ג'רי פודור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'רי אלן פודור
Jerry Fodor in 2007.jpg
תאריך לידה 1935, ניו יורק
זרם פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין פילוסופיה של הנפש, מדעי הקוגניציה
הושפע מ הילארי פטנאם, רנה דקארט, סידני מורגנבסר, נועם חומסקי, דיוויד יום
השפיע על סטיבן פינקר, פאול צ'רצ'לנד

ג'רי אלן פודור (Fodor; נולד ב-1935) הוא פילוסוף ומדען קוגניציה אמריקאי. עבודותיו בפילוסופיה של הנפש ובקוגניציה הניחו יסודות לתאוריה מודולרית של הנפש ולהיפותזת שפת המחשבה (Language Of Thought - LOT).

לטענת פודור מצבים מנטלים, כמו האמנות ורציות, הם יחסים בין אינדיבידואלים לייצוגים מנטלים. לטענתו, למצבים מנטלים לא צריך להיות היבט סיבתי הנקבע באופן חיצוני, מכיוון שייצוגים מנטליים יכולים להיות מוסברים כראוי רק במונחי שפת מחשבה. היפותזת שפת המחשבה איננה רק הסבר אלא מקודדת בפועל במוח ונוצרת כתוצאה מפעולות חישוביות של תהליכים מנטליים, כמו חשיבה, על תחביר ייצוגים.

תורת הפונקציונליזם של פודור גורסת כי ניתן להבין תהליכי תפיסה ושפה באמצעות מודלים סיבתיים או פונקציונלים. מודלים אלו אינם תלויים זה בזה או בתהליך מרכזי, ולכן הם מאפשרים יחסים סיבתיים עם אובייקטים חיצוניים. באופן זה מצבים מנטלים יכולים להיות בעלי תכנים על אודות דברים בעולם, ואילו התהליך המרכזי אחראי על היחסים הלוגיים בין סוגים שונים של תכנים, קלטים ופלטים.

בשנים האחרונות עוסק פודור במשמעות ובמובן של תכנים מנטלים. לשם כך פיתח תאוריה סיבתית א-סימטרית של מובן, וביקר את ההוליזם הסמנטי. הוא מתנגד לרדוקציוניזם של הנפש מכיוון שלטענתו ישנם מצבים מנטלים ברי מימוש וקיימת היררכיה של דרגות הסבר. על כן, הכללות וחוקים של תאוריות מסדר גבוה, כמו פסיכולוגיה או בלשנות, לא יכולות לתפוס את מקומם של הסברים מסדר נמוך המבוססים על התנהגות נוירונים וסינפסות. פודור מבקר גם את בסיס התאוריה הדרווניסטית והנאו-דרווניסטית של ברירה טבעית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פודור נולד בשנת 1935 למשפחה ממוצא יהודי. ב-1956 סיים תואר ראשון בהצטיינות יתרה באוניברסיטת קולומביה, שם למד עם פילוסוף המדע סידני מורגנבסר. ב-1960 סיים דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת פרינסטון בהנחיית הפילוסוף הילארי פטנאם.

בשנים 1959-1986 היה חבר סגל ב-MIT ובין השנים 1988-1986 היה פרופסור מן המניין באוניברסיטת העיר ניו יורק (CUNY). החל מ-1988 הוא פרופסור לפילוסופיה ומדעי הקוגניציה באוניברסיטת רוטגרס בניו ג'רזי.

פודור הוא חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. הוא זכה בפרסים רבים, היה עמית פולברייט באוניברסיטת אוקספורד וקיבל את מלגת גוגנהיים. הוא ידוע כחובב אופרה וכותב ביקורות ב-London Review of Books. פודור חי בניו יורק יחד עם אשתו, הבלשנית ג'נט דין פודור, ולהם שני ילדים.

מצבים מנטלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבים מנטלים מוסברים על ידי שתי תאוריות מרכזיות. האחת, רואה אותם כיחס דו-ערכי. על פי קרנפ יחסים הם בין אינדיבידואלים ובין משפטים של שפה טבעית, ואילו על פי פרגה יחסים הם בין אינדיבידואלים ובין היגדים המבוטאים על ידי משפטים. התאוריה השנייה, דוחה כלל את המאפיין היחסי של מצבים מנטלים.

בספר גישות היגדיות (1978 ,Propositional attitudes) מציע פודור כי מצבים מנטלים הם יחסים בין אינדיבידואלים ובין ייצוגים מנטלים. לטענתו ייצוגים מנטלים, ובמיוחד משפטים בשפת המחשבה (LOT), הם הכרחיים להסבר יחסים במצבים מנטלים. במקום זאת הציע יחס תלת-ערכי שהוא בין אינדיבידואלים, ייצוגים ותכנים היגדיים. זהו ריאליזם ייצוגי. ייצוגים מנטלים אינם רק האובייקטים של האמנות ושל רציות, אלא גם התחום שבו פועלים תהליכים מנטליים. ניתן לראותם כקשר אידאלי בין משמעות סינטקטית של תוכן מנטלי ומשמעות חישובית של ארכיטקטורה פונקציונלית. משמעויות אלו, על פי פודור, הם ההסברים הטובים ביותר לתהליכים מנטליים.

ארכיטקטורה פונקציונלית של הנפש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שתי תאוריות מרכזיות לארכיטקטורת הנפש:

  1. "אופקית" - תהליכים נפשיים הם אינטראקציות בין כשרים שאינם במקום מסוים בנפש. כך למשל, שיפוט נותר שיפוט בין אם הוא שיפוט על חוויה תפיסתית או שיפוט על הבנה של שפיטה.
  2. "אנכית" - לכשרים מנטליים יש מקום מסוים בנפש אשר נקבע באופן גנטי ומזוהה עם מבנים נוירוביולוגיים. תאוריה זו ממשיכה למעשה את הפרנולוגיה של המאה ה-19, אשר לטענת מייסדה, פרנץ יוזף גאל, כשרים מנטלים ניתנים לזיהוי על פי אזורים שונים במוח. ניתן למשל לזהות רמת אינטליגנציה על ידי גודל בליטה מסוימת בגולגולת. תיאור פשטני זה של מודולריות הופרך מאז.

בעקבות הבלשן נועם חומסקי, פיתח פודור תאוריה התומכת בפסיכולוגיה מולדת אשר בה פונקציות ומושגים קוגניטיביים הם פנימיים. הוא ביקר את הביהביוריזם והאסוציאציזם וניסח השערה על מודולריות הנפש.

הרעיון של מודולריות הנפש הגיע מתורת הפרנולוגיה של המאה ה-19

בשנות השמונים אימץ פודור את רעיון המודלריות ללא מיקום פיזי מסוים בנפש. בספר מודולריות של הנפש (1984, Modularity of Mind) הציג שתי תכונות של מודולריות: כימוס מידע (Informational Encapsulation) ותחום ייחודיות (Domain Specificity). תכונות אלו מאפשרות לשלב ארכיטקטורה פונקציונלית עם תכנים מנטלים. מכאן מתקבלת יכולת להעריך מידע באופן בלתי תלוי בהאמנות אינדיבידואלים ומתאפשרת תפיסת תכנים מנטליים באופן אטומיסטי וסיבתי. הרעיון המרכזי הוא שתכונות תכנים של מצבים מנטלים, יכולות להיות תלויות גם ביחסים סיבתיים עם העולם החיצוני, ולא רק ביחסים פנימיים של המערכת שלהם.

רעיון זה קיבל חיזוק בעבודתו של סטיבן פינקר ומדענים אחרים. אולם פודור סבור שהוא הרחיק לכת. לדעתו הנפש איננה מודולרית באופן מסיבי ולא ניתן להסבירה על ידי מודל חישובי.

ריאליזם אינטנציונלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר תאוריה של תוכן ומאמרים אחרים (1990, A Theory of Content and Other Essays) שילב פודור בין שאלות על מציאות ובין ייצוגים מנטלים. לשם כך הראה כיצד ריאליזם ייצוגי מצדיק ביטוי של תכני מצבים מנטלים במבנים סימבולים.

ביקורת על דניאל דנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פודור מבקר את הריאליזם הסטנדרטי של דנט בשתי טענות נפרדות:

  1. המבנה הפנימי של מצבים מנטלים - לטענתו מצבים אלו אינם קשורים זה לזה.
  2. תאוריה סמנטית של תכנים מנטלים - לטענתו יש איזומורפיזם בין חוקים סיבתיים של תכנים לבין רשת היסקית של האמנות.

רוב הפילוסופים המודרניים של הנפש סבורים שהטענה הראשונה שקרית והשנייה אמיתית. סבור פודור שהטענה הראשונה אמיתית והשנייה שקרית.

על פי האינסטרומנטליזם של דנט ניתן להיות ריאליסט ביחס למצבים אינטנציונלים מבלי להיות מחויב למציאות של ייצוגים מנטלים. פודור טוען כי רמת ניתוח זו לא מאפשרת להסביר מדוע האסטרטגיה האינטנציונלית עובדת: "ישנה...התנגדות סטנדרטית לאינטנציונליזם...קשה להסביר מדוע הפסיכולוגיה של האמנות/רציות עובדת אם הפסיכולוגיה של האמנות/רציות היא למעשה שקרית...כמו שפטנאם, בויד‏[1] ואחרים הדגישו, הצלחה ניבוית של תאוריה לאמת של אותה תאוריה כוללת הנחה מוסקת. כן,...כאשר אנו עוסקים בתאוריה היחידה בנושא אשר מעוטרת בהצלחה ניבוית, לא ברור..מדוע הנחה כזו לא הייתה צריכה לגרום להעדפת מושג ריאליסטי....של פרשנויות האמנות/רציות".‏[2]

יצרנות, שיטתיות ומחשבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטענת פודור, אם שפה היא ביטוי של מחשבות ושפה היא שיטתית, אזי מחשבות צריכות להיות גם שיטתיות. הוא משתמש בעבודתו של נועם חומסקי כדי לבנות מודל של התאוריה וגם כדי להפריך ארכיטקטורות חלופיות כמו קַשְׁרָנוּת (Connectionism).

חומסקי הסביר שיטתיות בשפות טבעיות באמצעות שני מושגים: יצרנות (פרודוקטיביות) וקומפוזיציונליות. יצרנות מתייחסת ליכולת הבלתי מוגבלת של מערכת ייצוגית ליצור ייצוגים חדשים מקבוצה כלשהי של סמלים. לדוגמה, הסמלים "יוסי", "אוהב" ו"שמעון" מאפשרים לייצר משפטים כמו "יוסי אוהב את שמעון" ו"שמעון אוהב את יוסי". על פי פודור, ייצוגים ניתנים לפירוק לחלקים מרכיבים ואלו נבנים לתווים חדשים.

על פי השיטתיות בעל קוגניציה יכול להבין משפטים מסוימים באותה מידה שבה הוא מבין משפט אחר. למשל, מי שמבין את "יוסי אוהב את שמעון" יבין גם את "שמעון אוהב את יוסי". מי שיבין את "P ו-Q" יבין גם את "P". רק לעתים נדירות השיטתיות מאותגרת, כתכונה, בשפות טבעיות ולוגיקות, אולם המחשבה היא שיטתית באותה דרך בה שפה. העובדה ששיטתיות ויצרנות תלויות במבנה היוצר של השפה משמעה כי לשפה יש סמנטיקה של צירופים. אם גם למחשבה יש גם סמנטיקה של צירופים, אזי חייבת להיות LOT.

הטיעון השני של פודור להעדפת ריאליזם ייצוגי נוגע ביחס בין תאוריה ייצוגית של הנפש ומודלים של הארכיטקטורה שלה. אם משפטים דורשים תהליך ייחודי של פירוט אזי הם דורשים מכניזם חישובי מסוג מסוים. המובן התחבירי של ייצוגים מנטלים מחובר לרעיון שתהליך מנטלי הוא חישוב שפועל רק על צורת הסמלים שהם מפרטים. זוהי תאוריה חישובית של הנפש. כתוצאה מכך ההגנה על מודל ארכיטקטורה מתבססת על בינה מלאכותית קלאסית והגנה על מציאות הייצוגים המנטליים.

להשקפת פודור, תחביר ממלא תפקיד בתיווך בין חוק סיבתי של סמלים והתכנים שלהם. היחסים הסמנטים בין סמלים יכולים להיות מועתקים על ידי היחסים התחביריים שלהם. היחסים ההיסקיים שמחברים את התכנים של שני סמלים יכולים להיות מועתקים על ידי החוקים של התחביר הפורמלי שמסדיר את הגזירה של סמל אחד משני.

תכנים מנטליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות השמונים דבק פודור במובן סיבתי של תוכן מנטלי ומשמעות, זאת בניגוד לעמדה בה החזיק בתחילת דרכו של חוקי סמנטיקה היקשיים (Inferential Role Semantics). פודור דוחה את עמדתו הישנה בשל מחויבותה לצורה קיצונית של הוליזם אשר שוללת אפשרות לנטורליזציה של המנטלי. נטורליזציה חייבת לכלול הסבר לתוכן במונחים סיבתיים ואטומיסטים.

דחיית ההוליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פודור מזהה בעיה בהוליזם לצורותיו השונות. על פי עמדה זו, הגורם הקובע בהערכה סמנטית הוא "קשר אפיסטמי" (Epistemic Bond). ‏ P הוא קשר אפיסטמי של Q אם המובן של P נחשב על ידי מישהו כרלוונטי לקביעת המובן של Q. זהות תוכן מצב מנטלי נקבעת, על פי העמדה ההוליסטית, רק על ידי השגת כל הקשרים האפיסטמים שלו. דבר זה הופך את הריאליזם של מצבים מנטליים לבלתי אפשרי.

אסימטריה של תאוריה סיבתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פודור דוחה את הרעיון שהערכה סמנטית דואגת רק לקשרים הפנימיים בין יחידות של מערכות סימבוליות. בשל כך הוא מעדיף עמדה אקסטרנליסטית השומרת על תכנים מנטלים ומשמעות. הנטורליזציה של המנטלי מהווה בעיה כאשר ניתנת אפשרות למונחים לא אינטנציונלים ולא סמנטים. אם בעיה זו תיפטר בתאוריה ייצוגית (Representational Theory) של הנפש, יהיה צורך בתאוריה סיבתית שתפרש סמלים ראשוניים לא-לוגים ב-LOT. פודור מציע כי מה שקובע שהסמל של "מים" מבטא את התכונה H20 הוא המופעים של סמל זה ביחסים סיבתיים מסוימים עם מים. לגרסה אינטואיטיבית זו הוא קורא "תאוריה סיבתית גולמית" (Crude Casual Theory). לפי תאוריה זו, מופעים של סמלים מבטאים את התכונות שהן הסיבות להופעתן. למשל, המונח "סוס" אומר שסוס הוא סוס. במטרה לעשות זאת, הכרחי ומספיק שתכונות מסוימות של מופע הסמל "סוס" יהיו כמו יחס בין תכונות שקובעות שמשהו הוא מופע של סוס.

תאוריה זו מובילה לייצוגים שגויים. ראשית, לא כל הסוסים גורמים למופעים של סוס. שנית, לא רק סוסים גורמים למופעים של סוס. ייתכן למשל כי ראות גרועה תבלבל מישהו בין כבשה לבין סוס ואז סוס ייגרם למעשה על ידי כבשה. במקרה כזה סמל זה לא יבטא רק את התכונה של סוס אלא גם את ההבחנה בין סוס לכבשה. תאוריה סיבתית גולמית אינה מסוגלת להבחין בין מקרים אלו. פודור מכנה זאת "בעיית ההבחנה".

פודור מציע "תאוריה סיבתית גולמית במקצת" (A Slightly Less Crude Causal Theory). על פי תאוריה זו, הכרחי לשבור את הסימטריה בבסיס התאוריה הסיבתית הגולמית. לשם כך, יש צורך בקריטריון שיבחין בין מופעים של A הנגרם על ידי A (נכון) לבין אלו הנגרמים על ידי B (שקר). פודור טוען כי בעוד שמקרים שקריים תלויים אונטולוגית במקרים הנכונים, ההפך איננו נכון. ישנה א-סימטריה בתלות בין מקרים נכונים (A = A) ומקרים לא-נכונים (A = A או B). על פי פודור "מנקודת מבט סמנטית, טעויות חייבות להיות טעויות, אם בקיום "סוס" אין כבשים אזי לא ניתן לדרוש שבמובן "סוס" כבשים יקראו סוסים. מצד שני, אם "סוס" איננו סוס ויש טעות ביחס לסוסים, לעולם לא יהיה אפשרי עבור כבשה להקרא "סוס". אם נסתכל על שני דברים אלו יחד, נוכל לראות שהאפשרות לטעות באמירה "זהו סוס" מניחה את הקיום של בסיס סמנטי לומר זאת נכון, אבל לא להפך. אם נשים זאת במונחים של תאוריה סיבתית גולמית, העובדה שכבשים גורמות למישהו לומר "סוס" תלויה בעובדה שסוסים גורמים למישהו לומר "סוס", אבל העובדה שסוסים גורמים למישהו לומר "סוס" לא תלויה בעובדה שכבשים גורמים למישהו לומר "סוס"."‏[3]

פונקציונליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

M מציין מנטלי ו-P מציין פיזיקלי. יותר מ-P אחד יכול לממש M אחד, אבל לא להפך. יחסים סיבתיים בין מצבים מיוצגים על ידי חצים (M1 הולך ל-M2 וכך הלאה)

במהלך שנות השישים מספר פילוסופים, כמו דונלד דווידסון, הילארי פטנאם ופודור ניסו לפתח ולשמר את היעילות של סיבתיות מנטלית יחד עם "פסיכולוגיה בגרוש". המהלך אותו הם ניסו לבצע היה להיצמד להשקפה המטריאליסטית על העולם מבלי להפר את כלליות הפיזיקה. הצעתם הייתה לדחות תאוריות דומיננטיות באותה תקופה על הנפש: ביהביוריזם ותאוריית זהות טיפוסים (Type Identity Theory). הבהביוריזם הלוגי נכשל במשימתו להסביר את הסיבתיות בין מצבים מנטליים. סיבתיות זו נראתה הכרחית להסבר פסיכולוגי, במיוחד אם התנהגות איננה תוצאה של אירוע או סיבה מנטלית יחידה, אלא של שרשרת אירועים או סיבות. מצד שני, תאוריית זהות טיפוסים נכשלת בהסבר שמערכות פיזיקליות שונות יכולות להיות באותו מצב זהות נפשי. מלבד היותה של התאוריה אתנוצנטרית, היא נכשלת במתן ראיות ממדעי המוח שלפיהן כל מוח אנושי שונה מאחרים. לפיכך, חוסר האפשרות להתייחס למצבים נפשיים משותפים במערכות פיזיקליות שונות היא לא רק בין מינים שונים אלא גם בין אורגניזמים מאותו מין.

בתרשים משמאל, M מציין מנטלי ו-P מציין פיזיקלי. התרשים מראה שיותר מ-P אחד יכול לממש M אחד, אבל לא להפך. יחסים סיבתיים בין מצבים מיוצגים על ידי החצים. פודור סבור כי ניתן לפתור זאת על ידי פונקציונליזם. הרעיון הוא שמה שחשוב הוא הפונקציה של מצב מנטלי מבלי להתחשב בתשתית הפיזיקלית המיושמת. היסוד להשקפה זו טמון בעיקרון מימושים מרובים (Multiple realizability) לנפשי. למשל, אני ומחשב יכולים לממש את אותו מצב פונקציונלי אף על פי שאנו בנויים מחומרים שונים. על בסיס זאת פונקציונליזם יכול להיות צורה של מטריאליזם.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פודור כתב במשותף עם הפיזיקאי מסימו פיאטלי-פלמריני את הספר במה דרווין טעה (2010 ,What Darwin Got Wrong). הספר מתאר את הנאו-דרווניזם כלא ביקורתי וטוען שתאוריית האבולוציה של דרווין מעריכה יתר על המידה את התרומה של הסביבה בעיצוב הפנוטיפ של מינים ובמקביל איננה מעריכה את ההשפעה של משתנים פנימיים. הביולוג האבולוציוני ג'רי קוין תיאר ספר זה כביקורת מוטעית לגמרי של רעיון הברירה הטבעית אשר סובלת מחוסר ידע בביולוגיה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסופים רבים ביקרו את רעיונותיו של פודור במגוון תחומים. על לשון המחשבה נטען שהיא נופלת לרגרסיה אינסופית או שהיא מיותרת. סימון בלקבורן הציע במאמר מ-1984 שמאחר שפודור הסביר את הלמידה של שפות טבעיות כתהליך אשר מתהווה ומאושרר בלשון המחשבה, הוא משאיר פתח לשאלה מדוע לשון המחשבה עצמה איננה שפה לומדת הדורשת תשתית ייצוגים יסודיים בה יתהוו ויאושררו השערות. אם שפה טבעית נלמדת דורשת תשתית ייצוגים אזי מדוע שלא יהיה הדבר נכון גם לגבי לשון המחשבה עצמה וממנה לתשתית הייצוגים של תשתית הייצוגים וכך הלאה עד אינסוף? מצד שני, אם תשתית ייצוגים לא נדרשת ללשון מחשבה, מדוע היא נדרשת ללמידה של שפה טבעית? במקרה זה, לשון המחשבה תהיה מיותרת. פודור טען בתגובה שלשון מחשבה היא ייחודית מכיוון שהיא מולדת ואיננה צריכה להילמד דרך שפה קודמת.

דניאל דנט הציע ב-1981 ביקורת נוספת על פיה ייצוג מפורש איננו הכרחי להסבר של גישות היגדיות. ביקורת זו מסתמכת על ראיות התנהגותיות ביחסנו למחשבים או התנהגות לא מודעת. למשל, בזמן משחק שחמט עם תוכנת מחשב, אנו לעתים מייחסים תכונות למחשב כאשר אנו אומרים "הוא חושב שהמלכה צריכה לנוע לשמאל". אמירות אלו עוזרות לנו להסביר ולחזות את התנהגות המחשב במצבים שונים. עדיין, אף אחד לא יציע שמחשב חושב בפועל על משהו כמו "אני מאמין שאוכל להכות את המתמודד". דנט סבור שאותו דבר נכון לרבות מהתנהגויות היומיומיות האוטומטיות שלנו. למשל, ההיגד "אני רוצה לשאוף אוויר נקי" בסביבה מזוהמת.‏[4]

בלשנים ופילוסופים של השפה ביקרו את טענת הנטיביזם ה"קיצוני". קנט באך מצביע על אי הבהירות בסמנטיקה הלקסיקלית ובפוליסמיה אצל פודור. פודור טוען שאין מבנה לקסיקלי לפעלים "לשמור", "לקבל", "לעשות" ו"לשים". הוא מציע ש"להחזיק" מבטא פשוט את המושג להחזיק (פודור מדגיש מושגים כדי להבחין אותם מתכונות, שמות וכדומה). על פי התאוריה של פודור, ישנו מיפוי ישיר, אחד לאחד, בין אינדיבידואל, מילים ומושגים. כך למשל, "תשמור את הקבלה" ו"תשמור על ידיך נקיות", משתפים את אותו מושג של לשמור. מושג זה נועל את התכונה החיצונית הייחודית של לשמור. אולם, אם כך, על פי קנט, להחזיק צריך להיות בעל תכונה שונה מאשר "להחזיק את הקבלה" ו"תחזיק את ידיך נקיות". פודור טוען בתגובה ש"אנשים לפעמים רגילים לומר שקיים חייב להיות חסר-בהירות בגלל ההבדלים בין "כיסאות קיימים" ו"מספרים קיימים". תגובה רווחת היא כי ההבדל בין קיום של כיסאות וקיום של מספרים, ברפלקסיה, הוא כמו ההבדל בין מספרים וכיסאות. מאחר שצריך את ההבדל השני כדי להסביר את ההבדל הראשון, לא צריך להיות "קיים" כדי שתהיה פוליסמיה."‏[5]

ביקורת נוספת היא שישנו מספר גדול מדיי של מושגים ראשוניים ובלתי ניתנים להגדרה. למשל, המושגים תוצאה, אי, טרפז ושבוע הם כולם ראשוניים, מולדים ובלתי ניתנים לניתוח מאחר שהם "מושגים לקסיקלים" (בעלי מילה יחידה בשפה שלנו). קנט באך טוען בתגובה שישנם הלחמים שיוצרים מושגים ראשוניים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • What Darwin Got Wrong, with Massimo Piattelli-Palmarini, Farrar, Straus and Giroux, 2010, ISBN 0-374-28879-8.
  • LOT 2: The Language of Thought Revisited, Oxford University Press, 2008, ISBN 0-199-54877-3.
  • Hume Variations, Oxford University Press, 2003, ISBN 0-19-928733-3.
  • The Compositionality Papers, with Ernie Lepore, Oxford University Press, 2002, ISBN 0-19-925216-5.
  • The Mind Doesn't Work That Way: The Scope and Limits of Computational Psychology, MIT Press, 2000, ISBN 0-262-56146-8.
  • In Critical Condition, MIT Press, 1998, ISBN 0-262-56128-X.
  • Concepts: Where Cognitive Science Went Wrong, The 1996 John Locke Lectures, Oxford University Press, 1998, ISBN 0-19-823636-0.
  • The Elm and the Expert: Mentalese and Its Semantics, The 1993 Jean Nicod Lectures, MIT Press, 1994, ISBN 0-262-56093-3.
  • Holism: A Consumer Update, with Ernie Lepore (eds.), Grazer Philosophische Studien, Vol 46. Rodopi, Amsterdam, 1993, ISBN 90-5183-713-5.
  • Holism: A Shopper's Guide, with Ernie Lepore (eds.), Blackwell, 1992, ISBN 0-631-18193-8.
  • A Theory of Content and Other Essays, MIT Press, 1990, ISBN 0-262-56069-0.
  • Psychosemantics: The Problem of Meaning in the Philosophy of Mind, MIT Press, 1987, ISBN 0-262-56052-6.
  • The Modularity of Mind: An Essay on Faculty Psychology, MIT Press, 1983, ISBN 0-262-56025-9.
  • Representations: Essays on the Foundations of Cognitive Science, Harvard Press (UK) and MIT Press (US), 1979, ISBN 0-262-56027-5.
  • The Language of Thought, Harvard University Press, 1975, ISBN 0-674-51030-5.
  • The Psychology of Language, with T. Bever and M. Garrett, McGraw Hill, 1974, ISBN 0-394-30663-5.
  • Psychological Explanation, Random House, 1968, ISBN 0-07-021412-3.
  • The Structure of Language, with Jerrold Katz (eds.), Prentice Hall, 1964, ISBN 0-13-854703-3.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ריצ'רד בויד היה גם הוא תלמידו של הילארי פטנאם.
  2. ^ Fodor, Jerry A., "Fodor's Guide to Mental Representations", Mind (94): 76–100
  3. ^ Fodor, Jerry A., A Theory of Content and Other Essays, The MIT Press, 1990
  4. ^ Dennett, D.C. (1981). Brainstorms: Philosophical Essays on Mind and Psychology. MIT Press
  5. ^ Fodor, J. (1998). Concepts: Where Cognitive Science Went Wrong. Oxford University Press, 54