דב סדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דב סדן
Sadan dov.jpg
תאריך לידה 21 בפברואר 1902
תאריך פטירה 14 באוקטובר 1989
כנסות 6
סיעה המערך, מפלגת העבודה

פרופ' דב סדן (שְׁטוֹק) (21 בפברואר 190214 באוקטובר 1989) היה חוקר ספרות, סופר, מתרגם, פובליציסט וחבר הכנסת. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל לחכמת ישראל לשנת 1968.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדן נולד בשם דב בֶּרְל שְׁטוֹק בשנת 1902 בעיר ברודי שבגליציה, אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי, ואת השכלתו הכללית רכש בכוחות עצמו. במהלך מלחמת העולם הראשונה עברה משפחתו ללבוב, ושם הצטרף סדן לתנועת "החלוץ" והיה לאחד מראשי התנועה בפולין.

בשנת 1925 עלה סדן לארץ ישראל. בין השנים 19271944 היה חבר מערכת עיתון 'דבר', ובעיקר עסק בעריכת המוסף הספרותי של העיתון.

בשנת 1952 זכה בפרס ברנר לספרות על ספרו "אבני בוחן".‏[1]

בין השנים 19521970 היה מופקד הקתדרה ליידיש באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת זו מונה בשנת 1963 לפרופסור, אף שבהשכלתו הרשמית לא נכלל אפילו תואר ראשון. בנוסף למשרתו באוניברסיטה העברית לימד סדן, החל משנת 1965 ועד לשנת 1970, ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1965 נבחר לכנסת מטעם המערך, אך התפטר בסוף שנת 1968, במחאה על יציאת משלחת של הכנסת לגרמניה.

בשנת 1962 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1968 הוענק לו פרס ישראל לחוכמת ישראל.

פרסם מאות ספרים ומאות מאמרים.

היה נשוי לגוסטה לבית פרנס, מראשונות העלייה השלישית,‏[2] ואב לשניים: פרופ' עזרא סדן, כלכלן ולשעבר מנכ"ל משרד האוצר, ופרופ' יוסף (יוסי) סדן, חוקר תרבות האסלאם.

סדן נפטר בסתיו 1989, בן 87 במותו.

ארכיונו, המכיל בין היתר התכתבויות, טיוטות וחמרי הכנה למחקריו ותצלומים, שמור בספרייה הלאומית.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מדרש פסיכואנליטי - פרקים בפסיכולוגיה של י"ח ברנר, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס. מאמרים, שפורסמו לראשונה בשנות השלושים של המאה העשרים, על יוסף חיים ברנר ויצירתו מנקודת ראותה של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית.
  • ש"י עולמות - י"ב מחקרי פולקלור, הוצאת מאגנס. תריסר מאמרים העוסקים בחקר הפולקלור היהודי.
  • על ש"י עגנון, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • אבני גדר: על סופרים וספרים, רמת גן: אגודת הסופרים העברים בישראל ליד מסדה (ספרית מקור), 1970.‏[3]
  • חיים נחמן ביאליק ודרכו בלשונו ולשונותיה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989.
  • אבני שעשוע, הוצאת עקד, תשמ"ג 1983. ‬
  • עיר ואם בעיני בניה, עם עובד, (תשמ"א 1981).

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה:

  • גצל קרסל, ‫כתבי דב סדן – ביבליוגרפיה, תל אביב: עם עובד, תשמ"א 1981. (א: ספרים – תרפ"א–תשמ"א 1921–1981; ב: בעתונים ובכתבי-עת עד שלהי 1936)
  • יוסף גלרון-גולדשלגר, כתבי דב סדן: ביבליוגרפיה תרצ"ו–תשמ"ד כולל השלמות לשנים תרפ"ו–תרצ"ו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ז 1986.
  • יוסף גלרון-גולדשלגר, 'ביבליוגרפיה של כתבי דב סדן וזעיר מעט ממה שנכתב עליו ועל יצירתו בין השנים תשמ"ד–תש"ן', סדן (מחקרים בספרות עברית) 1 (תשנ"ד), 265–296.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
אהרון אפלפלד, אבות ישורון
פרס ביאליק לספרות יפה
1980
הבא:
זרובבל גלעד, יהושע טן-פי