ג'רום ברונר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ג'רום ברונראנגלית: Jerome Seymour Bruner, נולד ב-1 באוקטובר 1915) הוא פסיכולוג קוגניטיבי אמריקאי שתרם לפיתוח תאוריית הלמידה הקוגניטיבית.

ברונר נמנה עם קבוצת חוקרים שפעלה בתחילת שנות ה-50 באוניברסיטת ייל וסללה את המעבר מן הגישה הביהביוריסטית אל הגישה הקוגניטיבית. ברונר ועמיתיו הניחו שהאדם פועל על פי אסטרטגיות מכוונות, כלומר הוא מעלה ביוזמתו השערות באשר למהות המושג ותר אחר גירויים שיאפשרו לו לבחון את השערותיו.‏[1] ברונר הדגיש את החשיבות הרבה של ההקשר החברתי בנוגע להתפתחות הקוגניטיבית ובנוגע להתפתחות השפתית.‏[2] הוא סבר כי הסביבה החברתית מהווה "מנגנון תומך לרכישת שפה", שמשלים את המנגנון המולד לרכישת שפה.

משנתו של ברונר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברונר חקר רבות את האופן בו ילדים לומדים ומסקנתו הייתה כי הם לומדים על ידי תהליך אותו כינה "פיגום" (scaffolding). באמצעות תהליך הפיגום, הילד מבנה את ידיעותיו בהסתמך על ידע שכבר יש ברשותו. תהליך הפיגום, לפי ברונר, נעשה על ידי הסביבה החיצונית, אשר מבנה את הסיטואציה ומאפשרת לילד להיענות לסביבה באופן מסתגל יותר. תמיכה זו כוללת מתן הדרכה, רמזים, משוב ועצות, הניתנים בהתאם לרמת היכולת העכשווית של הילד וגם בהתאם לרמת ההתפתחות המקורבת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • David Olson, Jerome Bruner: the cognitive revolution in educational theory, London: New York, 2007.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נדלר ארי, מבוא לפסיכולוגיה כרך 2, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 62
  2. ^ בקר עדה, עם מי שיחקת בגן היום? עולמם החברתי של ילדים בגיל הרך, מכון מופ"ת, עמ' 41