דברי קבלה
דברי קבלה הם כינוי להלכות דינים ומצוות שמקורם הוא מספרי הנביאים והכתובים, ואין להם מקור בתורה. מעט מאותן ציווים המוזכרים בספרי הנביאים, משמש כאסמכתא לחיובים שניתנו למשה רבנו בהר סיני - הלכה למשה מסיני.
לעיתים המונח "דברי קבלה" משמש ככינוי לדברי הנביאים והכתובים בכלל, ולאו דווקא למצוות המופיעות בהם.
מקור וטעם השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
טעמים שונים ישנם בראשונים, מדוע דברי נביאים נקראים דברי קבלה.
- לדעת רש"י, הנביאים נקראו כך מאחר שקבלו את נבואתם ברוח הקודש[1].
- יש שכתבו שהטעם הוא לפי שכולם קיבלו נבואתם ממשה רבנו[2] או שהיו מקובלים נביאים מימות יהושע[3].
- ויש מפרשים שהוא מלשון 'צעקה' על שם שהנביאים קובלים וצועקים על הצרות הנראות להם בנבואה[4].
הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם שלוש דרגות של חיובים ומצוות: 'דאורייתא' 'דרבנן', ו'דברי קבלה' שהיא הדרגה האמצעית בחשיבות.
- דאורייתא - כל הדינים המצוות וההלכות המוזכרים בתורה ('חמשה חומשי תורה'). וכוללים מלבד דינים הכתובים בתורה (במפורש או שנלמדים מפסוק) גם דינים שהם "הלכה למשה מסיני".
- דברי סופרים - דינים מצוות הלכות וגזרות שתקנו חז"ל במהלך הדורות. ידועים גם כ'דרבנן' או 'תקנת חכמים'. חלק זה נכלל ב'תורה שבעל פה'
תוקף והגדרת דברי קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור דברי קבלה הוא גדר אמצעי בין דין דאורייתא לדין דרבנן. והוא כולל מצוות או חיובים שנאמרו על ידי הנביאים.
לדברי קבלה אין תוקף של דיני התורה, אך הם יותר חמורים מדינים דרבנן. אם כי יש בהם קולא מדיני דרבנן כדיני דאורייתא, שבמקרים מסוימים החמירו חכמים בדבריהם יותר מדיני התורה, ובדברי קבלה לא החמירו כבדיני תורה[5].
במקרה וישנו ספק מסוים במצווה או הלכה שמקורה מדברי קבלה, נחלקו הראשונים כיצד לנהוג, יש שכתבו שבספק בדברי קבלה יש להחמיר כדין ספק דאורייתא לחומרא[6]. ויש שכתבו שיש להקל כדין ספק דרבנן לקולא[7].
בתלמוד נאמר שדין דברי קבלה הוא כדין דברי תורה, לעניין שדברי קבלה אינם צריכים חיזוק כשם שדברי תורה אינם צריכים חיזוק, מאחר שמסתבר שלא יבואו לזלזל בהם מחמת חומרתם[8].
אמנם בתוקף דברי קבלה נחלקו והרמב"ן האם חומרתם כדברי תורה או כדרבנן:
- בהקדמת הרמב"ם לספר המצוות כתב שכל הדינים ההלכות והמצוות שנתחדשו לאחר משה רבנו, כולם נחשבים דרבנן, אף אם נתקנו על ידי נביאים, כגון נטילת ידיים ועירובין שתיקן שלמה המלך, וכן קריאת המגילה שתיקנו הנביאים[9].
- אמנם לדעת הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות[10], יש להבדיל בין אותם דברים הכתובים בספרי הנביאים בדרך של סיפור, או דינים והלכות שנאמרו בעל פה על ידי הנביאים אך לא נכתבו בספרי הנבואה, הם אכן נחשבים כדרבנן, לבין אותם דינים והלכות שנכתבו בלשון ציווי, שמאחר ואין נביא רשאי לחדש הלכות ומצוות מעצמו, בהכרח שמצוות אלו נאמרו הלכה למשה מסיני, והנביא כתב מצווה או דין שהיה נהוג זה מכבר. יש מהאחרונים שכתבו שאף הרמב"ם מסכים עם הרמב"ן בחילוק זה[11].
דוגמאות לדברי קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוגמאות למצוות ודינים מדברי קבלה:
- פורים - נתקן על ידי הנביאים, ונזכר במגילת אסתר.
- ארבעת הצומות:
- צום גדליה
- צום עשרה בטבת
- צום י"ז בתמוז
- צום תשעה באב - נתקן על ידי הנביא
- מצוות עונג שבת - נלמדת מדברי הנביא ישעיהו 'וקראת לשבת עונג'[12]
שימושים נוספים במונח[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד במסכת נידה[13] נאמר ש'אין דנים דברי תורה מדברי קבלה', פירוש הדבר שלא ניתן להשתמש בדברים שנכתבו בנביאים וכתובים כדי לפרש את המצוות והדברים הכתובים בתורה. אמנם, במקום שהדבר בו הפסוק מנ"ך נועד רק ל'גילוי מילתא', היינו לגלות מה פירוש המילה המופיעה בתורה, ניתן ללמוד זאת מנ"ך[14]. בהקשר זה, דברי קבלה הם לא דווקא מצוות שנאמרו בידי נביאים, אלא כל דברי הנביאים והכתובים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "דברי קבלה", באתר המכלול
- הערך "דברי קבלה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- חיות, צבי הירש, 1805-1855, תורת נביאים, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חולין קלז ד"ה תורת משה.
- ^ שיטה מקובצת בבא קמא ב ב, בשם יש מפרש.
- ^ מחזור ויטרי תכד.
- ^ שיטה מקובצת בבא קמא שם, בשם הר"פ
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ט, עמוד א'.
- ^ שאילתות לה, משנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות נזירות, פרק ד', הלכה ט'.
- ^ רשב"א וריטב"א מגילה ה ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ט, עמוד א'.
- ^ דעת הרמב"ם בהקדמה לספר המצוות בשורשים, שורש א.
- ^ בהשגותיו לשורש ב.
- ^ נושאי הכלים על הרמב"ם שם.
- ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף כ"ג, עמוד א'.
- ^ בבא קמא ב ב, ברש"י.