרים מאזור סן פרנסיסקו ביצירתו "בטלני הדהרמה" שפורסמה ב-1958, ושיש הרואים בה ספר המשך ל"בדרכים". הספר נכתב באורלנדו שבפלורידה בסוף שנת 1957 ותחילת שנת 1958.

ביולי 1957 עבר קרואק לבית קטן באורלנדו. כמה שבועות לאחר מכן התפרסמה בניו יורק טיימס ביקורת ספרותית שהכריזה על קרואק כ"קולו של הדור החדש". הוא זכה לשבחים כסופר אמריקני גדול, אך נראה כי התהילה שזכה בה לא הביאה לו אושר, וכי מבחינת מצבו הנפשי לא היה ערוך להתמודד עם ההצלחה.

קרואק מת ב-21 באוקטובר 1969 בבית החולים סט. אנתוני בסט. פיטרסבורג שבפלורידה, יום לאחר שהובהל לבית החולים בשל כאבים באגן שנבעו מבעיית כבד קשה, המיוחסת להתמכרותו לאלכוהול. בעת מותו חי עם אשתו השלישית, סטלה, ואמו גבריאל. הוא נקבר בעיר הולדתו, לואל.

סגנונו של קרואק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הספר "בדרכים"

יש המחשיבים את קרואק ל"מלך הביטניקים" ו"מלך ההיפים". סגנון כתיבתו של קרואק נקרא על ידו "פרוזה ספונטנית", טכניקת כתיבה המזכירה את "זרם התודעה". המוטו שלו היה "המחשבה הראשונה היא המחשבה הטובה ביותר" (first-thought = best thought). כתיבתו נקראת במקצב של "נשימה" (השאול ממוזיקת הג'אז ומטכניקות למדיטציה בודהיסטית), ונראית כמבוססת על אלתור ועל הקפדה שלא לערוך ולו מילה אחת. עם זאת, חלק מיצירתו נערך על ידי דונלד מריאם אלן, עורך ספרותי ידוע בדורו, שערך גם כמה מיצירות גינסברג. קשורה ברעיון ה"נשימה" הייתה סלידתו של קרואק מן ה"נקודה" שבסוף המשפט, והעדפתו את המקף המחבר תחתיה. הדבר הביא לכך שיצירתו, כשהיא מוקראת, תקבל מקצב, ותשמע כסוג של מוזיקה.

קרואק אהב להסביר את שיטת יצירתו, לרוב בשיחות ארוכות שניהל, כשהוא שיכור, עם ידידיו. לבקשתו של גינסברג כתב רשימה של "שלושים עיקרי אמונה וטכניקה לפרוזה מודרנית". ביניהם: "כתוב מחברות סודיות, והדפס דפים פראיים להנאתך - היה קשוב לכל ופתוח - אל תשתכר מחוץ לביתך - היה מאוהב בחייך." ועצות נוספות מסוג זה.

היו שסברו כי כתיבתו הספונטנית של קרואק לא יצרה פרוזה גדולה. טרומן קפוטה התייחס לטכניקה זו במילים "זו אינה כתיבה אלא הקלדה". על אף ביקורת זו יש לזכור שמה שאמר קרואק על הכתיבה, והדרך שכתב בה בפועל, הם שני דברים שונים. על פי חלק ממכריו ערך וכתב מחדש חלק גדול מיצירתו, והיה רחוק מהספונטניות שהטיף לה. עם כל זאת יש לזכור כי לאורך כל שנות החמישים היה קרואק במאבק מתמיד על עצם פרסום ספריו, וביקש לעניין בהם מוציאים לאור. השפעת אורח חייו הנוודי, והתנסויותיו בסמים ובאלכוהול (התמכרות שהלכה והחריפה בשנותיו האחרונות) ניכרת היטב בכתיבתו.

סגנון שירתו של קרואק הושפע מאוד מההייקו היפני שאליו נחשף בעת שהתעניין בבודהיזם. סגנון כתיבתו בפרוזה ובשירה שימש ומשמש עד היום מקור השראה לכותבים רבים.

כתביו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]