דגראסי

דגראסי
Degrassi
שיר הנושא	"Whatever It Takes" (החל מהדור הבא)
סוגה	דרמת נעורים
ארץ מקור	קנדה
שפות	אנגלית
מספר עונות	1 (הילדים מרחוב דגראסי) ; 3 (חטיבת הביניים דגראסי) ; 2 (תיכון דגראסי) ; 14 (הדור הבא) ; 4 (הכיתה הבאה)
מספר פרקים	525
הפקה
אתר צילומים	DHX STUDIOS
אורך פרק	25-90 דקות
שידור
רשת שידור	הטלוויזיה הקנדית, נטפליקס, Teennick
רשת שידור בישראל	נטפליקס, Teennick, הערוץ הראשון, ערוץ הילדים
תקופת שידור מקורית	12 בספטמבר 1979 – 7 ביולי 2017
קישורים חיצוניים
	www.degrassi.tv

דגראסי היא זיכיון טלוויזיוני קנדי שעוקב אחר קורותיהם של בני נוער מרחוב דגראסי, שבטורונטו, קנדה.

שש הסדרות העיקריות בזיכיון הן הילדים מרחוב דגראסי (1979-1986), חטיבת הביניים דגראסי (1987-1989), תיכון דגראסי (1989-1991), דגראסי: הדור הבא (2001-2015) ודגראסי: הכיתה הבאה (2016-2017). הסדרות (מלבד "הילדים מרחוב דגראסי") פונות לבני הנעורים וייחודן בכך שהן משקפות באופן כן את הצדדים הלא זוהרים, ואת האפרוריות שנושא עמו גיל ההתבגרות.

הילדים מרחוב דגראסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הילדים מרחוב דגראסי" (The Kids of Degrassi Street) היא הסדרה הראשונה בזיכיון והיא נוצרה על ידי לינדה סקיילר. היא שודרה בין השנים 1979–1986 במשך 26 פרקים והופנתה בעיקר לילדים, מומנה על ידי הממשלה הקנדית. הסדרה התפתחה מתוך סדרה של ארבעה סרטים קצרים ששודרו כסרטים חינוכיים בטלוויזיה הקנדית: "איידה מכינה סרט" (1979), "קוקי הולכת לבית החולים" (1980), "איירין עוברת לגור" (1981) ו"נואל קונה חליפה" (1982). לאחר מכן הסדרה המשיכה עד שנת 1986. שחקנים רבים ששיחקו ב"ילדים מרחוב דגראסי" המשיכו גם ל"חטיבת הביניים דגראסי" ו"תיכון דגראסי", אבל גילמו דמויות אחרות מהדמויות המקוריות שלהם.

חטיבת הביניים דגראסי ותיכון דגראסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חטיבת הביניים דגראסי" (Degrassi Junior High) שודרה בין השנים 1987–1989 במשך 42 פרקים. רבים מהשחקנים המשיכו לגלם את אותן הדמויות גם בסדרת ההמשך, "תיכון דגראסי" (Degrassi High) ששודרה בשנים 1989–1991. התוכנית הושוותה רבות לצלצול הגואל ובוורלי הילס 90210, כשבוורלי הילס החלה את שידוריה בארצות הברית באותו הזמן כמו דגראסי. בניגוד לסדרות כמו בוורלי הילס שהשתמשו בשחקנים בני 20 פלוס לגלם בני נוער, בדגראסי ליהקו נערים אמיתיים לגלם את התפקידים. כמו בצלצול הגואל, תיכון דגראסי עוקבת אחר בני נוער כשהם עוברים אירועים ומכשולים בגיל הנעורים, אבל בדגראסי רבות הבעיות שלא נפתרות בסוף הפרק, והרבה מהן ממשיכות ללוות את הדמויות לאורך הסדרה. בניגוד למקבילותיה מאמריקה, דגראסי הופקה בתקציב נמוך ולרוב השחקנים הלבישו ואיפרו את עצמם, מה שעזר לתחושת האותנטיות בסדרה.

כשנה אחרי סיומה של תיכון דגראסי, שודר סרט טלוויזיה באורך 90 דקות בשם "School's Out", שתפקד כפרק האחרון של התוכנית. בניגוד ללשון הנקייה שהשתמשו בה בסדרה, השפה בסרט הייתה בוטה יותר והדמויות של הנערים סנייק (סטפן ברוגרן) וקייטלין (סטייסי מיסטישן) היו הראשונים שאמרו את המילה "Fuck" בשידורי ברודקאסט בטלוויזיה הקנדית.

דגראסי: הדור הבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות השחקנים בעונה הרביעית של "דגראסי: הדור הבא". (2004)

כמעט עשור מאוחר יותר, בשנת 2001, לינדה סקיילר (היוצרת המקורית) וסטיבן סטון חידשו את התוכנית שמותגה מחדש בשם "דגראסי: הדור הבא" (Degrassi: The Next Generation). ב"חטיבת הביניים דגראסי" הדמות ספייק (אמנדה סטפטו) נכנסה להיריון בגיל 14 וילדה את בתה, אמה. "הדור הבא" עוקבת אחרי אמה (מרים מקדונלד) וחבריה, שעכשיו הולכים בעצמם לחטיבת הביניים (ומאוחר יותר לתיכון) דגראסי. התוכנית זכתה לפופולריות רבה בצפון אמריקה וברחבי העולם, והמשיכה את מסורת הסדרה בכך שעסקה בנושאים קשים ומורכבים, שסדרות נוער אחרות נמנעות על פי רוב מלגעת בהם. בין הנושאים האלה ניתן למנות נטייה מינית, אונס, התאבדות, הפרעות אכילה וירי בבית הספר. בישראל הסדרה שודרה ברציפות בערוץ הראשון, מדי יום לאורך השבוע.

בזמן שידור הסדרה דגראסי הדור הבא ודגראסי, בערוץ היוטיוב של דגראסי ובערוץ family האמריקאי עלו סדרות קטנות שהשחקנים עזרו בכתיבתם, השחקנים שיחקו בדמויותם המקוריות ובתור עצמם ולפעמים גם הסדרות החזירו שחקני עבר שכבר סיימו להשתתף בסדרה.

הסדרות המשיכו את העלילה ולפעמים אפילו העלילות שלא ממשיכות את העלילה נכנסו לתוך הסדרה המקורית. כל פרק ארך כ-7 דקות. הסדרות נקראו "Degrassi Mini" אשר כללה 6 עונות, "חיי המעונות של איליי" שעסקה בחיים של איליי בזמן שהוא באוניברסיטה לקולנוע בניו יורק (העלילה מוזכרת בעונה 13 כשאיליי מספר לקלייר שהוא בגד בה בזמן שהוא היה באוניברסיטה) הסדרה כללה 4 פרקים באורך 5 דקות, "champagne supernova" שעסקה בזיג ומיילס אשר מוצאים את עצמם אזוקים זה לזה ומנסים להבין מה קרה ולמה הם אזוקים. הסדרה כללה 7 פרקים באורך דקה עד שתי דקות (הסדרה מתרחשת בין עונה 14 לעונה 1 של דגראסי הכיתה הבאה).

משנת 2010 (עונות 10–14) הסדרה שודרה בערוץ ניקלודיאון, "הדור הבא" הוסר משם התוכנית והיא שודרה תחת השם "דגראסי" בלבד. זו גם העונה שבה התוכנית עברה לפורמט של אופרת סבון והופקו כ-40 פרקים לעונה, כפול ממה שהיה נהוג עד אז. הסדרה סיימה את שידוריה בערוץ ניקלודיאון בשנת 2015, לאחר הצלחה מסחררת בכל העולם ו-14 עונות מוצלחות, עקב שינוי תדמית של ערוץ ניקלודיאון.

דגראסי: הכיתה הבאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2015, לאחר שירדה "דגראסי" מהערוצים TeenNick ו־MTV קנדה, רשת נטפליקס קנתה את הזכויות והפיקה את דגראסי: הכיתה הבאה (אנ'), שהיא המשך ישיר ל"דור הבא" ובכיכובן של אותן הדמויות. הסדרה למעשה ממשיכה בקו העלילה של "דגראסי: הדור הבא", אך נטפליקס החליטה למתג את הסדרה עם שם חדש כדי לא לבלבל את הצופים החדשים שיצפו בסדרה בנטפליקס.

העונה הראשונה יצאה לנטפליקס ב-15 בינואר 2016, והחלה את שידוריה בערוץ Family ב-4 בינואר 2016.^[1]^[2]

העונה השנייה יצאה לנטפליקס ב-22 ביולי 2016, והחלה את שידוריה בערוץ Family ב-30 במאי 2016.^[3]

העונה השלישית עלתה לנטפליקס ב-6 בינואר 2017. העונה הרביעית והאחרונה שודרה ב-7 ביולי של אותה שנה.

באוקטובר 2018, הבמאי והשחקן (המנהל) סטפן ברוגרן הודיע שהוא לא חלק מהתוכנית יותר ושהסדרה לא תמשיך בזמן הקרוב. חודש לאחר מכן, הודיעו רשמית על ביטול הסדרה.

באפריל 2019 נמכר אתר הצילומים של הסדרה ששימש אותם לצילומי "דגראסי: הדור הבא" ו"דגראסי: הכיתה הבאה" מיוצרי הסדרה לקונה לא ידוע.

5 שנים לאחר סיום שידור הסדרה, ב-13 בינואר 2022 חברת הטלוויזה HBO הכריזה כי תחדש את הסדרה ותפיק לה עונות חדשות, עם דמויות חדשות. בנובמבר 2022 הוכרז כי הסדרה לא תופק.