דהיישה
|
||||||||||||||||
מחנה דהיישה (בערבית: مخيم الدهيشه – תעתיק מדויק: מח'ים אלדהישה) הוא מחנה פליטים פלסטיני מדרום-מערב לעיר בית לחם בשטח הרשות הפלסטינית. אוכלוסיית המחנה מונה כ-9,400 נפש (2006), ושטחו כ-1.5 קמ"ר.
המחנה הוקם בשנת 1949 על שטח של 430 דונם, שנרכש בשנת 1943 בידי הקרן הקיימת לישראל שהתכוונה להקים בו יישוב יהודי ומפעל[1], אך בעקבות מלחמת העצמאות הועבר לידי "האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב"[2]. המטרה הוקם במטרה לאכלס זמנית 3,400 תושבי כפרים מן האזורים שממערב לירושלים ולחברון. לפי עדות תושבי המחנה, נקבצו בו פליטי 45 כפרים שנעזבו בעקבות מלחמת העצמאות. תחילה יושבו הפליטים באוהלים, ומשהפך מצב הפליטות לקבוע בנה עבורם אונר"א מבני קבע קטנים. ברבות השנים הרחיבו תושבי המחנה את בתיהם או בנו חדשים ומשופרים תחתיהם, אך הצפיפות במחנה עדיין רבה, שכן מספר תושביו גדול פי שלושה מזה שעבורו נועד מלכתחילה. המחנה היו בטיפולה של עיריית בית לחם ונודע בהיותו מקומם של פעילים של האחים המוסלמים והחזית העממית לשחרור פלסטין[3].
המחנה גובל בכביש ירושלים-חברון (בעבר כביש 60), בקטעו העובר בסמוך לבית לחם. בעבר שימש כביש זה את התנועה בין ירושלים ליישובי גוש עציון, ומכוניות ישראליות בקטע זה היו תדיר מטרה ליידוי אבנים ובקבוקי תבערה מצד תושבי המחנה. צה"ל השתדל להתמודד עם יידויי האבנים אך לא הצליח למנוע את התופעה והמתנחלים באיזור הפגינו נגד אזלת ידו של צה"ל[4]. הרב משה לוינגר אף קיים שביתת שבת מול המחנה, אשר הסתיים לאחר שצה"ל השיג הסכמות עם נכבדי המחנה שהם ידאגו לשקט בגזרה וצה"ל יקל על התושבים. ההסכמה נשמרה לזמן מה[5], אולם עם הזמן ההבנות התרופפו ושוב אירעו ידויי אבנים מהמחנה[6]. בעקבות זאת הקים צה"ל גדר מתכת בגובה 6 מטר שנועדה לחצוץ בין המחנה לבין הכביש[7].
לאחר שאשה הרה נפצעה ביום שישי אחר הצהריים ליד המחנה, ארגנו אנשי תנועת כך הפגנה מול המחנה במוצאי שבת, 6 ביוני 1987. במהלך ההפגנה התפתחו יידויי אבנים הדדיים[8], זגוגיות של בתים ורכבים של תושבי המחנה נופצו, נורו יריות ונפגע דוד מים על אחד הגגות. איש מתושבי המחנה לא נפגע. המפגינים התעמתו עם חיילי צה"ל שביקשו לפנות אותם מהמקום. אלוף הפיקוד עמרם מצנע כינה את האירוע "מעשה נבלה", והסופר חנוך ברטוב כינה אותו פוגרום[9]. המפגינים לעומת זאת טענו שההפגנה התדרדרה למהומה בגלל אזלת ידם של חיילי צה"ל שלא טיפלו בידויי אבנים של הערבים[10]. המנהל האזרחי תיקן נזקים לרכוש בדהיישה בהיקף של כמה אלפי שקלים[11]. המשטרה עצרה 13 חשודים ולבסוף ששה מהם הועמדו לדין[12]. בציבור הישראלי התעורר ויכוח סביב דבריו של מצנע[13][14]. מספר ימים לאחר האירוע התארגנו תושבים של המחנה לפגוע שוב בתחבורה היהודית. צה"ל הגיב ביד קשה, הרחיב את הגדר של המחנה[15], חסם כניסות למחנה וביצע בו מעצרים[16]. כן הטיל צה"ל עוצר על המחנה[17]. בסוף אוקטובר 1987 נכנס צה"ל לדהיישה, ריכז את כל הצעירים בגילאי 16-30 וביצע מעצרים[18].
בעיית יידויי האבנים החריפה בעת האינתיפאדה הראשונה. עם מסירת השטח לידי הרשות הפלסטינית וסלילת כביש המנהרות כאלטרנטיבה לתנועה בין ירושלים לגוש עציון, הוסרה הגדר. גם בעת אינתיפאדת אל-אקצה היווה מחנה דהיישה זירת התנגשויות אלימות בין תושביו לבין כוחות צה"ל.
ועד תושבי המחנה פועל מאז הקמתו ב-1995 בשיתוף פעולה עם אונר"א לשיפור תנאי המחיה של תושבי המחנה. כמו כן מהווה המחנה את מרכז פעילותם של ארגון כראמה העושה לרווחת ילדים ונשים, ומרכז התרבות איבדאע הפועל למען ילדי המחנה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מחנה הפליטים דהיישה, באתר אונר"א
- מחנה הפליטים דהיישה, באתר ארגון כראמה (באנגלית)
- מחנה הפליטים דהיישה, באתר מרכז איבדאע (באנגלית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ איל זמיר, איל בנבנישתי, אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמוד 25]
- ^ איל זמיר, איל בנבנישתי, אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמוד 53
- ^ עמוס גלבוע, כוכב בית לחם, מעריב, 14 בפברואר 1986
- ^ רפאל מן, ארנס הוקיע מתיישבים הלוקחים את החוק לידיהם, מעריב, 4 בינואר 1984
- ^ מקל וגזר מציע גורן לתושבי שכם, מעריב, 28 בנובמבר 1985
- ^ תקריות ביו"ש ביום השנה לטבח בסברה ושתילה, מעריב, 18 בספטמבר 1986
האבן שברה את שמשת הרכב ונחתה מתחת לכסא התינוק, מעריב, 8 בדצמבר 1986
מתפרעים ביו"ש הסתפקו אתמול ביידוי אבנים, מעריב, 11 בדצמבר 1986 - ^ אבינועם בר יוסף, בששה ימים הבסתם את הערבים, מעריב, 12 ביוני 1987
- ^ אבינועם בר יוסף ושפי גבאי, אנשי כך השתוללו בדהיישה: ירו באוויר והציתו מכוניות, מעריב, 7 ביוני 1987
- ^ חנוך ברטוב, שעור בעברית נקייה, מעריב, 12 ביוני 1987
- ^ ההתפרעות בדהיישה, מעריב, 8 ביוני 1987
- ^ יוסף צוריאל, אבינועם בר יוסף, דן שומרון לועדת חו"ב, מעריב, 10 ביוני 1987
יהושע בציור, בין דהיישה לבודאפשט, מעריב, 24 ביוני 1987
מאיר עוזיאל, שיפודים - הלוואי ולא, מעריב, 7 באוגוסט 1987 - ^ סעיפי האישום של 6 ממתפרעי דהיישה: עד 20 שנות מאסר, מעריב, 14 ביוני 1987
- ^ יהושע ביצור, קמצא ובר קמצא 1987, מעריב, 12 ביוני 1987
- ^ ראו למשל דברי ראש הממשלה יצחק שמיר, ב: פורעי דהיישה לא חסו על חיילי צה"ל, מעריב, 8 ביוני 1987
- ^ חיילי צה"ל מקימים גדר מסביב למחנה הפליטים דהיישה, מעריב, 11 ביוני 1987
- ^ אבינועם בר יוסף, צה"ל הפגין יד קשה, מעריב, 11 ביוני 1987
- ^ עזרא ינוב ואילן בכר, 4 תושבי חאן יונס נפצעו, מעריב, 18 באוקטובר 1987
- ^ אבינועם בר יוסף, כוח צה"ל פשט בלילה על מחנה דהיישה, מעריב, 27 באוקטובר 1987
אבינעם בר יוסף, מאות אנשי ביטחון נכנסו בלילה למחנה דהיישה, מעריב, 27 באוקטובר 1987
