דאל אירן

דאל אירן (באירית: Dáil Éireann, או בקיצור – דאל)^[1] הוא הבית התחתון והעיקרי של האירכטס (הרשות המחוקקת) של אירלנד, שכולל גם את הסנאט האירי (הבית העליון) ואת נשיא אירלנד.^[2] הדאל נבחר אחת לחמש שנים לכל הפחות בחירות ייצוגיות יחסיות על בסיס שיטת הקול היחיד הנייד. סמכויותיו דומות לאלה של רבים מהבתים התחתונים של המדינות שהמשטר שלהן הוא דמוקרטיה פרלמנטרית דו-בתית והוא בלי ספק המרכיב הדומיננטי ביותר של האירכטס. בכפוף למגבלות שמוטלות עליו על ידי חוקת אירלנד, יש בידו הסמכויות להעביר כל חוק שהוא חפץ בו ולמנות או להדיח את הטישך (ראש הממשלה). מאז 1922 יושב הדאל בבית ליינסטר שבדבלין.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "דאל אירן" לקוח מהשפה האירית, אך זהו שמו הרשמי של הפרלמנט הן באנגלית והן באירית, כולל בשתי הגרסאות של חוקת אירלנד. מאז הקמתו של הדאל ב-1919, הוא כונה גם כ"אספה הלאומית" (National Assembly) ו"בית הנציגים" (Chamber of Deputies, או House of Representatives).

משמעות המילה דאל היא אספה או פרלמנט, כך שהתרגום המילולי של המונח דאל אירן, היא "האספה האירית". סעיף 15 לחוקת אירלנד מתאר את הדאל כ"בית הנבחרים שיקרא הדאל אירן". מסיבה זו לעיתים מתורגם המונח דאל אירן כ"בית הנבחרים" (House of Representatives).^[3]

בשפה היומיומית למונח דאל יש יידוע אך למונח המלא, דאל אירן, אין יידוע. כלומר, מקובל להגיד the Dáil, אך לא the Dáil Éireann. צורת הרבים של המונח דאל הוא דאלה (Dála) והשימוש בו נהוג כאשר מדובר על כמה דאלה שנבחרו בבחירות שונות, לדוגמה: "הדאלה הראשון והשני".

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חברי הדאל הוא 166. החברים נבחרים ישירות לפחות אחת לחמש שנים על ידי אזרחי אירלנד בבחירות ייצוגיות יחסיות על פי שיטת הקול היחיד הנייד. הזכות להיבחר לדאל ניתנת לאזרחים אירים מגיל 21.^[4] חבר הדאל מכונה "טכטה דולה" (Teachta Dála, או TD)

כל אזרחי אירלנד והממלכה המאוחדת מעל גיל 18, הרשומים בפנקס הבוחרים באירלנד, רשאים להצביע בבחירות לדאל. על פי חוקת אירלנד הבחירות לדאל חייבות להתקיים אחת לשבע שנים כל הפחות, אך כיום מוגדרת המגבלה של חמש שנים על פי חוק. הטישך יכול, על ידי פניה לנשיא, לפזר את הדאל בכל עת, ובמקרה כזה יש לערוך בחירות תוך שלושים יום. הנשיא רשאי לסרב לבקשת הטישך ולבקש מהדאל להרכיב ממשלה חדשה מבלי לערוך בחירות.

שיטת הקול היחיד הנייד יוצרת ייצוג יחסי בדאל. יחד עם זאת, ממדיהם הקטנים של מחוזות הבחירה באירלנד נותנים יתרון למפלגות הגדולות ולתת-ייצוג של המפלגות הקטנות. מאז שנות התשעים נסמכות הממשלות בעיקר על קואליציות. לפני 1989 היו הממשלות חד-מפלגתיות, לדוגמה, מפלגת פיאנה פול. משמעות היותם של מחוזות הבחירה מיוצגים על ידי מספר מושבים בפרלמנט, כפי שנדרש על ידי שיטת הקול היחיד הנייד, היא שלעיתים מתחרים המועמדים מול חבריהם לאותה מפלגה. מצב זה מגדיל את מספר האפשרויות העומדות בפני הבוחרים, אך גם גורם לחברי הדאל להיות קרתניים יתר על המידה. בשנים 1959 ו-1968 נעשו שני ניסיונות שכשלו לשנות את שיטת הבחירה לזו של הפרלמנט של בריטניה (Plurality voting system, על פיה זוכה במושב המייצג את מחוז הבחירה מי שזכה במספר הרב ביותר של הבוחרים באותו מחוז). שני הניסיונות הללו נדחו במשאל עם.

כיום נבחרים בכל מחוז בחירה בין שלושה לחמישה חברי דאל. חוקת אירלנד מגדירה שכל מחוז בחירה ייוצג לכל הפחות על ידי שלושה חברי דאל, אך לא מגדירה את המספר המרבי של חברי הדאל שייצגו כל מחוז. יחד עם זאת, חוק הבחירות, שנחקק בשנת 1997, מגביל לחמישה את מספר חברי הדאל שייצגו כל מחוז בחירה. החוקה דורשת שגבולות מחוזות הבחירה יבחנו מחדש אחת ל-12 שנים לכל הפחות, כך שהם ישונו בהתאם לשינויים באוכלוסיית המחוז.

מספר חברי הדאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חוקת אירלנד אסור שייווצר מצב שיהיה פחות מחבר דאל אחד על כל 30,000 אזרחים ולא יותר מחבר דאל אחד לכל 20,000 אזרחים. בדאל ה-29, שנבחר ב-2002, היה היחס בין חברי הדאל לאזרחי אירלנד 1 ל-25,000. עם כינונה של החוקה הנוכחית ב-1937, הורד מספר חברי הדאל מ-153 ל-138, אך בשנות השישים עלה המספר ל-144 וב-1981 הוא נקבע למספר הנוכחי של 166. על פי התיקון לחוק הבחירות של 2011 מספר חברי הדאל לא יפחת מ-153 ולא יהיה יותר מ-160.^[5] תיקון זה יכנס לתוקף בבחירות הכלליות הבאות שאמורות להתקיים לא יאוחר מאפריל 2016.

מושבי הדאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושבי הדאל מסודרים בצורת גורן. חברי הקואליציה יושבים משמאלו של יושב ראש הדאל ומפלגת האופוזיציה הראשית יושבת מימינו. אולם הדאל הוכנס לשימושו הנוכחי לאחר שבעבר שימש כאולם הרצאות.

משך הכהונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאל הראשון נוסד בינואר 1919 כפרלמנט חד-ביתי של הרפובליקה האירית. אחת הפעולות הראשונות של דאל זה הייתה לאשר חוקה שידועה בשם "חוקת הדאל". כחוקה זמנית, היא לא התייחסה לאורך כהונתו של הדאל. הדאל הראשון והדאל השני פעלו תחת הוראותיה של חוקה זו. הדאל הראשון לא זכה להכרה מממשלת בריטניה ולא מממשלותיהן של ארצות אחרות כפרלמנט הרשמי של אירלנד.

בעקבות חתימתה של האמנה האנגלו-אירית ב-1922, שהביאה לסיומה של מלחמת העצמאות האירית, הפך להיות הדאל החד-ביתי לבית התחתון של האירכטס הדו-ביתי, הפרלמנט של המדינה שקמה אז, מדינת אירלנד החופשית. על פי האמנה, החליפה חוקה חדשה את זו של חוקת הדאל של 1919.

סעיף 28 של חוקת מדינת אירלנד החופשית הגדיר תקופה מרבית של ארבע שנים לכהונת הדאל. יחד עם זאת, חוקה זו הגדירה גם את המנגנון שאפשר לאירכטס לאשר תיקונים לחוקה באופן של חקיקה ראשית, מבלי שיהיה צורך לאשר תיקונים כאלה במשאל עם. הוראה זו הייתה אמורה להישאר בתוקף למשך שמונה שנים (דצמבר 1930). לאחר מועד זה היה צורך בעריכת משאל עם כדי שתיקונים לחוקה יכנסו לתוקף.

ב-1927 תיקן האירכטס תיקון לחוקה שתיקן את סעיף 28 והגדיר את תקופת המקסימום לכהונת הדאל מארבע שנים לשש שנים או ל"תקופה קצרה יותר כפי שתקבע בחקיקה". מאוחר יותר באותה שנה תיקן האירכטס תיקון נוסף שהגדיר את משך כהונתו לחמש שנים.

ב-29 בדצמבר 1937 פסקה מדינת אירלנד החופשית מלהתקיים והוחלפה במדינה חדשה שנקראה אירלנד, וזאת על פי החוקה החדשה. סעיף 16.5 של חוקה זו מגדיר ש"הדאל אירן לא יכהן למשך זמן הארוך משבע שנים ושתקופה קצרה יותר יכולה להיקבע בחוק". למרות גידול זה בתקופה המקסימלית האפשרית לכהונת הדאל, סעיף 7 של התיקון משנת 1927 עדיין נשאר בתוקף. כתוצאה מכך, תקופת הכהונה המרבית של הדאל נותרה על חמש שנים. קבלתו של כלל זה אושרה מחדש בסעיף 33 של חוק הבחירות של 1992 המגדיר ש"הדאל לא יכהן בתקופה הארוכה מחמש שנים מיום התכנסותו.^[6]

פיזור הדאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 16.3.2 לחוקת אירלנד משנת 1937 קובע שהבחירות לדאל חייבות להתקיים לא יאוחר מ-30 יום לאחר פיזורו של הדאל הקודם. סעיף 16.4.2 לחוקה קובע כי הדאל החדש יתכנס לא יאוחר מ-30 יום לאחר יום הבחירות. מכאן נקבע שהתכנסותו של הדאל החדש תתקיים לא יאוחר מ-60 יום לאחר פיזורו של הדאל הקודם.

על פי עצת הטישך, מודיע נשיא אירלנד על פיזורו של הדאל, על המועד לבחירות ועל מועד כינוסו של הדאל הבא.

יושב ראש הדאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יושב ראש הדאל (באירית: קאן קומהאיירל - Ceann Comhairle),^[7] נבחר מבין חברי הדאל ומחויב לשמור על נייטרליות. למרות זאת, הממשלה שואפת לבחור את אחד מחברי מפלגתה לתפקיד זה. כדי לשמור על הנייטרליות של היושב ראש, במידה והוא מתכוון להמשיך לתקופת כהונה נוספת בבחירות הבאות, הוא לא מתמודד בהן ותושבי מחוז הבחירה שהוא מייצג מצביעים רק עבור שאר הנציגים של המחוז והיושב ראש ממשיך אוטומטית לכהן בתקופת הכהונה הבאה, להוציא כמובן מקרה שבו היושב ראש מחליט לפרוש מהדאל. היושב ראש לא מצביע בדיוני הדאל, למעט מקרה של תיקו. מאז 2011 יושב ראש הדאל הוא שון בארט.

סמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהדאל הוא רק אחד משלושת המרכיבים של האירכטס, יחד עם נשיא אירלנד והסנאט האירי, בפועל הסמכויות שהחוקה מוסרת בידו הופכות אותו למרכיב הדומיננטי של האירכטס, הווה אומר שרוב הצעות החוק שמועברות על ידי הדאל הופכות באופן מוחלט לחוק. הנשיא יכול להטיל וטו על חוק רק במקרה שהוא סותר את החוקה. כדי לעשות זאת, על הנשיא להעביר את הצעת החוק לעיונו של בית המשפט העליון של אירלנד כדי שיבחן את התיישבותו של החוק עם החוקה.

בנוסף לתפקידו כרשות מחוקקת, הדאל הוא זה שבוחר את הטישך שממונה על ידי הנשיא. הדאל גם יכול להעביר הצעת אי-אמון בממשלה, ובמקרה זה על הטישך להכריז על פיזור הדאל או להתפטר.

הסמכויות הנוספות של הדאל הן:

מינוי הטישך.
אישור מינוים של שרי הממשלה.
אישור מינויו של התובע הכללי.
אישור התקציב.
אשרור אמנות עם משמעות כלכלית (בתנאי שהן לא נוגדות את החוקה).
אישור הכרזת מלחמה.
ליזום חוקים בעלי משמעות כספית, על פי המלצת הממשלה בלבד.
מינוי מבקר המדינה.

פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאל מגדיר את סדר היום שלו. לחברי הדאל יש חסינות פרלמנטרית. חברי הדאל לא מצביעים בדרך כלל על פי מצפונם, אלא על פי משמעת סיעתית. למעט מקרים יוצאים מהכלל, ישיבות הדאל הן פומביות. כיום פועלות בדאל 3 ועדות קבועות ו-13 ועדות זמניות.

יום עבודה טיפוסי של הדאל כולל הצגת שאילתות לשרים, שאילתות של מנהיגי המפלגות המופנות לטישך ודיונים שיגרתיים בנושאי חוקים. שלוש שעות במהלך ימי שלישי ורביעי בשבוע מוקדשות לדיון בהצעות לסדר היום של האופוזיציה. מטרתן של הצעות אלה היא להביך את הממשלה והן מסוקרות בהרחבה על ידי התקשורת. בסופו של דבר מתוקנות הצעות אלו על ידי הממשלה בתמיכת הרוב שלה בדאל וגרסה מתוקנת זו מועברת כהחלטה.

באופן כללי מתנהלים דיוני הדאל בשפה האנגלית, אם כי בהחלט מקובל שחברי הדאל נושאים חלקים מנאומיהם בשפה האירית.

תהליך ההצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילתה של הצבעה בדאל מציג יושב הראש או סגנו את השאלה המופנית לחברי הדאל ועליהם להכריז את תשובתם בשפה האירית. חברי הדאל המסכימים עם ההחלטה מכריזים Tá (כן) והמתנגדים מכריזים Níl (לא). יושב הראש מודיע על תוצאות ההצבעה על פי התרשמותו. חברי הדאל יכולים לקרוא תגר על החלטתו של היושב ראש ולדרוש הצבעה על ידי שהם צועקים Votáil! (הצבעה!). במקרה כזה מכריז היושב ראש Votáil! ותהליך ההצבעה מתחיל. קולות פעמונים נשמעים ברחבי בניין הדאל כדי לקרוא לחבריו להצביע. קולות הפעמונים נשמעים במשך שש דקות ולאחר ארבע דקות נוספות ננעלות דלתות אולם הדאל.

לפני תחילת ההצבעה ממנה היושב ראש ארבעה סופרי קולות, שניים מטעם כל אחד מהצדדים ואז ניתנת לחברי הדאל דקה אחת להצבעה. ההצבעה מתנהלת באמצעות מנגנון אלקטרוני וחברי הדאל לוחצים על כפתור ההצבעה המתאים שעל שולחנותיהם. עם סיום ההצבעה מפיקה מערכת ההצבעה האלקטרונית דף סיכום שנחתם על ידי ארבעת סופרי הקולות ומוגש ליושב הראש שמכריז על תוצאות ההצבעה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של הרשות המחוקקת של אירלנד הייתה בפרלמנט האירי שהתקיים משנת 1297 ועד לשנת 1800 והבית התחתון הראשון היה בית הנבחרים של פרלמנט זה. הפרלמנט האירי פוזר על פי חוק האיחוד של 1800. הלאומנים האירים כינסו את הדאל אירן כפרלמנט מהפכני לראשונה ב-1919 ולמרות שהוא תפקד באופן מוצלח, הוא לא זכה להכרה על פי חוקי הממלכה המאוחדת.

ב-1921 הקימה ממשלת בריטניה גוף מחוקק שנקרא הפרלמנט של דרום אירלנד, מתוך כוונה לפייס את הלאומנים על ידי הענקת "ממשל בית" (Home rule). בכל אופן, גוף זה הוחרם על ידי הלאומנים שנאמנותם המשיכה להיות לדאל. יחד עם זאת, עקב היותו של הדאל הראשון גוף בלתי חוקי על פי חוקת בריטניה, הבית התחתון של הפרלמנט של דרום אירלנד נחשב על פי החוק הבריטי כקודמו של הדאל.

הדאל המהפכני (1922-1919)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאל הנוכחי הוקם על פי החוקה של 1937, אך שואב את מקורותיו מהדאל הראשון שהוקם ב-1919. דאל זה היה אספה שכונסה על ידי חברי הפרלמנט הבריטי מטעם מפלגת שין פיין שנבחרו בבחירות הכלליות בבריטניה בשנת 1918. עם השגת רוב בקרב המושבים האירים בפרלמנט הבריטי, סירבו חברי שין פיין להכיר בו ותחת זאת כינסו את הדאל אירן הראשון, הפרלמנט החד-ביתי של הרפובליקה האירית והראשון מאז 1801.

המדינה היחידה שהכירה בדאל זה הייתה רוסיה הסובייטית. ישיבתו הראשונה התקיימה בדבלין ב-21 בינואר 1919 בהשתתפות 27 חברים. קיומו נאסר בספטמבר אותה שנה, ועל כן הוא ירד למחתרת ופגישותיו התקיימו במקומות שונים.

מדינת אירלנד החופשית (1937-1922)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאל של הרפובליקה האירית הוחלף ב-1922 על ידי הדאל של מדינת אירלנד החופשית. מדינה זו, שכללה את 26 המחוזות הדרומיים והמערביים של אירלנד, הוקמה ב-1921 על פי תנאי האמנה האנגלו-אירית. הדאל אירן, שכונה אז "בית הנציגים" (Chamber of Deputies), הפך להיות הבית התחתון של הרשות המחוקקת החדשה שנקראה אירכטס. הדאל השני, שהתקיים על פי חוקת מדינת אירלנד החופשית, ירש את הדאל השני (הפרלמנט של דרום אירלנד) וכונה "הדאל השלישי". הדאל השלישי וכל אלה שבאו אחריו, התכנסו בבית ליינסטר.

חוקת אירלנד (מ-1937 ועד היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקת אירלנד, שנחקקה בשנת 1937, הניחה את היסודות למדינה האירית המודרנית. על פי החוקה הרשות המחוקקת החדשה נקראה אירכטס והבית התחתון שלה המשיך להיקרא דאל אירן. הדאל הראשון שהתכנס על פי חוקה זו, כונה למעשה הדאל התשיעי.