דב שילנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דב שילנסקי
DOV SHILANSKY.jpg
תאריך לידה 21 במרץ 1924
תאריך פטירה 9 בדצמבר 2010 (בגיל 86)
כנסות 913
סיעה הליכוד
תפקידים בולטים

דב שילַנְסקי (21 במרץ 19249 בדצמבר 2010) היה איש ציבור ישראלי, שכיהן כיושב ראש הכנסת וסגן שר במשרד ראש הממשלה. יקיר תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דב שילנסקי נולד ב-21 במרץ 1924 בשאולאי שבליטא. בזמן השואה היה חבר במחתרת בגטו שאוולי, שהה במחנות שטוטהוף ודכאו. לאחר המלחמה היה ממפקדי תנועת האצ”ל בגרמניה וברומא. לאחר מכן עלה לישראל בשנת 1948 בספינה "אלטלנה". במלחמת העצמאות שירת כקצין קרבי, והמשיך בשירות מילואים במהלך מלחמות ישראל. למחייתו, עבד כפקיד במשרד האספקה והקיצוב ובמשרד הבריאות, וכן בחברה הקבלנית "מסד הבונים".

שילנסקי נעצר ב-5 באוקטובר 1952, בקומת המרתף של בניין משרד החוץ בקריה בתל אביב, כשבתיקו מטען חבלה - פצצת זמן שבה היו 25 אצבעות חומר נפץ.‏[1] הוא הואשם כי הוא חבר במחתרת אשר התכוונה לפעול נגד הסכם השילומים, נידון ל-21 חודשי מאסר,‏[2] ושוחרר לאחר שריצה שני שליש מתקופת המאסר.‏[3] משפטו זכה לפרסום ודעותיו זכו לחשיפה, לא מעט הודות להגנה שסיפק לו פרקליטו, שמואל תמיר, לימים שר המשפטים וחבר הכנסת. בכלא כתב את הספר "בכלא עברי – מיומנו של אסיר פוליטי". בנוסף כתב שילנסקי רומן על תקופת השואה, "מוזלמן", שתורגם לאנגלית ולרוסית. בראיון שנערך אתו כארבע שנים לאחר מעצרו אמר: "גם היום אני מאמין שהדבר הזה היה צריך להיעשות ואני גאה שאני האיש שעשה זאת".‏[4]

שילנסקי היה בעל טור בירחון "בארץ-ישראל". משנת 1970 היה קצין מבצעים של הג"א מרחב דן, ובשנים 19741989 היה קצין חינוך (במילואים).

שילנסקי היה בוגר הפקולטה למשפטים בשלוחת תל אביב של האוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1963 הוסמך כעורך דין.‏[5] חבר ועדת האתיקה המרכזית של לשכת עורכי-הדין וחבר בארגון הבינלאומי של עורכי-דין ומשפטנים יהודים. בשנים 19781989 ייצג את הכנסת בוועדה למינוי שופטים.

שילנסקי כיהן כחבר הכנסת מטעם סיעת הליכוד, החל מהכנסת ה-9 ועד הכנסת ה-13. במהלך כהונתו כחבר הכנסת, כיהן כסגן שר במשרד ראש הממשלה (במהלך הכנסת ה-10, בממשלתו השנייה של מנחם בגין ובממשלתו הראשונה של יצחק שמיר), כיושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבהכנסת ה-11), כיהן כיושב ראש הכנסת (בכנסת ה-12) וכסגן יושב ראש הכנסת (בכנסת ה-13). כמו כן, היה חבר בוועדת הכנסת וחבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט.

בהיותו יושב ראש הכנסת, בשנת 1989, יזם את מפעל ההנצחה "לכל איש יש שם", להקראה בכנסת של שמות הנספים בשואה. פעילות זו המשיכה מאז בכל ימות הזיכרון לשואה, גם לאחר שעזב שילנסקי את הכנסת. בשנת 2009, העניקה לו הכנסת אות הוקרה על פועלו בתחום זה.

בשנת 1993 התמודד שילנסקי על כהונת נשיא המדינה. הוא הפסיד בבחירות לעזר ויצמן בפער של 13 קולות (מתוך 120 חברי הכנסת). בפריימריז לקביעת רשימת הליכוד לכנסת ה-14 הגיע למקום ה-19, אך שובץ במקום לא-ריאלי ברשימה המשותפת ליכוד-גשר-צומת ופרש מהחיים הפוליטיים.

כאות הערכה לפועלו, בבחירות לכנסת החמש עשרה (1999) הוצב שילנסקי, באופן סמלי, במקום ה-117 ברשימת הליכוד לכנסת, ובבחירות לכנסת השבע עשרה (2006) שובץ במקום ה-119 ברשימת אותה מפלגה.

בשנים 2004 עד סוף 2009 כיהן כיו"ר דירקטוריון חברת אוצר התיישבות היהודים.

שילנסקי דיבר חמש שפות: עברית, אנגלית, גרמנית, יידיש וליטאית. משנת 2009, הוא יקיר העיר תל אביב-יפו.

שילנסקי נישא לרחל, אותה הכיר בגן הילדים היהודי בליטא. לזוג נולדו שלושה ילדים. בשנת 1974 נהרג בנם הבכור יוסף שילנסקי, בעת שירות מילואים בחטיבת גולני, בשובו מפעילות מבצעית בגבול לבנון.

שילנסקי נפטר ב-9 בדצמבר 2010 - ב' בטבת ה'תשע"א, כשנתיים לאחר פטירת אשתו רחל. נקבר בבית הקברות קריית שאול.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוזלמאן, תל אביב: עד, תשכ"א. (מהדורה נוספת: א’ ערמוני, תש"ם 1980.)
  • בכלא עברי: מיומנו של אסיר פוליטי, תל אביב: חרות, תשט"ו. ‬(מהדורה נוספת: א’ ערמוני, 1977).
  • חשכה לאור היום: מאבקו של צעיר ציוני בליטא ובמחנות, ירושלים: יד ושם, תשס"ו-2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יושבי ראש הכנסת
יוסף שפרינצקנחום ניר-רפאלקסקדיש לוזראובן ברקתישראל ישעיהו-שרעבייצחק שמיריצחק ברמןמנחם סבידורשלמה הללדב שילנסקישבח וייסדן תיכוןאברהם בורגראובן ריבליןדליה איציקראובן ריבליןיולי אדלשטיין משכן הכנסת