דב אלפון
דב אלפון (נולד ב-1961) הוא עיתונאי ועורך ישראלי.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
דב אלפון נולד בעיר סוס שבתוניסיה בן לאב שהיה אז חייל חובה בצבא צרפת.[1] זמן קצר אחרי לידתו שבה משפחתו לפריז שם גדל עד גיל 11 ושם הפגין עניין ראשוני בכתיבה. בשנת 1972, כאשר היה אלפון בן 11, עלתה משפחתו לישראל והתיישבה באשדוד. אלפון השלים את לימודיו בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון בעיר, אך הוריו התקשו להשתלב ושבו לצרפת עוד לפני גיוסו לצה"ל.[דרוש מקור] אלפון שרת בצה"ל כקצין בחיל המודיעין ועם תחילת לימודיו באוניברסיטה העברית (1983) החל גם לכתוב ב"פי האתון", ביטאון הסטודנטים של האוניברסיטה.
[עריכה] פעילות
[עריכה] עיתונות כתובה
את דרכו המקצועית בעיתונות החל אלפון ב-1984, עם הצטרפותו ככתב לשבועון הפוליטי "כותרת ראשית" בעריכת נחום ברנע.[2]. אלפון שימש כתב חדשות, מגזין וכנסת ורשם לזכותו מספר הישגים עיתונאיים, כמו פרסום ראיון ראשון עם האדמו"ר מבעלז,[3], תרמית שעשועון הגרפולוגיה 'חמישה בעקבות אחד',[4] וההטבות הרפואיות הסודיות שהוענקו לשרים ולסגני שרים.[5] כעבור שנתיים החל אלפון לפרסם טור שבועי לענייני תרבות בשם "כיוון הרוח", שזכה להדים בעולם התרבות.[6] ואף חשף אי סדרים במוזיאון תל אביב, אמירות אנטי מזרחיות בתיאטרון הבימה ואת העודף התקציבי הסודי של רשות השידור.
עם סגירתו של "כותרת ראשית", בסוף שנת 1988, עבר אלפון לפרסם את מדורו, "כיוון הרוח", ביומון "הארץ". בשנת 1992 מינה עורך העיתון, חנוך מרמרי, את אלפון לעורך התרבות של העיתון, במקומו של מיכאל הנדלזלץ. החידוש המרכזי שהנהיג בו אלפון היה כינון מדור האמנות ותרבות החיים גלריה, אליו גם גייס מספר כותבים המשמשים בו עד היום. הצלחת המדור, שהורחב לארבעה עמודים, הובילה את מרמרי למנות את אלפון לתפקיד עורך מוסף "הארץ". אלפון שימש עורך מוסף "הארץ" בשנים 1993-1998 והנהיג בו מספר חידושים, ובהם שילוב מדורים קצרים בתחילתו, חלקם בהשראת היומון "חדשות", שנסגר בשנת 1994, דגש על תחקירים עיתונאיים ומסות פרי עטם של סופרים נודעים, מדורים מיוחדים, כמו זה של המאייר חנוך פיבן,[7], ושילוב בעלי טור וכתבים כדורון רוזנבלום,[8] דליה קרפל, רונן ברגמן, ואחרים. אלפון גם רשם לזכותו כמה חידושים עיתונאיים ובהם המדור "שניים-שלושה דברים שלא ידעתם על...", "השאלון" והמדור "קפטן אינטרנט", אותו כתב בשנותיו הראשונות. על פועלו כעורך זכה אלפון פעמיים בתואר "עורך השנה" מטעם אגודת העיתונאים וכן במדליית זהב (יחד עם המעצבת מיה ולך) של אגודת המגזינים האמריקאית, על מדורו של פיבן.
בשנים 1999-2002 שימש אלפון כתב "הארץ" בפריז, שם כתב גם סדרה של כתבות על מסעותיו[9] עם שובו התמנה אלפון לתפקיד עורך מגזין חדש, ברוח מדור הכלכלה TheMarker ופוטר מ"הארץ". בשנת 2008 שב אלפון ל"הארץ", הפעם בתפקיד עורכו הראשי.[10] יוזמה בולטת במיוחד של אלפון בתפקידו החדש הייתה עריכת גליון מיוחד של העיתון, שנכתב על-ידי סופרים ומשוררים, במקום על-ידי כתביו הרגילים של העיתון.[11] מיזם זה עורר התעניינות גם מחוץ לישראל[12] והגיליון המיוחד הפך מסורת שנתית, כשמעגל המשתתפים בו חובק גם סופרים מובילים מהעולם כולו.[13]. אלפון פרש מתפקידו ב-1 באוגוסט 2011, והעביר את תפקיד העורך לאלוף בן[14].
[עריכה] טלוויזיה
בשנים 2001-2005 הנחה אלפון את התוכנית "נספח תרבות" בערוץ 2. התוכנית שאבה השראה מן התאוריה הקובעת כי בין כל אדם בעולם לכל אדם אחר מפרידות לכל היותר שש דרגות של הפרדה כדי לעבור בין מרואיינים עד לקישור בין שני אמנים שונים מאוד זה מזה.[15] הצלחתו של אלפון בהנחיית התוכנית[16] וזכייתה, שלוש פעמים, במועמדות לפרס אופיר בקטגוריה "תוכנית התרבות הטובה ביותר בטלוויזיה" לא מנעה את ביטולה בשנת 2005, כאשר הופסקה הפקתן של תוכניות תרבות ברשות השנייה. אלפון ניסה ליצור תוכנית תרבות חדשה בשם "נייר", שכללה סדרת ראיונות עם סופרים ומשוררים,[17] אך היוזמה לא עלתה יפה והותירה אחריה ראיון בודד עם הקומיקסאי דודו גבע, שרואיין בה זמן קצר לפני מותו.[18]
[עריכה] ספרים
בשנת 2004 הוזמן אלפון על-ידי המו"ל אוהד זמורה, זמן קצר לפני מותו של האחרון, לשמש עורך הוצאת הספרים הממוזגת כנרת זמורה ביתן דביר, שסבלה מבעיות מבניות ומערכתיות.[19][20] ושימש בתפקיד בשנים 2004-2008. אלפון משך להוצאה סופרי מקור רבים, בהם סמי מיכאל, עמוס אילון, רון לשם, אגור שיף, אהרן אפלפלד, נתן שחם, ואחרים;[21][22] הקים מחדש את הוצאת הבת מחברות לספרות וכונן בלוג בו דיווחו כותבים בתשלום על חדשות ספרותיות מהארץ ומהעולם.[23]
עוד בתחום הספרות שימש אלפון יו"ר חבר השופטים של פרס ירושלים לספרות, אשר הוענק על-ידו לסופר היפאני הרוקי מורקמי.[24] ושימש יועץ יריד הספרים של פריז לספרות ישראלית ולספרי קומיקס. [25] אלפון גם משמש מרצה אורח בתוכנית לתואר שני של החוג לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון.
[עריכה] אינטרנט
ב-1995, כאשר שימש עורך מוסף "הארץ", המציא אלפון דמות בדיונית של סבא בעל עבר ימאי, הגולש באינטרנט. הדמות, שכונתה "קפטן אינטרנט", עסקה בכתיבת טור שבועי במוסף, שכלל קישורים לאתרי אינטרנט חדשים, ועסקה בתרבות האינטרנט בכללה. רבים מטורי "קפטן אינטרנט" עסקו, כנושא צדדי, בוויכוחים בין הקפטן הקשיש לנכדו, תומר. את הטור אייר נעם נדב, שדמות "הקפטן" שיצר משמשת סמליל המדור על כל גלגוליו. המדור משך עניין רב בשנים 1995 ו-1996, כאשר מספר הגולשים באינטרנט היה עדיין מצומצם, והיה מן המדורים הראשונים בנושא שזכו להתפרסם גם באינטרנט, תחילה בפורטל נטקינג ואחר כך גם בפורטל IOL.[26] מאוחר יותר הפך המדור למוסף שבועי קבוע, בעריכתו של דרור פויר, כשאלפון משמש עורך אחראי.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דב אלפון, "המורה לציוויליזציה", באנתולוגיה "75 השנים הראשונות: המאמרים הטובים ביותר של עיתון הארץ", הוצאת שוקן, 1992.
- דב אלפון, הקוסקוס של סבתא שלך, "הארץ" 10.09.1999 (מוצג באתר Kinnernet)
- דב אלפון, כך נולד קפטן אינטרנט, באתר ynet
- יוספה לושיצקי: "דב אלפון והפולמוס סביב 'שחור'", בספר Identity Politics and the Israeli screen, הוצאת אוניברסיטת טקסס, 1998.
- ירון שמר, "דב אלפון והביקורת המזרחית החדשה" במחקר Identity, Place, and Subversion in Contemporary Mizrahi Cinema in Israel, 2005.
- דב אלפון, "הארץ" של העיתונאים, באתר הארץ - נאום של דב אלפון בעת קבלת פרס לתקשורת, על מהותה של עיתונות עצמאית
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חשבון הטוויטר של דב אלפון
- העמוד של דב אלפון בפליקר
- דפנה שחורי, דב אלפון על תפקידו האמיתי של העורך, באתר NRG
- ארנה קזין, עורך, חשבון נפש, באתר הארץ, 19.12.07 - ראיון עם דב אלפון, בעת שהיה העורך הראשי של כנרת זמורה-ביתן דביר
- רותה קופפר, דב אכפת-לי באתר וואלה!.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ דב אלפון: "הקוסקוס של סבתא שלך", הארץ, 10.09.1999.
- ^ גל אוחובסקי: "חייו ומותו של 'כותרת ראשית', "חדשות", 21.12.1988
- ^ דב אלפון, "מהפכת האדמו"ר", כותרת ראשית, 5.6.1984
- ^ דב אלפון: "תרגיל באצבע אחת", כותרת ראשית, 16.01.1985
- ^ דב אלפון: "החתולים והשמנת", כותרת ראשית, 04.12.1985
- ^ ראו למשל, יאיר גרבוז: "יום הדין אלפון!", דבר, 03.07.87, או אדם ברוך: "נער חדש בשכונה", ידיעות אחרונות, 23.12.87
- ^ אודות חנוך פיבן, באתר האמן.
- ^ פליט העיתון "דבר" שנסגר
- ^ הטיולים הספרותיים של דב אלפון, בבלוג לטייל בפריז.
- ^ מירב קריסטל, דב אלפון ימונה לתפקיד עורך "הארץ", באתר ynet
- ^ הארץ של הסופרים, באתר הארץ, 2009
- ^ ראו למשל הדיווחים בניו יורק טיימס, בניו יורקר, בסוכנות הידיעות הצרפתית, בפורוורד ועוד
- ^ הגיליון עמד במרכזו של מחקר אקדמי באוניברסיטת באר-שבע (אורן פרסיקו: "מחקר שבדק את גליונות "הארץ" שנכתבו על-ידי סופרים חושף את מאחורי הקלעים של המיזם", העין השביעית, 26.05.11) וזיכה את אלפון בפברואר 2011 בפרס מיוחד של המועצה הבינלאומית לתקשורת בלונדון (טקס פרסי התקשורת של המועצה ביוטיוב)
- ^ אלוף בן הוא העורך החדש של עיתון "הארץ", באתר הארץ
- ^ אודות נספח תרבות, באתר הרשות השנייה
- ^ למשל, רוגל אלפר: "עלה תאנה מקסים ואקלקטי", הארץ, 10.05.2002; ניר קיפניס: "אי של הבנה", גלובס, 23.06.2002; אורנה לנדאו: "ירון לונדון כבר לא לבד", ידיעות אחרונות, 12.05.2002; רואי וולמן: "דב אלפון מחזיר את הטעם הטוב לטלוויזיה", מעריב, 03.02.2005; ניסן שור, "אלפונסו בדרכים", וואלה! 16.05.2002
- ^ הסדרה "נייר" באתר "אנטנה הפקות"
- ^ רענן שקד: "ראיון נפלא ומרגש", ידיעות אחרונות, 17.02.2005
- ^ שירי לב-ארי: "של מי המלה האחרונה?", הארץ, 15.12.2003
- ^ מרב יודילוביץ': "דב אלפון יערוך את הוצאות זב"ם, כנרת ודביר", באתר Ynet
- ^ תלמה אדמון: "אלפון בונה אימפריה", מעריב, 15.01.2005
- ^ דן שדור: "הו, כנרת שלי", גלובס, 23.04.2005
- ^ עידו קינן: "ועכשיו: גם להוצאת ספרים יש בלוג", מעריב, 18.05.2004
- ^ מיה סלע: "הפתעה: פרס ירושלים יוענק להרוקי מורקמי", עכבר אונליין, 21.01.2009
- ^ קלייר לספקטרן, "אביר הספרות הישראלית הצעירה", בעיתון הצרפתי La Croix, מהדורה מיוחדת ליריד פריז, 05.05.2006
- ^ יוסי ורדי: "הישראלים והאינטרנט, מי באמת התחיל כאן הכל", "העיר", 04.06.99
