דברה ליפשטדט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דבורה ליפשטדט (אנגלית: Deborah Lipstadt), היסטוריונית יהודיה-אמריקאית. נולדה במנהטן ב-18 במרץ 1947.

משיקולי פרנסה היגר אביה לארצות הברית מגרמניה בשנות ה-20 של המאה ה-20. המשפחה השתייכה לזרם היהודי האורתודוקסי-מודרני, ודבורה התחנכה בבתי-ספר יהודיים. באמצע שנות ה-60 גרה בסמוך לסופר היהודי הנודע יצחק בשביס זינגר, והושפעה מהתנועה לשוויון זכויות למען השחורים באמריקה.

ליפשטדט סיימה את לימודיה לתואר ראשון בחוג למדע המדינה ובחוג להיסטוריה. היא שהתה במשך שנה שלמה בישראל (בין השאר, בזמן מלחמת ששת הימים ביוני 1967). עם חזרתה לארצות הברית, היא השתתפה בתוכנית לימודי יהדות באוניברסיטת ברנדייס, ושם היא סיימה את לימודי הדוקטורט שלה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליפשטדט למדה יהדות מודרנית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. היא הרצתה בכל רחבי העולם, וכהיסטוריונית שימשה ליועצת למוזיאון האמריקאי להנצחת השואה. בשנת 1994 היא מונתה ליועצת המוזיאון על ידי הנשיא דאז - ביל קלינטון.

בשנת 1996 מינה מזכיר המדינה האמריקאי את ליפשטדט ליועצת הוועדה לחופש הדת וליועצת הממשלה בענייני תגובות מדיניות להכחשת השואה. ליפשטדט מופיעה רבות בתקשורת כדי לנתח אירועים העוסקים ביהודים, ונודעת לה השפעה עצומה על מדיניות הממשל האמריקאי.

ליפשטדט מכהנת כפרופסור בחוג ללימודי יהדות מודרנית ובחוג לימודי השואה באוניברסיטת אמורי שבאטלנטה בג'ורג'יה.

דבורה ליפשטדט מסרבת בתוקף להתעמת באופן פומבי עם מכחישי שואה מפני שלדעתה עימות שכזה יעניק להם אמינות שקרית.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1986 פרסמה את ספרה: "מעבר לאמונה: התקשורת האמריקנית והופעתה של השואה 1933 - 1945" המתאר כיצד התקשורת באמריקה התעלמה מידיעות אודות השואה במהלך שנות מלחמת העולם השנייה.
  • ספרה של ליפשטדט משנת 1993 "מכחישים את השואה" הוא הספר המלא הראשון המבקש להתעמת עם אלה המנסים להכחיש את קיומה של השואה. בשנת 1994 זכה הספר בפרס כבוד מטעם המרכז הלאומי לספרות יהודית.
  • בעקבות פרשת התביעה של דייוויד אירווינג פרסמה ליפשטדט את הספר (History on Trial: My Day in Court with David Irving, 2005)

פרשת אירווינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הגיש הסופר וההיסטוריון הבריטי דייוויד אירווינג תביעה נגד ליפשטדט ונגד המו"ל "ספרי פינגווין" בטענה שהוציאו דיבתו רעה בספרה של ליפשטדט "מכחישים את השואה". ליפשטדט כתבה בספר שאירווינג עיוות את הראיות במכוון כדי לתמוך בדעותיו האידאולוגיות. על פי החוק הבריטי, שכוונתו להגן על שמו הטוב של הפרט, הוטל על ליפשטדט נטל הראיה להוכיח שטענותיה הן אמת.

ליפשטדט ופינגווין שכרו את עורך הדין אנטוני ג'וליוס ואת ההיסטוריון מאוניברסיטת קיימברידג' ריצ'רד ג'. אוונס כדי להציג את טיעוניהם. אוונס השקיע שנתיים בבחינת עבודתו של אירווינג, והציג את הכשלים בעבודתו, לרבות העובדה שהשתמש ביודעין במסמכים מזויפים כמקור לטענותיו. השופט צ'ארלס גריי השתכנע מעדויות אלו, ובפסק-דין ארוך הוא גינה את אירווינג, ואישר את האשמותיהם של ליפשטדט ואוונס. ליפשטדט זוכתה מכל אשמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]