דברי תורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דברי תורה, הם התכנים הנמצאים בתורה ובספרים הבאים בעקבותיה: משנה, תלמוד ויתר הספרות התורנית.

אמירת דברי תורה נעשית באופן יזום במסגרת של הרצאה בפני ציבור גדול או קבוצת אנשים. האדם הנושא דברי תורה עוסק בנושא מרכזי המבוסס על הספרות התורנית. לעתים נקשרים דברי תורה לעניינים אקטואליים.

אמירת דברי תורה מהווה חלק בלתי נפרד מההווי הדתי והתרבות היהודית, היא מבוססת על קיום מצוות לימוד תורה, היא מסייעת "לשמור על הגחלת", ולאפשר לכל אדם להקצות פרק זמן כלשהו לעיסוק בענינים הקשורים למקורות היהודיים. במסכת אבות נאמר בעניין זה: "שניים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר: 'ובמושב לצים, לא ישב'; אבל שניים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה ביניהם" (משנה ב'), ובהמשך נאמר: "שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים" (משנה ג').

דברי תורה באים גם כדי להבדיל מ"דברי חולין" כמו כלכלה, מדע ופוליטיקה. במקום בו עוסקים אנשים בכל נושא שאיננו קשור ליהדות, יקצו המשתתפים פרק זמן מסוים לאמירת דברי תורה. כך למשל בארוחה משפחתית, שבה מנהלים שיחות על עניני יומיום, יוקצב גם זמן שבו אחד הסועדים יאמר דבר תורה. באופן דומה, מייחדים זמן לדברי תורה בכנסים גדולים, באספות מצומצמות ואפילו בפגישה בין שני אנשים.

דברי תורה מופצים גם באמצעות כתיבתם. הם מועברים בעלונים המופצים במסגרות שונות כמו: עלוני בוגרים של מוסדות חינוך, עיתונים מקומיים, ואתרי אינטרנט.