דבורה נצר

דבורה נצר
תאריך לידה	1 במאי 1897
תאריך עלייה	1925
תאריך פטירה	4 בינואר 1989
כנסות	1 - 6
סיעות	מפא"י
תפקידים בולטים	סגנית יו"ר הכנסת יו"ר ועדת הכנסת

קבריהם של שרגא ודבורה נצר בבית הקברות טרומפלדור

דבורה נצר (נוסוביסצקי) (1 במאי 1897 - 4 בינואר 1989) הייתה חברת הכנסת מטעם מפא"י ואשת ציבור.

נצר נולדה בעיירה מֶנָה (Мена) שבפלך צ'רניגוב, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום במחוז צ'רניהיב שבאוקראינה). בגיל צעיר עזבה את ביתה והחלה לעבוד בתחום ההוראה. הייתה פעילה ב"החלוץ" ובצעירי-ציון, ובשנת 1920 נמנתה עם מייסדי המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס) ברוסיה. למדה רפואה וביולוגיה במשך ארבע שנים, עד לפרישתה, והוכשרה מטעם "החלוץ" כמורה.

בשנת 1920 נישאה לשרגא נוסוביסצקי (נצר), לימים מעסקניה הבולטים של מפא"י. יחד עמו נאסרה מספר פעמים בגין פעילותם הציונית. בשנת 1925 עלתה עמו לארץ ישראל.

בשנים 1925–1949 הייתה מורה ומנהלת בבית ספר ערב לנוער עובד. במקביל החלה בפעילותה הציבורית, וייסדה בשנת 1933 את "ארגון אמהות עובדות" בתל אביב. עמדה בראשות הארגון עד שנת 1967 (אחריה נבחרה אורה נמיר לראשות הארגון).

מעורבותה הציבורית בתל אביב וסביבתה הביאו לבחירתה כנציגת המחוז ברשימות מפא"י לכנסת, שבה כיהנה שש כהונות רצופות – משנת 1949 ועד פרישתה בשנת 1969. במהלך כהונתה מיקדה נצר את פעילותה בתחומי הסעד והחינוך. הייתה יו"ר ועדת הכנסת.

בתקופת הכנסת השישית הייתה סגנית יושב ראש הכנסת. בנובמבר 1968 מונתה רשמית לממלאת מקום יושב ראש הכנסת קדיש לוז לימי נסיעתו בשליחות, במהלכם מילאה גם את מקומו של נשיא המדינה זלמן שזר ששהה מחוץ לארץ.

נצר היא אמו של משה נצר, איש הפלמ"ח וראש מועצה אזורית זבולון, ושל פרופ' רנה שפירא, כלת פרס ישראל לחינוך.

דבורה נצר נפטרה בשנת 1989 ונקברה בבית הקברות טרומפלדור לצד בעלה שרגא, שנפטר ארבע שנים לפני כן.

קישורים חיצוניים

• דבורה נצר, באתר הכנסת

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.