דבורה בארון
דבורה בארון-אהרונוביץ (1887, אוזדא, פלך מינסק, בלארוס – 20 באוגוסט 1956, י"ג באלול תשט"ז, תל אביב), סופרת, עורכת ומתרגמת עברייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
דבורה בארון נולדה בעיירה אוזדא שליד מינסק שבבלארוס (אז באימפריה הרוסית). מגיל צעיר בלטה בכשרון כתיבה: בגיל 7 חיברה מחזה ביידיש, ובגיל 12 החלה לכתוב בעברית. בגיל 15 פרסמה לראשונה מסיפוריה בעיתונים "המליץ" (1903) ו"הצפירה" (1904), ויצרה לה קהל מעריצים. בנוסף פרסמה את יצורתיה בעיתון הזמן. יוסף חיים ברנר כתב לה: "יודעת את לכתוב, אחותי". אביה שבתאי היה רב, ושלא כמקובל באותה עת, נתן לבתו השכלה תורנית, ובארון למדה עברית, תורה, מדרשים ומשניות.
עם אחיה בנימין, סטודנט לרפואה, שעימו היה לה קשר הדוק, יצאה למינסק.
אירוסיה לסופר משה בן אליעזר הסתיימו לאחר חמש שנים, ובארון עלתה ארצה ב-1911. היא עבדה כעורכת המדור הספרותי של "הפועל הצעיר", שם הכירה את עורך העיתון, יוסף אהרונוביץ', שלו נישאה. לזוג נולדה בת, צפורה.
בשנת 1915 הוגלו לאלכסנדריה שבמצרים, בשל גזירותיו של ג'מאל פאשה, והדבר חולל שבר בחייה. היא התמסרה לטיפול בילדתה ומיעטה לצאת מן הבית, מסתירה את מחלת האפילפסיה שבה לקתה הילדה.
ב-1919, מששבו לתל אביב עם תום מלחמת העולם הראשונה, שמעה שאחיה נדבק בטיפוס ומת ממחלתו, דבר שזעזע אותה קשות. בארון שבה לעבודתה ב"הפועל הצעיר", ובה התמידה עד שנת 1924.
בשנת 1927 יצא לאור ספרהּ הראשון, "סיפורים" (בהוצאת דבר).
כמה שנים אחר כך הסתגרה בביתה ולא יצאה משם עוד. היא אפילו לא הלכה להלווית בעלה, שהיה בשנים האחרונות לחייו מנהלו הראשון של בנק הפועלים. לאחר מות בעלה, ב-1937, ערכה את כתביו.
בביתה קיבלה אורחים, כגון אשר ברש ונחום גוטמן, כשהיא שוכבת במיטתה. עם זאת, הייתה מעורה בחיים הציבוריים. באותו הזמן עסקה במרץ בכתיבה ובתרגום וקיבלה תמיכה מן הבנק.
השואה נטעה בה תחושה כי שליחות מוטלת עליה, להמשיך ולכתוב על חיי היהודים בעיירה: "הרי שאני רואה את עצמי כמין זכוכית נגטיבית שנשארה רק היא היחידה לאחר שאבד העצם המצולם. כלום לא שומה עליי, למען הקים להם לדברים זכר, להטביע את רישומיי על הנייר".
הפסיכולוגית וחוקרת הספרות פרופ' עמיה ליבליך סבורה שבארון ובתה פיתחו יחד "שיגעון בשניים", עולם של הזיה משותפת. צפורה, בתה של בארון, גדלה נטולת קשרים חברתיים - אימה הייתה, למעשה, חברתה היחידה. בשנים שאחרי פטירת אימה, עברה צפורה להתגורר בחדר על גג הבית, שם נמצאה מתה ב-1971, כמה ימים לאחר שמעדה ונפלה בו.
[עריכה] ציטוטים אודותיה
לדעת נורית גוברין, רקע גידולה בבית אביה, הרב שנתן גיטין, תרם לעיסוקה הרב בצדדים השליליים של הזוגיות.
מנסחת זאת אילת נגב:
- "כך נולד גם הנושא שיעסיק אותה יותר מכול, כאישה וכסופרת: חיי משפחה, בפנים המכוערות שלהם... כמו הצעירה היפה והענייה, שנישאת לגבר שהיא סולדת ממגע ידו, ועושה את כל המאמצים להתחמק מקיום יחסי מין איתו. כאשר היא מרגישה שאין לה עוד ברירה, היא מנסה לתלות את עצמה ולא מצליחה... (בסיפור 'בשחוק ההוויה') או הבעל הנכה, אשר אשתו בוגדת בו לנגד עיניו והוא אינו יכול לעשות מאומה ('על יד החלון')"
יחד עם זאת, הדמות הרבנית המופתית שמצאה באביה גם היא ניכרת בכמה מסיפוריה, ובכלל, בדרך כלל מוצאים גיבוריה נחמה בסופו של דבר, באיזשהו רוך של אהבה ושלווה.
על סיפוריה כתב חוקר תולדות הספרות העברית אהרון בן אור:
- "בארון לא שרה על האקסטזה שבחסידות ועל ההתלהבות שבלימוד המתמידים... התימטיקה שלה רצופה קטנות, מעשים יומיומיים, דאגות, מקרים ואסונות שכיחים. גיבוריה לרוב – פשוטי עם, נופה – עיירה קטנה נידחת ברוסיה הלבנה. ואולם חומר זה נתעלה בסיפוריה הקצרים, 'נתווספה לו ארשת חן' והוא זוהר מקדושה, מבקיע מעיינות האהבה, החסד והרחמים בלב הקורא..."
[עריכה] ספריה
- סיפורים (1927)
- גניזה (1930)
- קטנות (1933)
- מה שהיה (1939)
- לעת עתה (1943)
- משם (1946)
- הלבּן (1947)
- שברירים (1949)
- פרשיות (1951)
- חוליות (1953)
- מאמש (1955)
- אגב אורחה (1960)
- הגולים (1970)
- שלושה סיפורים (1975)
- כריתות וסיפורים אחרים (1997)
- פראדל/שפרה (2001)
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- נורית גוברין. 'המחצית הראשונה: דבורה בארון - חייה ויצירתה', הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1988.
- אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות.
- עמיה ליבליך, רקמות, הוצאת שוקן.
- יוסף שה-לבן.דבורה בארון - הנחיות ללימוד, הוצאת אור עם, 1976.
- לאה גולדברג "פרשיות לדבורה בארון" אורלוגין במה לדברי ספרות, א. שלונסקי עורך, אפריל 1951.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- המחזה "דבורה בארון" שכתבה יהודית קציר עוסק בחייה.
- דבורה בארון, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- דבורה בארון ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- דינה ציונית, דבורה בארון, בתוך: נשות ואנשי ספרות ושירה, מטח, 2003, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- רוחמה אלבג, העיירה ההיא, שכולה אביב, באתר הארץ
- עמיה ליבליך, דבורה בארון, ב-Jewish Women Encyclopedia (באנגלית)
- הספרים של דבורה בארון באתר סימניה
- - פראדל, אמריקה, שפרה - ספורי רדיו
| הקודם: - |
פרס ביאליק במשותף עם מתתיהו שוהם 1933 |
הבא: אברהם פריימן |
