דב ירמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

דב ירמיה (נולד ב-24 באוקטובר 1914) הוא פעיל שלום ישראלי, מוותיקי מפקדי "ההגנה" וצה"ל וממקימי רשות שמורות הטבע. מתגורר בנהריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירמיה נולד ב-1914 במושבה בית-גן, (היום חלק מיבניאל). ב-1920 עברה משפחתו לנהלל והוא היה חבר ילדות של משה דיין. ב-1929 התגייס להגנה. ב-1938 עבר לקיבוץ אילון, השתתף בהקמת חניתה ואחר כך מונה למפקד הנקודה ולמוכתר האזור.

במלחמת העולם השנייה שירת ביחידת תובלה ארצישראלית בצבא הבריטי, והשתתף בקרבות אפריקה והמזרח התיכון עד הפלישה לאיטליה ואחר כך לגרמניה. עם תום המלחמה השתתף עם אנשי הפלמ"ח, ובעיקר הפלי"ם, בפעולות הבריחה וההעפלה של שארית הפליטה.

ב-1948 התגייס לצה"ל, ובמלחמת השחרור שירת כמפקד פלוגה והשתתף בקרבות הגליל המערבי והמזרחי ובכיבוש נצרת. בעת מבצע חירם שימש ירמיה סמג"ד בחטיבת כרמלי. ב-31 באוקטובר וב-1 בנובמבר 1948 נרצחו עשרות שבויים ערבים בכפר הלבנוני חולא ממערב למנרה. כאשר נודע לירמיה על הטבח שבוצע על ידי שני קצינים הוא הגיש נגדם תלונה. המ"פ שמואל להיס נשפט בבית דין צבאי מיוחד בחיפה, הורשע ברצח ונגזרו עליו 7 שנות מאסר. לאחר מכן הומתק עונשו לשנת מאסר אחת. להיס התקבל כחבר בלשכת עורכי הדין בישראל ב-1955 לאחר שנקבע שהעבירה אותה ביצע לא נושאת קלון. בשנת 1967 שימש להיס כיועץ משפטי של הסוכנות היהודית בחיפה. כאשר עמד להיס להתמנות למנכ"ל הסוכנות היהודית ב-1978, נודע לירמיה על כך והוא פנה ליושב-ראש הסוכנות אריה דולצין. התברר שבסוכנות היהודית כבר ידעו על הפרשה ולא מצאו לנכון לבטל את המינוי. בסופו של דבר שימש להיס כמנכ"ל הסוכנות בשנים 1978-1981.

אחרי המלחמה נשאר בשירות והגיע לדרגת סגן אלוף. בזמן שירותו התגרש מאשתו הראשונה ואם שני ילדיו הגדולים, נישא להדסה מור וב-1956 נולד להם בן. בתקופת נישואיו להדסה מור ניהל משה דיין קשר רומנטי עם מור, ובעקבות זאת היחסים בין ירמיה לדיין עלו על שרטון.

ב-1958 השתחרר מהשירות, עבר לקיבוץ שריד והתגרש מהדסה מור. היה פעיל במגזר הערבי מטעם מפ"ם והשתתף במאבק נגד הממשל הצבאי. מאבק שהחל בו כאשר סירב לקבל את תפקיד מושל צבאי בנצרת, בתום המלחמה.

ב-1965 היה ממקימי רשות שמורות הטבע במחוז הצפון, ועבד בה עד צאתו לגמלאות ב-1979. אחרי פרישתו לגמלאות, עבד כרכז ביטחון במועצה האזורית געתון.

ב-1967 מונה על ידי אלוף פיקוד הצפון, דוד אלעזר למפקד ההגנה המרחבית של קריית שמונה, מאז שירת במילואים בהתנדבות. ב-1974, למחרת אסון מעלות, הקים את המשמר האזרחי בנהריה. לאחר חמישה שבועות, השתתף עם אנשיו בחילופי האש שהתרחשו בזמן פיגוע על ידי מחבלים שחדרו לנהריה. ב-1976, עם פתיחת הגדר הטובה, שירת במילואים ביחידת הממשל הצבאי. במבצע ליטאני שירת כקצין-מנהל ושירותים ביחידת הממשל, שהוסבה ליחידה לסיוע לאזרחים.

במלחמת שלום הגליל התנדב לשרת ביחידת הסיוע לאזרחים. אחרי שהשתחרר פרסם בעל המשמר יומן בו הוא מתח ביקורת קשה על התנהגות צה"ל כלפי האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בלבנון. בעקבות כך הוא סולק משירות מילואים.

לאחר מלחמת לבנון התפטר דב ירמיה מעבודתו כרכז ביטחון, מאז הקדיש את כל זמנו למאבק ציבורי לעזרת פליטים פלסטינים. הוא יזם את הקמת הוועדה הציבורית בגליל המערבי שמטרתה לעזור לפליטים במחנות צור וצידון. ב-1983 קיבל את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג, המוענק מדי שנה על ידי האגודה לזכויות האזרח על תרומה מיוחדת לקידום זכויות האדם בישראל.

ב-1986 נמנה עם משלחת השמאל לדיאלוג עם אש"ף ברומניה.

ב-2011 יצא הסרט התיעודי "הציוני האחרון", אותו הפיק וביים של אבי דבאח, בו ירמיהו מספר על תולדותיו ומביע את דעתו על עתיד ישראל.‏[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יומן המלחמה שלי", מאת דב ירמיה, הוצאת דב ירמיה, 1983
  • מנחם גולן, "אישיות לא רצויה", מעריב - סופשבוע, 8 באוקטובר 1982

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קדימון הסרט, בערוץ של דבאח ביוטיוב
מפקדי חטיבת אלכסנדרוני Alexandroni.svg

דן אבן · צבי גרמן · בן ציון פרידן · יוסף אל נחם · דב ירמיה · יחזקאל פנט · נחום גולן · אורי ביידץ · עמנואל שקד · יעקב שטרן · אפרים חירם · צורי שגיא · צבי בר · אורי שמחוני · מנחם עינן · אשר דר · פנחס קופרמן · גיורא ענבר · עודד ניר · חגי לוי · יצחק ברעם · אפי איתם · גיורא ענבר · רזי יהל · אהרון זיו · צפריר בן זאב · יריב קריגר · שלומי כהן · אשר בן לולו · אורן אבמן · רסאן עליאן · דוד זיני