דב פרומן

דב פרומן
לידה	1929; בנדין, רפובליקת פולין
פטירה	21 במרץ 2016 (בגיל 87 בערך)
מדינה	ישראל
השכלה	מקוה ישראל; ישיבת מרכז הרב; האוניברסיטה העברית בירושלים ;
מספר צאצאים	4

ערך זה עוסק במייסד השירות הלאומי והאגודה להתנדבות. אם התכוונתם לפרופסור לפיזיקה שימושית, מנכ"ל אינטל ישראל, ראו דב פרוהמן.

דב פרומן (1929 - 21 במרץ 2016) היה עובד סוציאלי ועורך דין, מייסד השירות הלאומי והאגודה להתנדבות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בבנדין שבפולין. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התייתם מהוריו וגדל אצל סבתו. בשנת 1943 נשלח למחנה הריכוז אושוויץ. בסוף המלחמה היה מילדי בוכנוואלד ששרדו את השואה. לאחר מפלת הגרמנים בשנת 1945 הגיע ארצה לבד ונשלח לעליית הנוער. שנה ראשונה היה בכפר פינס ושנה שנייה בבית הספר החקלאי מקוה ישראל.

לאחר לימודיו במקוה ישראל רצה להמשיך את לימודיו באוניברסיטה שהייתה בזמנו רק בירושלים, על כן יצא משערי היישוב ותפס טרמפ על משאית שהובילה תוצרת לירושלים, כאשר הגיע לירושלים פגש אדם שהיה יחד איתו באחד ממחנות הריכוז, ולאחר חילוף חוויות הביאו לישיבת מרכז הרב. בשנת 1947 החל ללמוד בישיבת מרכז הרב ונקשר לרב צבי יהודה קוק. שמע שיעורים אצל ראש הישיבה הרב יעקב משה חרל"פ ואצל המשגיח הרב יצחק אריאלי. למד חברותא עם הרב אברהם הורביץ גיסו של הרב שלמה זלמן אוירבך. משום שהיה ניצול שואה ללא קרובי משפחה הוא גר אצל הרבנית רייזה רבקה, אשתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. לאחר זמן שלמד בישיבה בהמלצת חבריו עבר לישיבת כפר הרא"ה שם למד תקופה קצרה אצל הרב יעקב כלאב. לאחר מספר חודשים עזב הרב כלאב את הישיבה ועבר עם כל תלמידיו למכון הארי פישל בירושלים, שהיה בניהולו של חותנו. לאחר מכן שב לישיבת מרכז הרב יחד עם חבריו הרב בנימין אביעד, לימים רב מועצה אזורית שפיר, הרב דב ליאור, הרב פרופ' מיכאל צבי נהוראי, הרב פרופ' נחום רקובר, הרב צבי כהן, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ופרופ' אלאלוף שכיהן בעבר כיו"ר המועצה הדתית תל אביב.

בזמן מלחמת העצמאות היה חבר בההגנה ושירת בגדוד טוביה שהיה בזמנו של בחורי ישיבה ובהמשך הועבר לגדוד "חיי"ם", עד סיום מלחמת העצמאות. בשנת 1952 המשיך ללמוד בישיבה ולאחר מכן התגייס לצה"ל והיה קצין סעד חטיבתי ב"גולני". לאחר הצבא הלך ללמוד באוניברסיטה העברית משפטים ועבודה סוציאלית ועבד כמנהל לשכת הרווחה בבית שמש. שירת בתפקיד זה עד שנת 1961. משנת 1961 עבד במשרד הסעד בניהול עד שנת 1969. בשנת 1969 ייסד את השירות הלאומי לבנות ואת האגודה להתנדבות בעם בראשה עמד שנים רבות. הוא התמיד בפעילותו זו בשנים 1970- 1994 תוך שהמשיך ונשא בתפקידים שונים במשרד הסעד. בד בבד משנת 1970 ניהל גם משרד עו"ד עד לפטירתו בשנת 2016.

אב לארבעה. התגורר בירושלים.

האגודה להתנדבות בעם והשירות הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1971, בעת ששימש פרומן בתפקיד בכיר במשרד הסעד, ביקש ממנו השר מיכאל חזני להכין תוכנית פעולה להקמת ארגון שיגייס בנות לשירות לאומי. פרומן הכין תוכנית מפורטת שעל עקרונותיה הוקמה "האגודה להתנדבות בעם", מייסדת השירות הלאומי בישראל. עקרונות אלה, לתפעול עמותת שירות לאומי, משמשים עד היום את תפעולה של האגודה להתנדבות, ושל עמותות אחרות המפעילות מתנדבות שירות.

פרומן עמד בראש הצוות הניהולי של האגודה (יחד עם מרים מאיר ושאול יהלום), וכיהן כמנכ"ל שלה עד התפטרותו ב-1994. הארגון שעמד בראשו הקים את השירות הלאומי, יש מאין, מיסד אותו והחדיר אותו לתודעת הציבור ולהכרת הממסד השלטוני בישראל. בתקופתו חל מהפך במגזר הדתי לאומי: עד הקמתה של האגודה, בנות המגזר קיבלו פטור משירות צבאי והמשיכו אל הפרק הבא בחייהן. האגודה פתחה להן את ערוץ ההתנדבות, ובסיום תקופת כהונתו של פרומן באגודה, כעבור 23 שנים, יצאו מדי שנה כ-4,000 בנות דתיות לשירות לאומי, רוב מוחלט של בנות המגזר.

בספר היובל של האגודה להתנדבות, על תולדות האגודה והשירות הלאומי, כותב המחבר שלומי רוזנפלד:

הישגי השירות הלאומי נזקפו בראש ובראשונה לדב פרומן. הוא הנהיג את האגודה והיה הסמל שלה, ה"יושב ראש" הבלתי מעורער, האיש שייצג אותה בכל טקס רשמי. הוא התראיין באירועים לכבודה, וקיבל בשמה אזרחות כבוד של מועצות מקומיות, פרסים ותעודות הוקרה. פרומן גם היה המגן הראשי שלה וניצב בחזית מול כל מי שניסה לערער על עצם קיומה או העז לפגוע בכבודה. על כך שילם במחיר כבד - יריבי האגודה ניסו לפגוע בו אישית^[1].