דדובשצ'ינה
דדובשצ'ינה (Дедовщина, או גודקובשצ'ינה [годковщина], בצי) הוא שיטת זובור שהייתה קיימת באופן מסורתי בכוחות המזוינים של ברית המועצות לשעבר וקיימת בכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית כיום. השיטה מתבטאת בנידוי והטרדה של חיילים זוטרים (בדרגות רב"ט או סמל) שספגו אפליה והצקות שונות מצד חיילים בכירים מהם בדרגתם. בדרך כלל הדבר בא לידי ביטוי בצורת ניצול, אלימות נפשית ופיזית. במידה רבה או פחותה מדובר בשיתוף פעולה צוותי והוא קיים בכל החילות של הצבא הרוסי, כולל בכוחות המיוחדים.
לגבי הגורמים לתופעה - הדעות חלוקות, והטענה כי בריונות היא הגורם העיקרי אינה מקובלת לרוב, כאשר הגורמים העיקריים שהועלו הם גורמים חברתיים, כלכליים, ביולוגיים, היסטוריים ותרבותיים.
האפליה בצבא על רקע לאומי, גזעי, אתני ודתי היא ביטוי של התגרות ולא דדובשצ'ינה שהיא מתבטאת בהצקות בלתי פוסקות.
תוכן עניינים |
[עריכה] סימוכין משפטי
גילויי הבריונות בצבא מתוארים כ"הצקות". ההתגרויות כוללות את כל הספקטרום של היחסים בין החיילים בכוחות המזוינים, אשר מתוארים כהפרות של החוקים הנוגעים ליחסים בין מגויס צבאי בכיר וחייל זוטר.
בנוסף, המדע המודרני של המשפט הפלילי והמינהלי ברוסיה מבדיל בין פשעים שבוצעו כ"הצקות" כביכול לבין "בריונות צבאית". סימן ההיכר הוא ההיבט הסובייקטיבי של העבירה. במקרה הראשון כוונת המבצע (העבריין) היא לניצול יחסי המרות בין החייל הבכיר לזוטר, כאשר החייל הצעיר נאלץ לבצע מטלות וטקסים מסוימים הנחשבים להתגרות והצקה חמורה. במקרה השני, הפעולות הבלתי חוקיות של העבריין מונעות ממניעים אישיים עוינים וניצול היחסים עם החייל הזוטר, על רקע בידול אתני ואיבה דתית, כמו גם יחסי הקניין (על פי סעיפי החוק הפלילי הרוסי, חייל בכיר המורשע בדדובשצ'ינה נושא באחריות על פשעים נגד האדם, כבודו וחירותו; כך על פי "תורת המשפט", עלון המידע של בית המשפט העליון של הפדרציה הרוסית). לפיכך, הפרת התקנות המסדירות את היחסים בין הצבא, אינם יחסי כפיפות, וכאשר התעללות של חיילים מבוגרים מתוארת כפגיעה בזכויותיו, כבודו ושלמות של החייל המתגייס.
אחד הגורמים השליליים הביא לקיומה של "בריונות" כתופעה רחבה שהצבא מתייחס אליה ברצינות, כיוון שהיא מערערת את אמינותו של הצבא בקרב צעירים בגיל צבא, והיא אחת הסיבות העיקריות של השתמטות משירות צבאי.
תופעה דומה, עם זאת, לא בקנה מידה רחב כמו בצבא, נמצאת גם בכמה בתי ספר, פנימיות ומוסדות חינוכיים וחברתיים אחרים. הקורבנות הם בדרך כלל חלשים יותר מבחינה פיסית, בעלי חוסר ביטחון, או פשוט בגיל צעיר. במערכת ההשכלה הגבוהה ברוסיה אין מאפיין של בריונות ולא נרשם מקרה אחד של תופעות כאלה.
מאות אלפי מגויסים בצבא רוסיה עוברים מדי שנה התעללות כחלק ממערכת השפלה אכזרית, שמפקדי הצבא אינם מנסים להפסיק. המסורת היא כה אכזרית, עד כי אלפי חיילים רוסיים נפצעים בשנתם הראשונה בצבא ועשרות מהם מתים. בנוסף, עשרות אלפים עורקים מהצבא, בעוד אלפים סובלים מצלקות פיזיות ונפשיות.
משרד התובע הצבאי הראשי רמז כי הבעיות נפוצות; לפי השיטה, בשנת שירותם הראשונה חייבים המתגייסים החדשים להשתעבד באופן מוחלט לחיילים הוותיקים מהם. החיילים הוותיקים, המכונים "דדי" (סבים), מקבלים לעתים קרובות יד חופשית ומתייחסים אל החיילים החדשים כאל עבדים.
הצהרות שונות מפי חיילים ויוצאי צבא העידו, כי המתגייסים עוברים התעללות מרגע התגייסותם כשעמיתיהם והממונים עליהם גונבים מהם באופן קבוע את כספם וציודם האישי. מרגע שהם מצוותים לאחת מענפי הצבא, ההתעללות רק מחריפה. הם חייבים למלא את כל הוראות החיילים שכבר השלימו שנת שירות אחת. אוכל ושינה נמנעים מהם באופן קבוע והם מצווים לעבוד כל הלילה במילוי משימות חסרות תועלת. אלה שמתנגדים נענשים ללא רחם ולעתים באמצעות מניעת שינה או בביצוע תרגילי התעמלות, אך לרוב בהכאות. המתגייסים המנסים לדווח על ההתעללות סופגים התעללות חמורה עוד יותר והקצינים מגיבים לרוב באדישות.
[עריכה] האחריות הפלילית
הפרות של מערכת היחסים בצבא של מידת הסכנה לחברה מחולקות לסיבות משמעתיות ועבירות פליליות.
הקטגוריה השנייה כוללת עבירות המהוות הפרת החוק הפלילי (הכאות, עינויים, מעשי התקפה חמורה בכבוד האדם, שוד, וכן הלאה). האחריות הפלילית מתעוררת בהליך פלילי רגיל. חייל שביצע את פעולות הטרטור וההצקה, אשר אינם נופלים תחת המושג של פשע, נחשבים לעבירה חמורה (מערכת הענישה ברוסיה כופה ביצוע עבודות משק בית (במידה ומעשה הדדובשצ'נה לא התבטא באלימות פיזית), אם החייל נאלץ לעבור טקסי חניכה משפילים (גם כן ללא אלימות פיזית) במקרה זה, האחריות הפלילית, היא בהתאם לקוד המשמעת של הכוחות המזוינים - כאשר הפרקליטות הצאית הכללית היא הגוף העוסק במאבק בתופעה.
[עריכה] תולדות התופעה
התופעה תוארה ברוסיה לראשונה על ידי פיוטר א. קרופוטקין, שתיאר את המנהגים ששררו באמצע המאה ה-19 בבית הספר הצבאי של האימפריה הרוסית; תלמידים מבוגרים יותר התעללו לילה אחד בטירונים ורדפו אחריהם במעגל, כמו סוסים בקרקס ובשוטים הצליפו בהם ללא רחם.
[עריכה] בצבא הסובייטי
המקרה הראשון שקשור לטרטור והטרדה בצבא האדום, נרשם בשנת 1919. שלושה חיילים וותיקים היכו למוות את עמיתם קופריאנוב, יליד מחוז סרטוב, 1901. הוא הוכה בשל העובדה כי היה חייל צעיר שסירב לעשות את העבודה שלהם. תחת המשטר הצבאי הם נמצאו אשמים במותו של החייל והוצאו להורג.
לפי גרסה אחת, תופעת הבריונות בצבא נבעה מחיי השירות כשבשנת 1967 השירות קוצץ משלוש שנים לשנתיים. בד בבד נוצר מחסור בטירונים ונמצא כי הצבא הסובייטי סבל מההשלכות הדמוגרפיות של מלחמת העולם השנייה. הנושא נידון בפגישה של הפוליטביורו והפתרון נמצא; הצבא החל להתקשר לאנשים בעלי עבר פלילי ועודד אותם להתגייס כדי למחוק את עברם הפלילי. אידיאולוגית, זה נראה כמו כתם ופגיעה עבור האזרחים. עם זאת, המציאות הייתה שונה: החיים הפנימיים של הצבא השתנו לרעה. יחד עם האלמנט הפלילי ותופעות טקסי ההשפלה והבריונות הלכו והתרחבו.
בנוסף, לפי מקורות אחרים, תוך הפחתת שנות השרות ל-3-2 שנים, למשך פרק זמן מסוים ביחידות צבאיות שונות חיילי השנה השלישית היו מתעללים באלה ששירתו פחות מהם, וכך חיילי השנה השלישית היו מוציאים את זעמם על המתגייסים החדשים.
בסוף שנות ה-60, היו מפקדים שהיו מעסיקים חיילים כעבדים עבור רווח חומרי אישי. כלכלית, ההתגרויות כללו הצקות, שבהן חיילים בכירים שימשו כמפקחי עבודה כאשר החיילים בשנה הראשונה לשירותם סופגים אלימות נפשית ופיזית. יחסים כאלה, דורשים ציות ללא עוררין לכל ההוראות של החיילים הבכירים, ובדרך זאת שברו החיילים הבכירים לשבור את רוחם של המתגייסים החדשים והפכו אותם לעבדים, מתגייסים אלה נחשפו לבריונות ואלימות. וכך, גרסה זו של בריונות הביאה לפיתוח שיטה של ניהול בלתי חוקי לפעילות עסקית של יחידות צבאיות. במשך הזמן, מספר יחידות החלו להשתמש בטרטור כשיטה של שליטה להכשרת אנשים צעירים.
בקיץ של שנת 1982, הכוחות המזוינים הסובייטים החלו ברצינות להיאבק נגד ההצקות. בשנות ה-80, התפרסם סיפורו של סקאלאוסקאס, חייל צעיר מליטא, שהוצא להורג בפברואר 1987 בדרך ללנינגרד על ידי 7 קצינים בכירים ממנו בדרגתם.
[עריכה] בצבא הרוסי
אלכסנדר הולץ, פרשן צבאי בכיר קובע כי ההנהגה הצבאית הבכירה של רוסיה הצליחה להגן על הרעיון של שימור מבנה הגיוס המוני של צבא ברית המועצות. מודל ששלל כל אחריות חמורה של המפקדים על חייהם ובריאותם של החיילים הכפופים להם.
רוב המקרים קיבלו פרסום בצבא הרוסי כבריונות הקשורה לתעסוקתם של גברים צעירים עבור רווחם האישי של מפקדי היחידות צבאיות. הדדובשצ'ינה כתופעה התרחשה בשנות ה-60 של המאה העשרים בצבא הסובייטי כשיטת ניהול בלתי חוקית של הפעילות הכלכלית והיא ממשיכה לגדול גם כיום, בצורות שונות.
התובע הכללי הרוסי, ולדימיר אוסטינוב, דיבר בפני לשכת התביעה הכללית ואמר כי: "נראה ש"מכירת" החיילים - זו מסורת קדושה עתיקה, אשר יכולה רק להימחק, יחד עם כל הקצונה הרוסית.".
באוגוסט 2002, מחוז סמרה, דרש סגן ר. קומרניצקי מהחיילות צווטקובה ולגונקובה לצאת לבית בסמרה ולעשות כסף בפעילויות שאינן קשורות לשירותן הצבאי, הן היו צריכות לשלם לקצין 4,000 רובל. החיילות סירבו, אך הדרישות היו חוזרות ונשנות, ולוו בלחץ כבד על ידי חיילי שאר היחידה.
באוקטובר 2003, בסמארה, במשמרות גדוד הרובאים הממונע, חיילים נדרשו לעבוד בחברה, אך הסבירו כי במהלך אימונים צבאיים הם לא מתעסקים בניסיונות למצוא "רווחים נוספים". כתוצאה מכך, במשך כל תקופת השירות, הם לא רכשו מיומנויות לחימה הכרחיות ונודו מתרגילי האימונים.
במחוז סטברופול, מאז פברואר 2004, במפעל רהיטים בכפר נאדז'דה (פרבר של סטברופול) עבדו שלושה חיילים. אף אחד מהם לא קיבל כסף וקצבאות אחרות.
במקרה אחר, בדצמבר 2006, בגדוד צבאי בצ'ליאבינסק שבעה חיילים היכו במשך שלוש שעות את אנדריי סיצ'ב, כשפנה לרופאים צבאיים, הוא לא קיבל טיפול רפואי הולם בזמן. רק לקראת סוף החגים בגלל ההידרדרות החדה בבריאותו של האיש הצעיר הוא אושפז בבית החולים בעיר, שם הרופאים אבחנו שברים מרובים ונמק בגפיים התחתונות (אשר הובילה לקטיעתם), פגיעות באיברי מינו והוא הפך לנכה. הרופאים הונחו לשמור בסוד את ההיסטוריה הרפואית של סיצ'ב ובמהלך השנה גל המחאות כנגד אוזלת ידה של התביעה הצבאית, בנושאי בריונות, עלו בתוהו.
[עריכה] מהות הדדובשצ'ינה כתופעה
מחקרים מראים כי מטרת הדדובשצ'ינה היא תוצר של ניסיון רגולציה לפעילות כלכלית אי חוקית בכוחות המזוינים. ההצקות היוו כלי משלים בידי אנשי הפיקוד שיכלו להורות על חייליהם לעבוד עבורם.
גילויי בריונות יכולים להיות שונים מאוד. לעתים, זה לא לווה בפגיעה בבריאות הפיזית של החיילים כי אם בכבודם: המתגייסים אולצו מעת לעת, לבצע את משימות היומיום של החיילים הוותיקים. בצורתה הקיצונית, התופעה מתדרדרת לסאדיזם. ההתגרות במתגייסים לצבא הרוסי, מתבטאת - כאמור - באילוצם לבצע שירות עבור ה"דדי" (הסבים), כמו לכבס את בגדיהם, לשלם להם כסף, לרכוש עבורם מוצרי מזון ועוד. ה"חיילים בכירים" היכו "צעירים" והתנכלו באופן שיטתי ואף עינו, היכו קשות, ולעתים קרובות גרמו לחבלה גופנית חמורה. לאחרונה, סחיטה נפוצה מאוד כדרך לעשות כסף. מתגייס חדש נאלץ להתקשר הביתה ולבקש מההורים לעדכן את החשבון שלו ולהטעין כרטיסי אשראי (כך למשל, פורסם מקרה דומה ביולי 2011 כאשר חייל פטרבורגי התאבד בעקבות התעללות מסוג זה, החייל שהתעלל בו נעצר ונשפט). נוסף לזה, ההצקות קשורות רבות לעבירות אלימות בצבא: בחלק מהמקרים זוהו החיילים והובאו לבית המשפט. ישנם מקרים בהם שהטירונים, נטלו כלי נשק וירו בחיילים שביצעו בהם עינויים.
[עריכה] הצקות בין קצינים
היחסים ההירארכיים, מתקיימים לא רק בקרב טירוני הצבא (חיילים, סמלים, קצינים ומלחים). במידה מסוימת, תופעה זו מתרחשת גם בקרב קצינים זוטרים ובכירים. גילויי הצקות כאלה בקרב קצינים לא קשורה ישירות לאלימות פיזית.
בדרך כלל, הדדובשצ'ינה בקרב קצינים היא בשיתוף פעולה עם חיילים ותיקים המבקשים מתן תנאים נוחים יותר של שירות, שבאה לידי ביטוי, למשל, בחלוקת הזמנות סדירה, תוך גרימה לקצינים זוטרים לעבוד בחדר האוכל.
[עריכה] הגורמים לתופעה
יש נקודות מבט שונות על הסיבות לדדובצ'ינה.
[עריכה] סיבות חברתיות וכלכליות
כמה חוקרים מאמינים כי הבסיס הכלכלי של ההצקות הוא האפשרות לקבל חומר על חשבון העסקתם של חיילים "צעירים" בעבודה לא מכוסה על ידי פעילויות שכר וללא רווח כלכלי של המתגייסים החדשים.
[עריכה] השפעת התרבות הפלילית
לדברי כמה מומחים, ישנו קשר ישיר לשיטות גיוס ההצקות של אסירים בבתי הכלא הסובייטיים. במקרה כזה, בצבא האדום לפני המלחמה (ולפני כן - בצבא האימפריה הרוסית) לא הייתה תופעה של דדובשצ'ינה, וזו התחילה בשנים 1942-1943. זה היה הרגע שבו החל הצבא לקרוא לאסירים להתגייס לצבא הסובייטי, תוך הבטחה למחוק את עברם הפלילי. אך בהיקפה הגדול, תופעת הבריונות והטרטור התרחבה בשנת 1960, כאשר קוצר השירות בצבא הסובייטי (שנתיים עד 3 בצבא ו-4 עד 3 שנים בחיל הים). לבסוף, תופעת הבריונות בצבא הרוסי, התפשטה במתכונתה הנוכחית בשנות ה-80 המאוחרות ובשנות ה-90 ובשנים הראשונות של הכאוס והחרפת ההזנחה של תחזוקת הצבא הרוסי באותן שנים.
ביחידות הצבא, המורכבות ממתגייסים, מפקדי יחידות צבאיות, ישנה מערכת ציות המושתת על תורת הקוד הצבאי הרוסי. לפיכך, ישנם מפקדים הזוכים תמיכה לניצול המגוייסים, כיוון שמפקדי הצבא המואשמים בפלילים, לא נענשים בחומרה.
[עריכה] חוקים נפוצים של הדדובשצ'ינה
בניגוד לדעה הרווחת, הדדובשצ'ינה אינה מזוהה תמיד עם אלימות פיזית. ביחידות צבא עם מסורת מתמשכת של הצקות אין צורך לכפות פיזית צעירים לציית לחוקי ומסורות התופעה. ביחידות אלה קיימת אווירה מאוד פולחנית של כבוד לחיילים הבכירים וזה יוצר את התנאים לציות ללא עוררין של החייל הצעיר. בחלקים אלו, אפילו המחשבה על התנגדות נחשבת אצל החיילים כנאצה ווביחידות אלה קיימת "מועצת אבות" (דדסובייט) שמקבלת את התמיכה הבלתי מסויגת של החיילים וזוכים להתעלמות ושתיקה מצד הקצינים.
יחסי המרות מתחלקים לעבד ול"סבא", כינוייו של החייל הוותיק שמתגייסי השנה הראשונה חייבים לכבד.
בהתאם לסוג החיילים, אפקטיביות הלחימה, מיקומה ותנאי הגיוס, חוקי הדדובשצ'ינה נתונים לשינויים במידה רבה. למעשה, חוקי הדדושצ'ינה הם פרשנות של הוראות החוקה, כגון: "הזמנות לא נידונות, והוצאות להורג." למרות זאת, ישנם מספר סעיפים (שחלקם מבוצעים אפילו על ידי קצינים), האופייניים לרוב:
1. הסמכות אינה שנויה במחלוקת (סבא תמיד צודק)
2. מחלוקות אינן נידונות
3. על הסבא אסור לגעת בחומרי ניקוי (דליים, סמרטוטים, מגבים ומטאטאים)
4. על החייל הצעיר (הסרג'נט) אסור לערער על הסבא
5. חיילי השנה הראשונה לא יכולים להתרועע עם חיילים בוגרים מהם
6. חיילי השנה הראשונה לא יכולים לשנות את לבושם
7. במזג אוויר קר אסור לחיילי השנה הראשונה להכניס ידיים לכיסים
8. חיילי השנה הראשונה משרתים את הסבא
[עריכה] המאבק בדדובשצ'ינה
במקרים מסוימים (כמו במחוז הצבאי של הוולגה והרי אוראל), הצליח חייל צעיר לארגן, סוג של "איגוד", בתמיכת היחידה בה שירת, והביא למצב של ניסיונות מקומיים להיפטר מגילויי בריונות והשפלה בצבא.
ברמה הפדרלית, משרד ההגנה הרוסי מקדם את הקמת המשטרה הצבאית של רוסיה, שעיקר משימתה הוא המאבק בתופעה זו.
