דבי וסרמן שולץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגמת, ראו בין היתר את ויקיפדיה:שגיאות תרגום נפוצות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.


דבי וסרמן שולץ
(27 בספטמבר 1966)
דבי וסרמן שולץ
תפקיד

חברת בית הנבחרים של ארצות הברית

מחוז ייצוג המחוז ה-20 של פלורידה
סטטוס מכהנת
מפלגה פוליטית המפלגה הדמוקרטית
בן זוג סטיב שולץ
אתר אינטרנט http://wassermanschultz.house.gov

דבי וסרמן שולץאנגלית: Debbie Wasserman Schultz) (נולדה ב-27 בספטמבר 1966) היא פוליטיקאית אמריקנית ממוצא יהודי, חברת בית הנבחרים של ארצות הברית משנת 2005 המייצגת את המחוז ה-20 של פלורידה מטעם המפלגה הדמוקרטית ומכהנת כיו"ר הוועד הדמוקרטי הארצי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסרמן נולדה בקווינס שבניו יורק וגדלה בלונג איילנד. שולץ בוגרת תואר ראשון ושני במדעי המדינה מאוניברסיטת פלורידה בגיינסביל.

באוניברסיטת פלורידה, הייתה וסרמן שולץ פעילה באגודת הסטודנטים וכיהנה כמייסדת ונשיאת סנאט הסטודנטים ונשיאת ממשל הסטודנטים לאזור ראוולינגס. היא הייתה חברה במועדוני היוקרה "המעגל" ו-"Phi Beta Kappa", אשר שניהם מהווים מועדון כבוד אקדמי ונחשבים לכבוד הגדול ביותר המוענק לסטודנט אשר חברות בהם היא הכרה בהישגי ההצטיינות של התלמיד בתחומים שונים כולל הנהגה פוליטית, כמו גם קיבלה תואר כבוד מאיגוד מעונות הסטודנטים הבינלאומי (NACURH), אשר מעניק תוארי הכרה על הצטיינות בהנהגה באוניברסיטאות ומכללות. מאוחר יותר, היא נתנה קרדיט לניסיון הפוליטי שלה כסטודנטית על פיתוח "האהבה לפוליטיקה והתהליך הפוליטי". לאחר מכן וסרמן שולץ הפכה להיות מרכזת תוכניות ומורה בפלורידה קולג'.

פוליטיקה של פלורידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988, עוד בהיותה סטודנטית בגיינסביל, היכן שהייתה האוניבריסטה שלה מחוץ למקום מגוריה, היא הפכה לעוזרת של היהודי פיטר דויטש בתחילת הקריירה שלו כמחוקק ברמה מדינתית. בסופו של דבר היא הפכה להיות ראש הצוות שלו והמשיכה לסייע לו כשהוא היה בבית המחוקקים של פלורידה. היא נחשבת כקרובה לקו האידאולוגי של דויטש. וסרמן שולץ היא פוליטיקאית בעד הפלות, במה שמכונה פוליטיקאי פרו-בחירה, המגדיר את זכותה של האישה לבחירה על גופה ועוברה, בעד פיקוח על נשיאת נשק ובעד זכויות ההומוסקסואלים.

ב-1992, דויטש ויתר על המושב שלו בבית המחוקקים של פלורידה כדי לרוץ ובסופו של דבר גם לנצח למושב ברמה הארצית, של בית הנבחרים של ארצות הברית, עבור המושב של המחוז ה-20 של פלורידה. וסרמן שולץ נזכרה מאוחר יותר כיצד היא קיבלה טלפון מדויטש, "זה היה באמת מדהים. הוא התקשר לבית שלי יום אחד באמצע דיון חקיקתי ואמר שאת יכולה לרוץ במרוץ שלי, הבית שלך הוא המחוז שלי". למרות שגרה במחוז רק מזה שלוש שנים, וסרמן שולץ זכתה ב-53% מהקולות במרוץ של שישה ראשים בפריימריס הדמוקרטים באותה שנה והצליחה לחמוק מסיבוב שני. היא המשיכה הלאה רק כדי לנצח בבחירות הכלליות וירשה את דויטש במושב בית המחוקקים של פלורידה. בגיל 26, היא הפכה למחוקקת האישה הצעירה ביותר בתולדות בית המחוקקים של פלורידה. היא כיהנה שם שמונה שנים ונאלצה לעזוב עקב מגבלות חוקיות על מספר הכהונות. עם ניסיון בבית המחוקקים של פלורידה, היא רצה לסנאט של פלורידה בשנת 2000 ושוב יצאה כמנצחת. בזמן כהונתה בסנאט של פלורידה היא נחשבה כאחת מהנציגות הליבריות ביותר במדינה. היא נלחמה עבור חקיקות להגנה על נשים, מבוגרים וילדים, כולל חקיקה הדורשת שיווין תמחור מיני עבור ניקוי יבש ואבטחת שוויון במספר המינויים של גברים ונשים למועצות של המדינה. היא העבירה כמה הצעות חוק כולל חוק פלורידה לבטיחות בריכות שחייה במגדלי מגורים וחקיקה נוספת היוצרת מועצת שירותים לילדים במחוז ברווארד. כמו כן, היא קיבלה פרס ממועדון הצילו את פרות הים על מחויבותה לנושא זה בהגנתה עליהם כמחוקקת בסנאט של פלורידה.

הקונגרס של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסרמן שולץ חברה במועצה הלאומית של היהודים הדמוקרטים, אשר שמה לה למטרה להפריד בין דת ומדינה, יחסי ישראל-ארצות הברית איתנים וזכויות פוריות, כמו גם בארגון הבינלאומי להורות מתוכננת ובארגון ההסתדרות הציונית הדסה. בנושא של מלחמת עיראק, היא הצביעה בעד החוק המכריז על עיראק כהסחה מהמלחמה בטרור, דעה שרווחת יותר ויותר בוושינגטון עקב ההסתבכות בעיראק והמודיעין המוטעה שהוביל אליה ורבים מהדמוקרטים מאמינים כי המלחמה האמיתית בטרור הינה מלחמת אפגניסטן שהייתה התגובה האמיתית לפיגועי 11 בספטמבר וכי עיראק היא רק גרורה מיותרת של מלחמה זו. היא הצביעה בעד הערכות מחדש של הכוחות האמריקנים מחוץ לעיראק בתוך 90 יום ונגד ההכרזה על עיראק כחלק מן המלחמה העולמית בטרור ללא תאריך יציאה.‏[1]

עוד ב-2004, דויטש ויתר על המושב הארצי שלו בקונגרס ורץ בכישלון למושב הסנאט של ארצות הברית של דמוקרט נוסף, בוב גרהם. הוא תמך בשולץ כיורשת שלו בבית הנבחרים הארצי. אף אחד לא התמודד מולה בפריימריס של הדמוקרטים.

בבחירות הכלליות, המתחרה הרפובליקנית שלה הייתה מרגרט הוסטטר, סוכנת נדל"ן ושמרנית גלויה, כאשר המחוז ה-20 של פלורידה הוא מחוז כבד של הדמוקרטים והוסטטר ניצבה כנגד סיכויים כמעט בלתי אפשריים בבחירות הכלליות. היא נודעה לשמצה על התקפותיה על וסרמן שולץ. אתר הקמפיין של הוסטטר התקיף בבאנר את וסרמן שולץ על מחאתה כנגד תמונה של הדגל האמריקאי עם צלב נוצרי עליו שהוצג בבניין ממשלתי. הוסטטר כתבה, "בחרו במרגרט הוסטטר ב-2 בנובמבר ושילחו מסר ברור שאמריקנים מכבדים ותומכים... בתפקיד היסודי שהיה לנצרות בייסוד האומה הגדולה שלנו. הזכויות שלנו באות מאלוהים, לא מהמדינה". הוסטטר גם רמזה שוסרמן שולץ לא צריכה להיבחר כיוון שלא יהיה לה מספיק זמן להקדיש לקונגרס בגלל שלושת ילדיה הצעירים.

וסרמן שולץ עמדה בציפיות וניצחה בגדול, כשהיא לוקחת 70.2% מהקולות לעומת 29.8% של הוסטטר. כשוסרמן שולץ הושבעה לתפקיד ב-4 בינואר 2005, היא התעקשה להשתמש בתנ"ך. כיוון שליו"ר בית הנבחרים, דניס הסטרד, היה רק את הברית החדשה, עותק של התנ"ך הושאל לצוות של הסטרד מחבר הקונגרס היהודי גארי אקרמן למטרה זו. אירוע זה הובא כתקדים שנתיים מאוחר יותר במהלך השבעתו המתוקשרת של חבר הקונגרס המוסלמי הראשון, קית' אליסון, במושב הקונגרס ה-110, כתמיכה בזכותו להשבע בספר של הדת שלו, הקוראן.

אף אחד לא התמודד מולה במרוץ לבחירה מחדש, בבחירות אמצע הקדנציה של שנת 2006 לקונגרס ונכון לכרגע היא לא תעמוד מול מתחרה רציני ממפלגה גדולה ב-2008 או בעתיד הקרוב.

וסרמן שולץ מונתה לוועדת המינויים והמדיניות הדמוקרטית בבית הנבחרים עוד בכהונתה הראשונה. הוועדה אחראית על שיבוץ המינויים הדמוקרטים בוועדות השונות בבית הנבחרים, מקור לעוצמה פוליטית כמו גם ייעוץ במדיניות המפלגה הדמוקרטית. במהלך בחירות אמצע הקדנציה של שנת 2006, היא גייסה למעלה משבעה עשר מיליון דולר בתרומות לקמפיין עבור המועמדים הדמוקרטים, גיוס הכספים הגבוהה ביותר השלישי עבור מועמדי המפלגה רק אחרי יושבת ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי והיהודי רם עמנואל. היא נבחרה לאחר מכן, כסגנית ראשונה למצליף הסיעה ומונתה לוועדת ההקצאות רבת ההשפעה, הנחשבת ככזו בשל תחום האחריות שלה בנושא תקציבים מסוימים לממשל. היא מכהנת כרגע כיושבת ראש וועדת המשנה לרשות המחוקקת, אשר פלוסי ויתרה עליה אחרי שהתמוססה בידי הנהגת הרפובליקנים ב-2005. זמן קצר אחרי שרכשה את מעמדה בוועדת ההקצאות, וסרמן שולץ, בשל המגבלות המוטלות על חברי הוועדה מלשבת בוועדות אחרות, קיבלה אישור מיוחד לשבת בוועדה נוספת והיא כרגע חברה גם בוועדת המשפטים. בנוסף לתפקידיה בוועדות ובהנהגה היא גם חברה בקבוצת העבודה של יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, "שלושים ומשהו", אשר מכיל חברי קונגרס דמוקרטים מתחת לגיל 40. הקבוצה מתרכזת בנושאי שמשפיעים על אנשים צעירים, כולל הביטוח הלאומי האמריקאי. כמו כן, היא הצטרפה לשדולת חברי הקונגרס הדו-מפלגתית למען דמוקרטיה בקובה.

שולץ חברה בקואליציה הדמוקרטית החדשה, ארגון של מחוקקים דמוקרטים בקונגרס שטוענים למתינות במפלגתם כולל בנושא הכלכלי של קידום עסקים.

וועדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וועדת ההקצאות
    • וועדת המשנה לשירותים פיננסיים וממשל כללי
    • וועדת המשנה לרשות המחוקקת (יושבת ראש)
  • וועדת המשפטים
    • וועדת המשנה לחוקה, זכויות אזרח וחרויות אזרחיות
תפקידים נוספים בקונגרס

המרוץ לנשיאות 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסרמן שולץ הכריזה על תמיכתה בסנאטורית והגברת הראשונה לשעבר הילארי רודהם קלינטון בבחירות לנשיאות 2008 וביוני 2007 היא הוכרזה כיושבת ראש משותפת של הקמפיין הלאומי של קלינטון.

וסרמן שולץ גם הושמה כיושבת ראש משותפת של קבוצת הקמפיין הדמוקרטי בקונגרס מאדום לכחול, האחראית על גיוס מועמדים דמוקרטים שיתיאמו לפרופיל "האדום", הצבע המייצג את הרפובליקנים, במחוזות שהם מתחרים בהם, אך יתחרו תחת המפלגה הדמוקרטית "הכחולה". היא עוררה מעט מחלוקת על תפקידה זה במרץ 2008, כאשר היא הכריזה שהיא אינה מסוגלת להתמודד מול הנציג הרפובליקני מדרום פלורידה, לינקולן דיאז-בלארט, מריאו דיאז-בלארט ואילנה רוז-להטינן, בגלל חברות טובה עימם.

פרשיית טרי שאייבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך פרשיית המתוקשרת על ריב משפחתי בבית משפט בדבר הארכת חייה של פגועת המוח טרי שאייבו, שעירב הרבה פוליטיקאים משני צידי המתרס, השמרנים הרפובליקנים בעיקר, התומכים ברובם בקדושת החיים ומכונים פוליטיקאים פרו-חיים, שהיו מעוניינים להעביר חוק שימנע את תוצאות המשפט והצד הליברלי של הדמוקרטים בעיקר. שולץ הייתה מבין המתנגדים החזקים ביותר להתערבות הקונגרס. היא האשימה בפומבי את הנשיא בוש, שנקט עמדה לטובת השמרנים, בצביעות, על שחתם על חוק משנת 1999 כשעוד היה מושל טקסס, אשר מאפשר לעובדים בטיפול רפואי להסיר מכשירי החייאה עבור משפחות של חולים סופניים אם המטופל או המשפחה אינם מסוגלים לשלם עבור חשבונות הטיפול הרפואי וכעת הוא נוקט עמדה הפוכה מבחינה פוליטית. במהלך הדיון הציבורי, וסרמן שולץ הצביעה על כך שהחוק הטקסני שנחתם על ידי מי שהיה דאז המושל של טקסט, ג'ורג וו. בוש, איפשר למטפלים להימנע מטיפול "לנקודה בה חוסר תוחלת הושגה ואין יותר תקווה להישרדות או לשימוש באמצעי טיפול רפואי נוספים על מנת לתמוך [באופן מלאכותי] בחיים [של החולה]... [זה] נראה כסותר את עמדתו כיום". חדשות הכבלים של רשת קוקס דיווחה כי "החוק הטקסני נועד להסדיר מקרים בהם שבו צוותים רפואיים ונציגי מטופלים אינם מסכימים על הטיפול. במקרה של שאייבו, הצוות הרפואי ובעלה של שאייבו הסכימו שאין תקווה לשיפור במצבה, [כפי] שנקבע בערכאות נמוכות כ"מצב צמח תמידי". וסרמן שולץ גם ציטטה, במהלך פרשיית שאייבו, את המקרה של התינוק בן השישה חודשים אשר מכשירי ההחייאה שלו הוסרו בהתאם לחוק זה ומעל לראשם של בני משפחותו שהתנגדו לכך. במאמר מערכת לעיתון מיאמי הראלד נכתב עליה: "במהלך שלוש שעות של דיון.. הדמוקרטית הטרייה הבדילה עצמה באיתגור חוזר ונשנה של אלו שניסו לצטט שלא כראוי את העובדות הסובבות את בריאותה של שאייבו".

אחרי סיום הפרשייה היא שיחררה הודעה לעיתונות, "הקונגרס איננו גוף אובייקטיבי. הוא מפולג [על פי מפלגות], גוף פוליטי. חברינו [בקונגרס] הם לא רופאים או ביואתיקנים. אנחנו נציגים נבחרים. הקונגרס אינו מקום ההתכנסות הראוי להחליט על סיום של חיים או כל מחלוקת משפחתית פרטית, אישית. הקונגרס מעולם לא תוכנן עבור, והאבות המייסדים שלנו מעולם לא התכוונו, שהגוף יפסוק בהחלטות כאלו. מה שאבד במהלך הדיון [הציבורי] הזה שזה לא היה על קבוצות אינטרסים פרו-חיים [שמרניות, שערכו הפגנות על עמדתם], או על ההורים או הבעל. זה לא היה על הפציינטית, או המושל, או על המפלגה הרפובליקנית או הדמוקרטית. זה היה על הטרגדיה המשפחתית האישית. אני מודאגת לגבי הכיוון שהמדינה שלנו הולכת אליו. אני מודאגת כשחברי קונגרס והנשיא מנסים לדלג מעל עשרים פסיקות בית משפט בתיק שנמשך במשך שנים. אני מודאגת שקבוצות אינטרסים מיוחדות [לובי, קבוצות לחץ] מנצלות טרגדיה משפחתית לרווח פוליטי וכספי. אני מודאגת כשהממשל הפדראלי מנסה להתערב בין הבעל לאישה משום שחברי קונגרס מאמינים שהם יודעים יותר טוב".

עמדה בנושא ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסרמן שולץ חברה במועצה הלאומית של היהודים הדמוקרטים, אשר שמה לה למטרה לחזק את יחסי ישראל-ארצות הברית כמו גם בארגון ההסתדרות הציונית הדסה, אם כי מעורבותה בקהילה היהודית וישראל באו ביחד עם כניסתה לפוליטיקה.

לעומת קודמה בייצוג המחוז ה-20 המאופיין באחוז מצביעים יהודיים גובה, פיטר דויטש, שהיה מבין ניצי הקונגרס בנושא המזרח התיכון, וסרמן שולץ נקטה גישה יותר מרכזית. במהלך 2005, היא דיברה בתמיכה בהצעותיו של הנשיא בוש הן בהצעה לחוק התקציב של שנת 2006 ובחוק התוספת התקציבית שלו, אשר מציע לתת סיוע כספי לרשות הפלסטינית, "אנחנו רוצים להמשיך להתרכז בלהבטיח ש... המדיניות שיוצאת מוושינגטון ממשיכה לעודד ולתמוך ולטפח את תהליך השלום. במהלך הארבע השנים הראשונות [לכהונתו של בוש], היה חסך במנהיגות מכיוונו של הממשל. אני יודעת שהרבה אנשים בקהילה היהודית היו מאושרים עם עמדתו של הנשיא בנושא ישראל, אבל איך שאני חשבתי [על כך], היה שיש היעדר מנהיגות... אז אני שמחה לראות שיש קצת יותר עיסוק ומעורבות מצד הממשל". במלאת עשר שנים להרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, היא הביעה את דעתה לגבי תהליך השלום בנאום במליאה, "עשר שנים אחרי מותו הטראגי של יצחק רבין, הבא נחדש את המחויבות שלנו לטפח שלום במזרח התיכון. עלינו לעודד מאמצים לתמוך בעושי השלום בעולם הזה ולהעניש את אלו שירצחו חפים מפשע. יצחק רבין הותיר מורשת נפלאה לאורך קריירת השירות הייחודית שלו וזה בכבוד וההערצה הגדולים ביותר שאני תומכת בעם הישראלי בחפשו אחר שלום".‏[2]

בדף העמדות שלה באתרה, בחלק של העמדה כלפי ישראל היא רשמה, "אני תומכת איתנה של מדינת ישראל ואני מאמינה מאוד בזכותה להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית עם גבולות בטוחים ומוכרים. כמדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, ישראל היא בת ברית אסטרטגית של ארצות הברית. ארצות הברית מרוויחה רבות מניסיונה של ישראל בביטחון ומניעת טרור. בנוסף לכך, לאזרחיה הייתה תרומה עולמית בטכנולגיית מחשבים, פיתוח חקלאי ותרופות. העם הישראלי סבל מזה יותר מארבע שנים מטרור בידי פונדמנטליסטים אשר מייחלים לראות את ישראל מושמדת. למרות זאת, אני מאמינה שיש הזדמות חסרת תקדים לשלום עם השכנים הפלסטינים. מותו של יאסר ערפאת הצית שינויים באזור אשר יכולים בהחלט להוביל לחידוש שיחות השלום ופתרון לסכסוך בין השורות של מפת הדרכים לשלום".‏[3]

היא הגנה על המפלגה שלה כנגד רמיזות כי הדמוקרטים הם אנטי ישראלים באומרה, "אני מוכנה להעמיד בכל יום בשבוע את עמדת השדולה הדמוקרטית בנושא התמיכה בישראל כנגד השדולה הרפובליקנית ואהיה הרבה יותר סמוכה ובטוחה - והקהילה היהודית צריכה להיות יותר סמוכה ובטוחה - בניהול הדמוקרטי של נושא ישראל מאשר הרפובליקנים, במיוחד אם אתה משווה את הנחת היסוד של הסיבה לתמיכה בישראל. העניין של קבוצת הרפובליקנים של הימין הקיצוני אינה בגלל תמיכתם בהם [בישראלים] על היותם מדינה יהודית ולהבטיח שליהודים יהיה מקום שהם יוכלו לכנותו בית. יש לזה הקשרים להר מגידו [באנגלית:ארמגידון] ולהקשרים תנכיים שהם יותר אינטרסים שלהם. אז אני מעודדת את חברי הקהילה היהודית לשים את אמונם בדמוקרטים, כיוון שהתמיכה שלנו בישראל היא באופן כללי מהסיבות הנכונות".

ב-2005, היא יזמה את הצעת חוק בית הנבחרים 3639 ובשמו "חוק ההוגנות בביטוח חיים לנסיעות", שהופכת לבלתי חוקית להתכחש לביטוח חיים של כל אדם, או שאם לא כן להפלות בהנפקה, בביטול, בסכום הכיסויי או תנאים של ביטוח החיים, על בסיס הכוונות של אותו אדם לבצע נסיעות חוץ עתידיות חוקיות; ולגבות עמלות עבור ביטוח חיים שהן מפלות במופרזות או בחוסר הוגנות שלהן בהקשר להערכת סיכון הביטוח על נסיעות חוץ חוקיות של אדם זה.‏[4] יוזמת החוק באה בעקבות כך שהרבה אזרחים נסעו לישראל או מדינות אחרות תחת רשימת מחלקת המדינה "אזהרה לנוסעים" וספגו פרמיה גבוהה או דחיה. למסיבת העיתונאים הצטרפו דיפלומטים ישראלים, נציגים מהליגה נגד השמצה, ארגון בני ברית הבינלאומי, ההסתדרות הציונית הדסה ועוד. על החקיקה היא אמרה במסיבת העיתונאים, "חופש המסע הוא חלק מדרך חיינו ואם נתחיל להתכחש לנסיעות חוקיות לחו"ל, אז אנחנו נכנעים לאוסמה בין לאדן, חזבאללה וטרוריסטים אחרים אשר מייחלים לשינויי דרך חיינו"‏[4] הצעת החוק עברה את אישור בית הנבחרים אך נעצרה בסנאט.‏[5] כמו כן מוקדם יותר באותה שנה, היא הצטרפה ליוזמתו של היהודי אדם שיף ליזום חוק המברך את השגריר הישראלי באו"ם, דני גילרמן, על היבחרו כסגן נשיא עצרת האו"ם, "אני מצפה לזמנים בהם יתיחסו לישראל בהוקרה ואצילות וכבוד מידי כל חברי האומות המאוחדות".‏[6]

במרץ 2006 היא הייתה מבין המתנגדים לעסקה שאושרה על ידי ממשל בוש להעביר שליטה של שישה נמלים לתאגיד בבעלות ממשלת איחוד האמירויות הערביות, "דובאי פורט וורלד". "ועדת 11 בספטמבר" דיווחה שלמרות ברית עם ארצות הברית, לאיחוד האמירויות הערביות היו קשרים עם אוסאמה בן לאדן ואל-קאעידה לפני ההתקפה ב-11 בספטמבר 2001 על מגדלי התאומים והפנטגון. היא הצטרפה למכתב המגנה את אישור העסקה בשל העובדה שזה יחזק את החרם הערבי כנגד ישראל, כיוון שחברת האם מכבדת את החרם על ישראל ומימון הנסיכויות האמירויות לחמאס.‏[7] דבי גם יזמה הצעת חוק שתמנע רטרואקטיבית ובעתיד מכירת נמלים של ארצות לידי ממשלות זרות, יתן 45 ימי סקירה של הנושא בידי הקונגרס ויורה לנשיא לדווח לקונגרס על המהלכים.‏[8][9]

במאי 2006, חודש לאחר הפיגוע בו מת מפצעיו בן דודו של הנציג היהודי, אריק קנטור, כשבא לישראל לכבוד חג הפסח, היא נאמה במליאה לזכרו של הנער בן ה-16 שהיה בן העיר שלה והביעה את דעתה על תופעת המחבלים המתאבדים, "הייתי צריכה להסביר לשני התאומים בני ה-7 שלי שיש כמה אנשים בעולם שיש להם כל כך הרבה שנאה בליבם ואינם מאמינים שלעם היהודי צריך להיות מולדת, ישראל, שהם יעשו הכל, כולל להפציץ אנשים חפים מפשע כדי להרוס אותנו".‏[10]

ב-13 ביולי 2006, יום לאחר פתיחת מלחמת לבנון השנייה היא יצאה בהודעה לעיתונות בלשון הבאה, "המתקפות האחרונות על ישראל חיבות להיות מגונות: אני עוקבת אחרי האירועים המשתנים במהרה במזרח התיכון עם דאגה עמוקה ואני רוצה שתדעו שכנציגה שלכם בקונגרס אני אשמש כפלטפורמה לעזור בקידום הסיכויים לשלום וביטחון עבור ישראל. ההסלמה האחרונה של מתקפות פרובקטיביות כנגד הממשלה והעם בישראל הוא בלתי קביל ומייצג התדרדרות מדאיגה של היציבות בתוך האזור. החובה הראשונה של ממשלה היא להגן על אזרחיה ואני עומדת לצד זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני פעולות האגרסייה הללו. לכידת החיילים בידי חזבאללה היו מתגרות ורק מסלימות את המתח בין כל האומות המעורבות. אני קוראת לממשלת איראן, לבנון וסוריה, אשר יש להן השפעה על גורל החיילים הישראלים השבויים, להבטיח את שיחרורם הבלתי מותנה והמיידי. כל אומה שמסרבת לפעול כנגד רשתות טרוריסטיות היא שותפה לדבר עבירה. הקהילה העולמית חייבת להיות מאוחדת בגינוי שלה על פעולות האגרסייה הללו כנגד ישראל. עלינו לשלוח מסר חזק שהקהילה היהודית של דרום פלורידה עומדת עם ישראל בזמנים מתוחים וקשים אלו"‏[11] שנה לאחר מכן היא נאמה במלאת שנה לחטיפה ובתמיכה בהצעה הקוראת לשחרור החיילים החטופים בידי חמאס וחזבאללה, "אני קמה היום כדי להכיר בידידות האיתנה בין ישראל לארצות הברית ולהביע את תמיכתי בחיילים השבויים בידי ארגוני טרור; מאז [הכרזת] עצמאותה ב-1948, ישראל ישראל נאבקה באופן מתמשך להגן על אזרחיה ולהבטיח את הבטיחות של הנשים והגברים במדים; אני תומכת בעם הישראלי ביום שנה כבד משקל זה".‏[12]

במרץ 2007, בעקבות הקמת ממשלת האחדות הפלסטינית עם חברי חמאס, שולץ חתמה יחד עם 243 חברי קונגרס על היוזמה של היהודים רוברט וקסלר וגארי אקרמן, אשר מפציר בחאבייר סולאנה והאיחוד האירופי שלא לתת סיוע או מענק הכרה לרשות הפלסטינית עד אשר היא תכיר בישראל, תתנער מהטרור ותקבל את כל ההסכמים הישראלים-פלסטיניים הקודמים.‏[13]

ב-25 בספטמבר 2007, נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד , נאם בפתיחת מושב עצרת האו"ם, יחד עם הנשיא בוש שקרא להפסיק להיטפל לישראל. אחמדינז'אד אמר כי יפעל "לשחרור פלסטין" וכי "כיבוש פלסטין נמשך כבר 60 שנה על ידי הציונים בצורה לא חוקית". שגריר ישראל באו"ם, דני גילרמן, ושרת החוץ, ציפי לבני, נעדרו מאולם הישיבות, קריאתו של גילרמן לממשל האמריקאי למנוע את הביקור לא נענתה‏[14][15][16] ושולץ יצאה בהודעה רשמית, "מה שאמריקה שמעה במשך השנתיים האחרונות מהנשיא האיראני מחמוד אחמדינז'אד ראוי ללעג והתנכרות בביטויים החזקים ביותר האפשריים. הצהרותיו הן באופן ברור חסרות מהימנות, אך עדיין אמריקה והעולם מזלזלים בלקחי ההיסטוריה כשאנחנו מסלקים באופן מזלזל את השנאה שנמצאת מאחורי הרטוריקה שלו".‏[17]

חודש מורשת היהודי האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שולץ והסנאטור היהודי ארלן ספקטר היו המנוע מאחורי הצעת החוק שהכריזה על חודש מאי כחודש בשנה של "מורשת יהודי אמריקה" או כפי שהם נוהגים להגדיר את עצמם "חודש מורשת היהודי האמריקאי". קיום החג השנתי נוצר כדי להכיר ב"הישגים של היהודים האמריקאים והתפקיד החשוב שחברי הקהילה היהודית שיחקו בהתפתחות התרבות האמריקנית". רעיון קיום החג התבסס על חודש ההיסטוריה השחורה, חודש המורשת ההיספאנית וחודש ההיסטוריה של האישה. שולץ תיארה לעצמה "לימוד בכיתות, טקסים ציבוריים והודעות בשידור". שולץ גם אמרה, "יש דור [שלם] של ילדים שגדל עם זיכרון שהולך ונחלש על מה שאירע במהלך מלחמת העולם השנייה או אפילו ההבנה של כל מי שהוא יהודי או התרבות והמסורת שלהם; דרך החינוך באה גם הסובלנות". הצעת החוק עברה פה אחד בשני בתי הקונגרס ונחתמה על ידי הנשיא בוש. שולץ אמרה בטקס החתימה של הנשיא בוש, "זה אירוע היסטורי. לדורות הבאים תהיה ההזדמנות לחיות ללא אנטישמיות דרך הבנה ומודעות גדולה יותר על התפקיד המשמעותי שהיהודים האמריקאים שיחקו בהיסטוריה של ארצות הברית. חודש המורשת היהודי האמריקאי היא מציאות בגלל האנשים שנאספו כאן בחדר".

החוק זכה לביקורת מצידו של גארי קאס, המנהל הכללי של המרכז להשבת אמריקה ליושנה, ארגון נוצרי לאומי המבוסס בפורת לאודרדייל, מקום מגוריה של שולץ בפלורידה. קאס התנגד "ללימוד היסטוריה יהודית ללא דיון על פרקטיות דתיות וערכים", באומרו ש"נראה שאנחנו לא יכולים לקיים דיון כנה לגבי השורשים הנוצריים של אמריקה". הוא גם תהה, "כמה סובלנות תהיה [לחברת הקונגרס וסרמן שולץ] כלפי חודש המורשת הנוצרית?". שולץ סברה שהמצב שונה באומרה, "היהדות היא ייחודית, כיוון שהיא גם תרבות וגם דת" וש"היא לא תתמוך בלימוד שום דת בבתי ספר ציבוריים", כאשר רוב בתי הספר היהודים באמריקה הם פרטיים.

אביה של שולץ, לארי וסרמן, אמר כי למרות ששולץ לא הייתה פעילה למעשה בקהילה היהודית לפני היא נכנסה לפוליטיקה, היא "יצרה קשרים עם קבוצות יהודיות כמחוקקת. היא סייעה בהקמת המועצה הלאומית של היהודים הדמוקרטים וכיהנה במועצה האזורית של הקונגרס היהודי האמריקאי".

וסרמן-שולץ אף זכתה בתואר "אשת השנה" של ארגון נשי אמי"ת לשנת 1994.

פרטים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסרמן מתגוררת בעיר ווסטון שבפלורידה הסמוכה לפורט לודרדייל. היא אמא לשלושה ונשואה לסטיב שולץ. היא חברת הקונגרס האישה היהודייה הראשונה שנבחרה מטעם פלורידה.‏[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהעיתונות הישראלית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Debbie Wasserman Schultz on War & Peace, באתר OnTheIssues
  2. ^ Representative Debbie Wasserman Schultz - Reflecting on the Life and Contributions of Former Israeli Prime Minister Yitzhak Rabin, באתר Project Vote Smart,‏ 7 בנובמבר 2005
  3. ^ [1] (הקישור אינו פעיל, 05.11.2010)
  4. ^ 4.0 4.1 Legislators, Countries and Organizations Gather to End Denial of Life Insurance Based on Travel Plans, באתר United States House of Representatives,‏ 28 ביולי 2005
  5. ^ 5.0 5.1 [2] (הקישור אינו פעיל, 05.11.2010)
  6. ^ [3] (הקישור אינו פעיל, 05.11.2010)
  7. ^ Representative Debbie Wasserman Schultz - Hastings Leads Democratic Charges that Dubai Deal Reinforces Arab Boycott Against Israel, באתר Project Vote Smart,‏ 2 במרץ 2006
  8. ^ Doubts About Dubai Ports World Divestiture Raise Troubling Questions, באתר United States House of Representatives,‏ 14 במרץ 2006
  9. ^ [4] (הקישור אינו פעיל, 05.11.2010)
  10. ^ [5] (הקישור אינו פעיל, 05.11.2010)
  11. ^ Aggression Against Israel Must Be Condemned, באתר United States House of Representatives,‏ 13 ביולי 2006
  12. ^ Representative Debbie Wasserman Schultz - Free the Israeli Soldiers, באתר Project Vote Smart,‏ 20 ביולי 2007
  13. ^ Representative Debbie Wasserman Schultz - Wexler and 246 Members of Congress Urge EU Not to Provide Aid to New Palestinian Government, באתר Project Vote Smart,‏ 20 במרץ 2007
  14. ^ שלמה שמיר וסוכנויות הידיעות, נדחתה בקשת אחמדינג'אד לבקר באתר מגדלי התאומים, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
  15. ^ [6] (הקישור אינו פעיל, 05.11.2010)
  16. ^ [7] (הקישור אינו פעיל, 05.11.2010)
  17. ^ Statement Regarding Iranian President Ahmadinejad, באתר United States House of Representatives,‏ 25 בספטמבר 2007