דגש קל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בדקדוק עברי, דגש קל הוא סימן ניקוד בצורת נקודה במרכז האות המסמן את ההבחנה בין שתי דרכי ההגייה של העיצורים: ב, ג, ד, כ, פ ות, אשר נקראים כקבוצה אחת בג״ד כפ״ת. הדגש הקל מסומן מבחינה גרפית כנקודה בתוך האות, באופן הזהה לסימון של הדגש החזק, וההבחנה בין סוגי הדגשים בעברית המודרנית, שבה הדגש החזק לא מבוצע, נעשית בדרך כלל לפי הסביבה הפונולוגית; למשל, דגש בראש מילה הוא כמעט תמיד דגש קל. הסימן ההפוך לדגש הקל הוא סימן הרפה.

מהות פונטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית המקראית נהגו האותיות העבריות בג״ד כפ״ת באחד משני אופנים: חוכך וסותם (פוצץ). למשל, האות ב הייתה נשמעת b או v. בשיטת הניקוד הטברנית ההבדל ביניהם מסומן על ידי הדגש הקל. בתוספת הדגש נהגים העיצורים בצורה הסותמת – [b]‏, [g]‏, [d]‏, [k]‏, [p] ו-[t] – ובהיעדרו הוגים את העיצורים המקבילים החוככים – [v]‏, [ɣ]‏, [ð]‏, [x]‏, [f] ו-[θ]. בעברית המדוברת היום נשתמרו ההבדלים האלה רק באותיות בכ״פ, שנהגות, בהתאמה, b,‏ k ו-p כשיש בהן דגש קל, ו-v,‏ x, ו-f כשהוא נעדר.

לקמן טבלה מסכמת:

עם דגש (סותם) בלי דגש, רפה (חוכך)
שם האות צורת האות צליל (סמל IPA) שם האות צורת האות צליל (סמל IPA)
בֵּי״ת בּ b בֵי״ת ב v
גִּימֶ״ל גּ ɡ גִימֶ״ל ג ɣ
דָּלֶ״ת דּ d דָלֶ״ת ד ð
כַּ״ף כּ k כַ״ף כ x
פֵּ״א פּ p פֵ״א פ f
תָּ״ו תּ t תָ״ו ת θ

כללי הדגש הקל – חוק בג״ד כפ״ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

השווא שתחת האות כ' הוא שווא נח, ולכן האות ת' שאחריו דגושה בדגש קל; תחת האות ת' יש שווא נע, ולכן האות ב' שאחריו אינה דגושה

הכלל קובע שאותיות בג״ד כפ״ת נדגשות בדגש קל בבואן בראש המילה, וכן בבואן באמצע המילה אך ורק אחרי שווא נח. לרוב, כלל זה יכפה דגש קל בתחילת מילה. חריג יחיד לכך הוא מצב של מילים מחוברות במקף, כמו באַחֲרֵי־כֵן ובאַף־עַל־פִּי־כֵן. בראי השפה העברית, דינה של שורת מילים המחוברות בקו הוא כדין מילה אחת, ומכאן שבביטוי אַף־עַל־פִּי־כֵן, האות כ' אינה נחשבת בתחילת מילה (כן), אלא באמצעה של מילה (אף־על־פי־כן), ומאחר שכ' זו לא באה אחרי שווא נח, הרי שהיא לא תקבל דגש קל. בשל הזיקה החזקה שבין מילים המחוברות בקו, חלק מן הביטויים הללו נוטים להתחבר בהצמדת מילים לכדי מילה אחת. וכך קיבלנו את אֵיפֹה (תולדה של אֵי־פֹה) ואת לְפִיכָךְ (תולדה של לְפִי־כָךְ), שתיהן ללא דגש קל.

אות בג״ד כפ״ת תהיה רפה, כלומר ללא דגש קל, אחרי תנועה, ודגושה בדגש קל אחרי "אפס תנועה". במקרא החוק הזה בא לידי ביטוי בכך שבג״ד כפ״ת רפות בכל פעם שהן באות אחרי שווא נע או תנועה (וּבְכָל־הָאָרֶץ – ב' אחרי תנועה וכ' אחרי שווא נע), וגם בראש מילה אם המילה הקודמת מחוברת אליה ומסתיימת בתנועה (זַרְעוֹ־בוֹ, וַיְהִי־כֵן). לעומת זאת, דגש קל יבוא אחרי שווא נח (ד' של לְהַבְדִּיל), וגם בראש מילה אם המילה הקודמת מסתיימת בעיצור (עַל־פְּנֵי) או אם היא מנותקת מהמילה הבאה (וְשֵׁם־הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן).

למרות הכלל הקובע כי בג"ד כפ"ת תהיינה דגושות אחרי שווא נח, ישנן מילים המהוות חריגה מכלל זה, כמו מרבֿד, שרבֿיט או שכבֿה. משקל הידוע בהיעדרו של דגש קל הוא משקל קַטְלוּת, שבו ניטים שמות כסמכֿות או עצבֿות.

אותיות בג"ד כפר"ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר יצירה (פרק ד') יש התייחסות לקבוצת אותיות בג"ד כפר"ת להבדיל מ-בג"ד כפ"ת כמקובל בדקדוק העברי, דבר המרמז על הגייה כפולה לכל האותיות. עם זאת, נדמה שכפילות האות ר' לא נשמרה בצורה אחידה כמו שאר האותיות בהגיית חז"ל לפי שבמקרא ר' דגושה נדירה.

עיון בלשני היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מוסכם בין החוקרים שבעברית הקדומה היו קיימים רק הביצועים הסותמים b‏, g‏, d‏, k‏, p ו-t. בשלב מסוים (ראו להלן) חל תהליך של חיכוך, כלומר, העיצורים הסותמים שאינם נחציים ואינם מוכפלים בדגש חזק, התגוונו וקיבלו אופן הגייה נוסף – חוכך. הסיבה לתהליך היא הידמות של העיצור לתנועה שלפניו, ולכן הוא קרה רק במעמד של אחרי תנועה.

החוקרים לא מסכימים אלה עם אלה לגבי הזמן שבו חל התהליך הזה. יש המקדימים אותו לתקופת בית ראשון ויש המאחרים אותו עד סוף תקופת בית שני. עדות חלקית בנושא עולה מתעתיקי השמות בתרגום השבעים, שם האותיות בג״ד מתועתקות תמיד בביצוע הסותם \!\, \beta  \gamma  \delta, ואילו האותיות כפ״ת מתועתקות תמיד בביצוע החוכך\!\, \chi \phi \theta. ייתכן שיש כאן עדות לשלב ביניים שבו בעיצורים האטומים כבר חל התהליך ואילו בעיצורים הקוליים הוא עדיין לא חל. בזמן תקופת הביניים של העברית אבדה ההגייה הכפולה של חלק מן העיצורים בחלק מן המקומות; לעברית החדשה הגיעה הגייה כפולה של עיצורי בכ״פ בלבד.

מחלוקת נוספת בין החוקרים היא אם שני הביצועים של כל עיצור היו שתי פונמות שונות או שהיו אלופונים של אותה פונמה. בעברית החדשה הם לכל הדעות פונמות נפרדות, כי ההבדל ביניהן יוצר הבדל במשמעות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]