דבלינאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר במהדורה העברית הראשונה. עיצוב העטיפה: גלי הוס

דבלינאים (Dubliners) הוא אוסף סיפורים קצרים שכתב הסופר האירי ג'יימס ג'ויס בשנים 1904 -1907. הקובץ היה אבן בוחן ליחס הקוראים והמבקרים ליצירתו של ג'ויס, ואף על פי שהיה מוכן כבר ב-1907, עוכב פרסומו מאוד עקב החשש של המוציאים לאור ובתי הדפוס מתביעות משפטיות, והוא יצא לאור רק ביוני 1914 לאחר מאבק ממושך.

הקובץ הוא ניתוח חודרני של הקיפאון והשיתוק של מעמד הביניים בחברה הדבלינאית, בשנים הראשונות של המאה ה-20. רבות מהדמויות המופיעות בדבלינאים מופיעות בתפקידים משניים גם ביצירתו יוליסס.

האוסף כולל חמישה-עשר סיפורים, שהאחרון שבהם הוא גם המפורסם ביותר - "המתים". סיפור זה עובד גם לסרט קולנוע על ידי ג'ון יוסטון בשנת 1987.

הסיפורים הם אפיפאניים, כפי שהגדירם ג'ויס. אפיפאניה, מונח נוצרי שבמקור פירושו התגלות, מציינת אצל ג'ויס "גילוי רוחני פתאומי, בין בדיבור המוני בין בתנועה בין ברובד הזכירה של המוח עצמו". ג'ויס האמין שמתפקידו של הסופר להעלות על הכתב אפיפניות אלה בקפידה רבה, שכן מדובר ברגעים עדינים ויקרי-ערך החולפים מהר.

כתיבת הספר והוצאתו לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1904, כשעוד חי בדבלין, כתב ג'ויס לבקשת ג'ורג' ראסל את הסיפור הקצר "האחיות" שפורסם ב"אייריש הומסטד". לימים נכנס "האחיות" כסיפור הראשון בקובץ. הוא המשיך בכתיבת סיפורים קצרים, ובהם "אוולין" ו"לאחר המירוץ", והצהיר באוזני ידידיו כי הוא עומד לכתוב סדרה של עשרה סיפורים קצרים, שעל פיהם ניתן יהיה לראות את טיבו של "השיתוק שרבים רואים בו עיר". את יתר הסיפורים כתב כבר באיטליה, ובפברואר 1906 קיבל הסכמה מהמוציא לאור הבריטי גרנט ריצ'רד להדפיס את הקובץ על שנים-עשר הסיפורים שבו. הוא הוסיף סיפור אחד, "שני עגבנים", ואז נתקל לראשונה בצנזורה: מדפיס הספר‏‏‏[1] מיאן להדפיס קטעים מסוימים מהספר, וכן התנגד להופעת המילה: bloody. ג'ויס לא הסכים לוותר, ובמכתביו למו"ל פירט את מניעיו:

"העניינים שבהם לא ויתרתי הם המגבשים את כל הספר למקשה אחת... אני נאבק להשאירם כי אני מאמין שכאשר חיברתי את הפרק שלי בהיסטוריה מוסרית זו כפי שחיברתי אותו, עשיתי את הצעד הראשון לקראת שחרורה המוסרי של ארצי". ובמכתב אחר: "מאמין אני במלוא הרצינות כי אתה עתיד לעכב את מהלכה של התרבות באירלנד אם תמנע מהעם האירי להביט היטב בפניו הנשקפים אליו במראתי הממורקת למשעי."‏‏‏[2]

קטע מתוך "גז מתוך תנור"

לאחר עזיבתו החפוזה את דבלין, כתב ג'ויס הנסער את השיר "גז מתוך תנור" (Gas From a Burner ) במהלך נסיעתו ברכבת לטריאסטה:

חרא ובצלים,

האם אתם חושבים

שאת אנדרטת ולינגטון בדפוס אביא

את שדרת סידני וחשמלית סנדימאונט גם

חנות העוגות של סידני וריבת ויליאמס התם...

אשרוף ספר זה, כה יעזור לי השד,

פרק תהילים אשיר כאשר יבער

לכד חד-ידית אטיל אפרו למשמר.

...אחשוף באוויר, לעת הצום הקרובה,

את אחורי החוזרים בתשובה.

עדנה או'בריאן, "ג'יימס ג'ויס", תרגום: יורם ברונובסקי

ג'ויס לא ויתר. הוא הוסיף לספר עוד שני סיפורים, "עב קטנה" ו"המתים" שכתיבתו הסתיימה בספטמבר 1907. בעקבות המדפיס שלו נסוג גרנט ריצ'רדס מהוצאת הספר לאור, וג'ויס החל לחפש מו"לים אחרים. ב-1909, בעת ביקורו בדבלין, מצא את אשר חיפש - הוצאה לאור בשם מונסל שמנהלה, ג'ורג' רוברטס, הציע לו חוזה משופר.

בתחילת 1911 נראה היה שדרכו של "דבלינאים" סלולה, למעט אבן נגף אחת: בסיפור "בחדר הוועד ביום הקיסוס" כתב ג'ויס כמה קטעים על המלך אדוארד השביעי, והמוציא לאור רוברטס התעקש על הוצאתם מהספר. ג'ויס לא התעצל וכתב מכתב למלך ג'ורג' החמישי, ושאל אותו אם יש לו התנגדות לפרסום הקטעים העוסקים באביו. באוגוסט 1911 הגיעה התשובה מאחד ממזכיריו, כי למלך אין כל עניין בספר, וכי אין זה מכבודו להביע דעה בעניינים כגון אלה. ג'ויס, בניסיון נואש להשפיע על דעת הקהל, שלח מכתב לכמה מעיתוני אירלנד, ובו פירט את דרך החתחתים שעבר כדי להוציא לאור את "דבלינאים".

בקיץ 1912 ביקר שוב בדבלין בפעם האחרונה בחייו. הוא עשה ניסיונות נואשים להוציא את "דבלינאים" לאור, ואף הסכים לפצות את המו"ל רוברטס בסכום של 60 לי"ש אם יוחרם הספר. בתגובה קיבל מכתב מעורכי הדין של רוברטס ולפיהם הספר גדוש בביטויים, העלולים להוביל לתביעות אין ספור בגין לשון הרע. הם הציעו שיפקיד ערבות בסך 1000 לי"ש לכיסוי התביעות העתידיות, ולא - ייתבע על ידי רוברטס בגין הזמן שהושקע בכתב היד. ג'ויס הציע לרוברטס להחתים את המוזכרים בספר, בהם בעלי פאבים, על היתרים לפרסם את הנאמר בו. הוא הסכים למחיקות, לשינויים ולהחלפת שמות הפאבים בשמות בדויים, אך לשווא. המדפיס של רוברטס, פוקנר, הודיע כי בכוונתו להשמיד את העותקים שכבר הודפסו. בספטמבר יצא ג'ויס נסער ללונדון ויותר לא חזר לדבלין. בבוקר בו עזב הושמדו 1000 עותקים של הספר.

ב-1914 נמצא מי שיוציא לאור את דבלינאים: המו"ל גרנט ריצ'רד, שמשך ידו מהספר מספר שנים קודם לכן, הסכים לפרסמו. הספר יצא לאור ביוני, וזכה לביקורות חיוביות. למרבה הפלא לא הוגשו שום תביעות בגין הספר.

שמות הסיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבלינאים כולל חמישה עשר סיפורים. בספטמבר 1905 שלח ג'ויס מכתב לאחיו סטניסלאוס בו פירט את סדר הסיפורים בקובץ:

"הסדר של הסיפורים הוא כדלקמן: "האחיות", "פגישה" ועוד סיפור שהם סיפורי ילדותי; "האכסניה", "לאחר המרוץ" ו"אוולין", שהם סיפורי גיל ההתבגרות; "טיט", "מקבילות", ו"מקרה מצער", שהם סיפורים של חיי הבוגרים; "בחדר הוועד ביום הקיסוס", "אם" והסיפור האחרון בספר ‏‏ שהם סיפורים על החיים הציבוריים בדבלין."

ג'ויס מציין במכתבו רק עשרה סיפורים בשמם. שני הסיפורים הנוספים אליהם התכוון הם ‏‏‏"ערבי" ו‏"חסד אלוהים", שטרם נכתבו במועד המכתב‏. שלושת הסיפורים שלא אוזכרו הם "שני עגבנים" , "עב קטנה" ו"המתים" שנכתבו רק בשנים 1907 - 1906 .

  • האחיות - הושלם באוגוסט 1904
  • פגישה - 18 בספטמבר 1905
  • ערבי - אוקטובר 1905
  • אוולין (Eveline) - ספטמבר 1904
  • אחרי המירוץ (After the Race) - דצמבר 1904
  • שני עגבנים (Two Gallants)
  • האכסניה (The Boarding House)‏ - 13 יולי 1905
  • עב קטנה (A Little Cloud)
  • מקבילות (Counterparts) - ‏ 16 יולי 1905
  • טיט (Clay) - ינואר 1905
  • מקרה מצער (A Painful Case) - ‏ - 8 במאי 1905
  • יום הקיסוס בחדר הוועדה (Ivy Day in the Committee Room) - ‏ 1 בספטמבר 1905
  • אם (A Mother) - ספטמבר 1905
  • חסד אלוהים (Grace) - באוקטובר 1905
  • המתים (The Dead) - הסיפור האחרון, הושלם ב-20 בספטמבר 1907

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דבלינאים, סיפורים (תרגם מאנגלית: אברהם יבין), הקיבוץ המאוחד, 1971. הדפסה מחודשת ומעובדת לאותה גרסת תרגום ראתה אור בשנת 2009 בהוצאת עם עובד.
  • האחיות; המתים, סיפורי ג'יימס ג'ויס (תרגום: אברהם יבין), תל אביב: משרד הביטחון, 1982.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נוית בראל. "מתוך שאון חיי השגרה". רשימת ביקורת על "דבלינאים" בהוצאה מחודשת של "עם עובד, ספריה לעם" ובתרגום מרוענן של אברהם יבין. בתוך "עתון 77" גיליון 344, ינואר-פברואר 2010. עמ' 21

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏באנגליה בתקופה ההיא שימשו המדפיסים מעין צנזורים והיו אחראים לתוכן המודפס‏
  2. ^ ‏מקור: Okifumi Komesu,Masaru Sekine ,Irish writers and politics, עמוד 188‏