דב הוז
| דב הוז | |
|---|---|
 דוב הוז במאי 1940 |
|
| נולד | 19 בספטמבר 1894, האימפריה הרוסית |
| נהרג | 29 בדצמבר 1940, ארץ ישראל |
| השתייכות |  ההגנה |
| תקופת שירות | 1920 - 1940 |
| תפקידים צבאיים |
חבר הוועד מרכזי של ההגנה, חבר המפקדה המרכזית של ההגנה, מנכ"ל חברת אוירון |
| מלחמות וקרבות |
מאורעות תר"פ, מאורעות תרפ"א, מאורעות תרפ"ט, המרד הערבי הגדול |
| תפקידים אזרחיים |
מראשי תנועת העבודה, סגן ראש עיריית תל אביב, ראש המחלקה המדינית בהסתדרות |
| הנצחה |
אוניית המעפילים דב הוז, קיבוץ דורות, נמל התעופה דב הוז |
דב הוז (19 בספטמבר 1894 – 29 בדצמבר 1940) היה מראשי תנועת העבודה, ממייסדי ארגון "ההגנה" ומחלוצי הטיס העברי בארץ ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
הוז נולד בעיר אורשה (Орша) שבפלך מוגילב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום במחוז ויטבסק בבלארוס) לברוך ושרה, ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1906. אביו שהיה מחנך במקצועו החל ללמד בבאר טוביה ואילו אמו פתחה פנסיון ביפו על מנת שילדיהם יוכלו ללמוד בעיר. יותר מאוחר קיבל אביו משרת הוראה בבית ספר תחכמוני.
הוז היה בוגר המחזור הראשון של גימנסיה "הרצליה". החל משנת 1909 היה חלק מחבורה שארגנה את השמירה על העיר תל אביב. לחבורה זו השתייכו "ארבעת הגיסים": שאול אביגור, אליהו גולומב ומשה שרת.
בין השנים 1913–1914 עבד כפועל בקבוצת דגניה (לימים דגניה א'). במלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא העות'מאני, נשלח לבית הספר לקצינים באיסטנבול, סיים את הקורס ושירת כקצין. במהלך הלחימה שהה בדמשק שם פגש את אביו, שבא לבקרו. לאחר אותה פגישה נפטר אביו בדרכו חזרה הביתה. הוז קיבל חופשת אבל אך לא שב ממנה אל יחידתו ובחר לפעול בקרב היישוב היהודי בארץ. על מעשהו זה נידון למוות. הוז נמלט שוב, בתחילה לתל אביב הנטושה ואחר כך לדרום הארץ, שכבר נכבש על ידי הבריטים, וכך ניצל מעונשו. היה ממארגני ההתנדבות לגדוד הארצישראלי.
בשנים 1920 עד 1930 היה חבר הוועד המרכזי של ההגנה. בשנים 1931 עד 1940 היה חבר המפקדה הארצית של ההגנה. במהלך תקופה זו היה אחד מראשי תנועת העבודה, נשלח בציר לקונגרס הציוני, והיה חלק מהקבוצה שהקימה את מפלגת אחדות העבודה. בשנת 1935 התמנה לתפקיד סגן ראש עיריית תל אביב ולאחר מכן היה ראש המחלקה המדינית בהסתדרות.
הוז הקים (יחד עם יצחק בן יעקב) וניהל את חברת "אווירון", שמטרתה הייתה להקים תעופה עברית בארץ ישראל, בעיקר לצורכי ביטחון, על ידי הכשרת טייסים, הקמת קווי תעופה בארץ ומחוץ לה. חברה זו שימשה כיסוי ל"שירות האוויר" של ההגנה.
[עריכה] תאונת הדרכים
הוז נהרג בתאונת דרכים ב-29 בדצמבר 1940 (כ"ט בכסלו ה'תש"א), בכביש חיפה-תל אביב ("הישן") בדרכו חזרה מהצפון, בו ביקר את מ"ג אסירי ההגנה בכלא עכו. איתו במכונית היו אשתו רבקה (אחותו של משה שרת); בתו תרצה; גיסתו צִבְיה שרת, (אשת יהודה שרת); אחותו חוה בורודובסקי ובתה אורה, וכן שותפו לרעיון ולחברה, יצחק בן יעקב. פרט לחוה בורודובסקי, שנפצעה קשה, נהרגו בתאונה כל יושבי המכונית. דב הוז שהיה הנהג, איבד את השליטה על ההגה והרכב התהפך לתעלה בצד הדרך. במקום התאונה, ליד צומת פרדסיה, הוקמה אנדרטה בשנת 1950.
[עריכה] הנצחתו
אוניית המעפילים "Fede", שיצאה מנמל לה ספציה ב-1946, נקראה על שמו דב הוז. קיבוץ דורות בנגב נקרא על שם בני משפחת דב הוז: השם מורכב מראשי התיבות של דב ורבקה ותרצה. גם נמל התעופה דב הוז (שדה דב) שבתל אביב נקרא על שמו. עמותת דרור בתי חינוך מפעילה בתל אביב בית ספר תיכון הקרוי על שמו. על שמו רחובות בחולון, בת-ים וחיפה,ומחלף בכביש 20 (איילון) ליד חולון.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סיפור חייו של דב הוז, באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
- דוד תדהר (עורך), "דב הוז", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1336
[עריכה] לקריאה נוספת
- גרשון גרא, בית בתל אביב, סיפורה של משפחת הוז, ימי ראשית - 1905–1920, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1987.
