דדנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דֹדָנִים הוא דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית כבנו הרביעי של יוון בן יפת. שמו של דדנים מופיע במקור העמים שבספר בראשית: "בְּנֵי יֶפֶת - גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס. וּבְנֵי, גֹּמֶר--אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת, וְתֹגַרְמָה. וּבְנֵי יָוָן, אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ, כִּתִּים, וְדֹדָנִים." (בראשית , י', ב'-ד') ברשימת העמים המקבילה בספר דברי הימים א א' ז' השם המופיע הוא הרודנים, יושבי האי רודוס, אך נראה כי בעל דברי הימים ניסה לתת זיהוי ממשי לעם זה.‏[1]

בחומש השומרוני מופיע השם דדנים כרודנים והדבר מחזק את טענתם של חוקרים שמדובר באביהם של בני רודוס. שמו של דדנים מקושר גם עם קבוצה מתוך העם הטרויאני שנקראה דרדניאנים. הקבוצה קיבלה את שמם מעירם - דרדניה שנקראה על שם מקימה המיתולוגי - דרדנוס. השליטה בטראוד התחלקה בין טרויה לדרדניה.

על פי קדמוניות המקרא בניו של דדנים הם איתב, באת' ופנך. האחרון מביניהם מתמנה להיות מלכם של בני יפת בעת בניית מגדל בבל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרון דמסקי , עולם התנ"ך בראשית, תל אביב , 1993, ע"מ 70.
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.