ג'ראלד בול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בול בראשית שנות ה-60, עם תותח 16 אינץ'

ג'ראלד וינסנט בול (Gerald Vincent Bull;‏ 9 במרץ 1928 - 22 במרץ 1990), מהנדס קנדי שהתמחה בארטילריה ארוכת טווח. פרויקט חייו היה נסיון לשיגור לווין לחלל באמצעות שימוש בתותח-על (כמו בסיפורו של ז'ול ורן, מהארץ לירח). לשם ביצוע פרויקט זה חבר לשליט עיראק סדאם חוסיין ותיכנן בעבור המשטר העיראקי תותחי על במסגרת "פרויקט בבל". בול נהרג מכדורי מתנקשים מחוץ לביתו בבריסל. לפי פרסומים שונים הוא חוסל על ידי "המוסד"[1].

שנים ראשונות וראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול נולד באונטריו למשפחה מבוססת, אך התרוששות המשפחה כתוצאה מהמשבר הכלכלי הגדול, מות אמו במהלך לידה והתדרדרותו של אביו כתוצאה מכך לאלכוהוליזם גרמו לכך שיישלח ללימודים במוסד ישועי. לאחר שבגר למד בקולג' שליד אוניברסיטת קווינס ובאוניברסיטת טורונטו, באחד המחזורים הראשונים של המחלקה להנדסת אווירונאוטיקה. לתזת המוסמך שלו הקים מנהרת רוח, במימון חיל האוויר הקנדי.

לאחר שסיים לימודים לתואר דוקטור, ב-1951 (בן 23 בלבד), צורף ל-CARDE (ראשי תיבות של "Canadian Armament and Research Development Establishment, מוסד קנדי לחימוש ומחקר), מוסד שנוסד יחד עם ממשלת בריטניה בתקופת מלחמת העולם השנייה כדי לפתח טכנולוגייה ארטילרית הרחק מאירופה. הוא לא נשאר ב-CARDE זמן רב והשקיע את זמנו בפיתוח שיטות איסוף נתוני ירי של כלי נשק לצורכי מחקר.

ב-1954 קיבל משרה באוניברסיטת לאוול בקויבק וערך מחקרים במנהרת רוח יחד עם צוות של סטודנטים. במהלך אותה תקופה ניסה ה-DRB (ראשי תיבות של Defence Research Board, מועצת מחקר ההגנה) לפתח טיל נגד טילים ובול הציע להשתמש בפגזי ארטילריה לצורך זה. אולם הכלי שתכנן בול לא היה מהיר מספיק. המימון של DRB קוצץ בעקבות ירידת המתח העולמי והיבחרה של ממשלה ליברלית בקנדה (קיצוץ שביטל גם את פיתוח המטוס העל-קולי אוורו קנדה CF-105 ארו, שהיה אמור להיות פרויקט הדגל של התעשייה האווירית הקנדית) ובול חזר ל-CARDE, שם פיתח אמצעי זיהוי מטרות על ידי מכ"ם ואינפרה-אדום, כאשר בחלק מהניסויים השתמש לדימוי המטרות בפגזים שנורו אל מנהרת רוח.

עם השיגור לחלל של הספוטניק על ידי ברית המועצות ב-1957 התעורר עניין עולמי במרוץ לחלל. בול הדליף לעיתונות סיפור, שלא היה לו כל ביסוס מציאותי, לפיו קנדה תעלה לווין למסלול תוך שימוש בתותח שיותקן בחרטום טיל רדסטון אמריקאי. ב-22 באפריל 1958 התפרסם הסיפור בהד תקשורתי גדול והביך את ראש ממשלת קנדה ג'ון דיפנבייקר. אחת מתוצאות ההדלפה שהפתיעו את בול הייתה חשיפתה לציבור של עבודתו ב-CARDE בזיהוי מטרות על ידי שידור של רשות השידור הקנדית[2].

בהמשך הסתכסך בול עם מנהליו ועזב את CARDE.

פרויקט HARP[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט HARP

לוטטנט גנרל ארתור טרודו (Arthur Trudeau) מצבא ארצות הברית, אשר הוביל פרויקט ארטילרי ניסויי דומה לרעיונותיו של בול בנוגע להעלאת לוויין למסלול על ידי ירי מתותח, התלהב מרעיונותיו של בול והחליט להעביר אותם לפסים מבצעיים. לצד בול גייס את המומחה האמריקאי צ'ארלס מרפי (Charles Murphy) ושכנע את הצי האמריקני לספק מימון ותמיכה לפרויקט. פרויקט HARP (ראשי תיבות של High Altitude Research Program - תוכנית מחקר גובה רב) יצא לדרך בניהולו של דונלד מורדל (Donald Mordell).

ב-1961 החלו ניסויי ירי באוקיינוס האטלנטי בתותח בקוטר 130 מ"מ, בהתאם לתכנוניהם של בול ושל מרפי. הצוות הצליח לירות פגזי ניסוי לגובה 130,000 רגל (כ-39,000 מטר). הצוות חיפש בסיס הפעלה נוח ומצא אותו בברבדוס, שם נבנה תותח ייעודי והחלה סדרת ניסויים מוצלחת ביותר. בנובמבר 1962 נורה פגז במשקל 150 ק"ג לגובה של 66,000 מטר במהירות לוע של כ-3,000 מטר לשנייה.

בשנת 1964 שכנע מורדל את ממשלת קנדה, ש-HARP היא שיטה בטוחה וזולה שיכולה להצעיד את קנדה לעידן החלל ולהצבת לווין מתוצרתה ותחת דגלה במסלול סביב כדור הארץ. ממשלת קנדה הבטיחה תקצוב של 2.5 מיליון דולר למשך שלוש השנים הבאות, ממשלת ארצות הברית התחייבה לסכום של חצי מיליון דולר נוספים בשנה.

שנת 1965 יועדה לבניית תותח-על בקוטר 44 ס"מ, עם אורך קנה של כ-5 מטרים, שהועמד כמעט במאונך. שנת 1966 יוחדה לניסויים אינטנסיביים בכלי. ב-18 בנובמבר 1966 נורה פגז-מדמה-לוויין במשקל 180 ק"ג לגובה 180 ק"מ. זהו שיא שלא נשבר עד היום[3].

בשנת 1967 תכנן בול את ה-GLO-1A (ראשי תיבות של Gun-launched Orbiter, Version 1A - לוויין משוגר-תותח גרסה 1A) אך המימון לפרויקט הופסק הן מן הצד הקנדי והן מן השותפים האמריקאים.

SRC - תאגיד חקר החלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תותח הוביצר GC-45 עיראקי, תכנון: ג'ראלד בול

עם פירוק פרויקט HARP חזר בול לאחוזתו בגבול קוויבק וורמונט והקים את SRC (ראשי תיבות של Space Research Corporation - תאגיד חקר החלל). החברה ייצרה תותחים ופגזים, הלקוח הגדול הראשון של החברה הייתה מדינת ישראל אשר רכשה בעיקר פגזים לתותחים אמריקאים מ-1973 ואילך.

במסגרת החברה פיתח בול במחצית הראשונה של שנות השבעים את תותח ההוביצר GC-45 בעל קליבר של 155 מ"מ המסוגל לירות לטווח יעיל של כ-30 ק"מ בדיוק מטרה של 10 מטרים ולטווח של כ-40 ק"מ תוך איבוד מסוים של דיוק. ביחס לגדלו הסביר של התותח הוא הציע טווח ירי דמיוני. לשם ייצור התותח פנה בול לחברה בדרום אפריקה תוך הפרת האמברגו הבינלאומי שהוחל על מדינה זו. הוא נתפס ב-1980, הואשם, נידון לשנת מאסר והשתחרר לאחר שישה חודשים. לאחר שחרורו עזב את קנדה והשתקע בבריסל.

בדרום אפריקה הושלם פיתוח התותח והוא שימש לראשונה באופן מבצעי נגד כוחות קובה שהשתתפו במלחמת האזרחים באנגולה. עם פרוץ מלחמת איראן-עיראק מצא בול לקוח גדול וחשוב לתותח, שליט עיראק סדאם חוסיין. בין בול לחוסיין נוצר קשר שהתבסס על התלהבותו של חוסיין מחלומו של בול על הצבת לוויין בחלל ומהסכמתו לספק לו את כל האמצעים הדרושים כדי ליישם חלום זה.

פרויקט בבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988 החל בול לעבוד עבור חוסיין ב"פרויקט בבל" (Project Babylon). הרעיון היה לבנות את תותח-העל הגדול ביותר שיוצר אי-פעם ("בבל הגדול" או "תותח יום הדין"). אורך הקנה היה אמור להיות 156 מטרים, הקליבר - מטר אחד. מטרת התותח הייתה מתן אפשרות להציב לוויין בחלל. באופן מעשי פירוש הדבר טווח ירי לכל נקודה בעולם. עד להשלמת "בבל הגדול" תכנן בול עבור הממשל העיראקי סדרת תותחי-על קטנים יותר, לטווחים ארוכים יותר מאשר טילי ה"סקאד" המיושנים יחסית.

השימוש בתותח עדיף על השימוש ב"סקאד" ממספר סיבות. ראשית, הדיוק הגבוה יותר; שנית, החום בראש הקרבי של רקטת הסקאד גבוה מאד ולכן יכול לפרק את החומר שבראש חץ ביולוגי או כימי ולהפוך אותו לבלתי-יעיל מבצעית, מנגד, חומו של פגז הנורה מתותח נמוך בהרבה ומאפשר יעילות גבוהה יותר לשימוש בנשק להשמדה המונית; שלישית, לפגז חתימת מכ"ם נמוכה מאד והוא מסוגל לחדור את מערכת ההגנה האווירית של ה"פטריוט".

ייצור חלקי התותח השונים התפרס על פני מדינות רבות ברחבי העולם, תוך הברחת החלקים לצורך הרכבה באתרי הניסויים בעיראק. מאמצים בינלאומיים נעשו כדי לעצור את הפרויקט, ובאנגליה נתפסו חלקים שהיו מיועדים לתותח.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במרץ 1990 נורה בול חמש פעמים, פעמיים בראשו ושלוש פעמים בגבו מטווח קצר על ידי מתנקשים מקצועיים[4] ההנחה בעולם הייתה שבול חוסל על ידי המוסד. העיתונאי יוסי מלמן, שחיבר כמה ספרים על המוסד, סיפר ב-2012:

סיפור על יחידת "כידון" שלא ידוע, הוא חיסולו בבריסל של ד"ר ג'ראלד בול, מדען קנדי אובססיבי, הוגה רעיון 'תותח העל', שהציע אותו לקנדה, ארצות הברית, אוסטריה, דרום אפריקה ואפילו ל'תעשייה הצבאית' בישראל. בסוף פנה לסדאם חוסיין, שמימן את הפרויקט. אנשי "כידון" הגיעו לבריסל, שכרו דירה בבניין שבו התגורר (הדירה הייתה על שם חברתו הבלגית). הם הציגו עצמם כמרוקאים. בול הוזהר בטלפון על ידי אלמונים לחדול מהעבודה בפרויקט של סדאם, אך כשלא שעה לאזהרות הגיעו אנשי 'החוליה', המתינו לו בחדר המדרגות והרגו אותו.

– מאיר דורון, ספר חדש מגולל את עלילות יחידת החיסול "כידון" של המוסד, באתר Israeli Life USA

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Murphy CH, Bull GV, Gun-launched probes over Barbados in Bulletin of the American Meteorological Society, 1968; vol.49(6): 640-
  • William Lowther, Iraq and the Supergun: Gerald Bull: the true story of Saddam Hussein's Dr Doom (Macmillan, London 1991) (Pan paperback, London 1992) ISBN 0-330-32119-6

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A supersonic scientist שידור רשות השידור הקנדית מ-1958 שחשף לראשונה את עבודתו של ג'ראלד בול (באנגלית)
  • פרויקט HARP (באנגלית)
  • Who killed Gerald Bull? שידור רשות השידור הקנדית מ-1990 שמנסה לברר מי ירה בג'ראלד בול (באנגלית)
  • The Man Who Made the Supergun תמליל תוכנית פרופיל של PBS עם אנשים שהכירו ועבדו עם בול בעבר (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]