דה הבילנד דראגון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
DH.84 דראגון
De Havilland Dragon Sywell 2006.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים ומטען/מטוס אימון
ארץ ייצור Flag of the United Kingdom.svg בריטניה
יצרן דה הבילנד
טיסת בכורה 24 בנובמבר 1932
צוות 1
נוסעים 6-10
יחידות שיוצרו 202
משתמש ראשי Flag of the United Kingdom.svg בריטניה
משתמשים משניים Flag of Australia.svg אוסטרליה
Flag of Iraq (1921–1959).svg עיראק

הדה הבילנד DH.84 דראגוןאנגלית: de Havilland DH.84 Dragon) היה מטוס נוסעים ומטען קל משקל דו-כנפי ודו-מנועי, אשר נבנה על ידי חברת דה הבילנד הבריטית במהלך שנות ה-30. הדראגון נחשב כמטוס מוצלח אשר שירת במספר מדינות, בתפקידים אזרחיים וצבאיים.

עיצוב וייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח הדרגון התבסס על הפוקס מות' (Fox Moth) החד-מנועי, אשר ביצע את טיסת הבכורה שלו בסוף ינואר 1932. היה זה מטוס קל דו-כנפי שנשא טייס וארבעה נוסעים, עם מנוע מדגם דה הבילנד ג'יפסי סימן III בעל 120 כוחות סוס. מטוס זה, אשר צויד בהמשך במנוע חזק מעט יותר בעל 130 כ"ס, הפך לפופולרי בקטגוריית מטוסי הנוסעים הקלים קצרי הטווח, אך בקרב חברות התעופה האזוריות הקטנות התעורר הצורך לגרסה דו-מנועית מוגדלת הניתנת לתפעול כלכלי חסכוני. במקביל, העביר גם חיל האוויר המלכותי העיראקי שזה עתה הוקם בקשה למטוס מטען קל, אשר יוכל לשמש בעת הצורך להפצצה, שיתוף פעולה עם כוחות קרקעיים ומשימות כלליות נוספות‏[1].

בתגובה, הציגה דה הבילנד את ה-DH.84, פרי תכנונו של ארתור האג (Arthur Hagg). עיצובו הפשוט של המטוס הורכב מגוף מטוס העשוי עץ לבוד וכנפיים מכוסות בד, צמד כנפיים מקבילות זהות בצורתן הניתנות לקיפול, זוג מנועים מדגם ג'יפסי מייג'ור בעלי 130 כ"ס וכן נסע קבוע‏[2][3]. סוג המנוע, שלדת העץ ומבנה הכנפיים של ה-DH.84 הזהה לזה של הפוקס מות', נועד להוזיל את עלויות התכנון והייצור מצדה של דה הבילנד, ולייעל את התפעול והתחזוקה מצד חברות התעופה, שלעתים הפעילו במקביל את שני סוגי המטוסים.

בתחילה סומנה הגרסה כ-"DH.84 דרגון מות'" אך לבסוף נקראה דראגון. אב הטיפוס שהוטס לראשונה ב-24 בנובמבר 1932[2], הפך לראשון מתוך סדרת הייצור שנכנס לשימוש מסחרי בחברת התעופה הילמנ'ס איירוויז (Hillman's Airways), אשר חנכה באמצעותו את קו לונדון - פריז ב-1 באפריל 1933[1], כאשר המטוס היה מסוגל לשאת ששה נוסעים עם מטען של עד 20 ק"ג לכל נוסע עם צריכת דלק של 49 ליטרים לשעה בלבד‏[3]. שני מטוסי דראגון נוספים נמסרו להילמנ'ס ושמונת הבאים, בגרסה צבאית שסומנה DH.84M, בעלת מתלים חיצוניים לנשיאת פצצות והתקנים למקלעים, סופקו לחיל האוויר העיראקי והגיעו לבגדד במהלך חודש מאי של אותה שנה‏[1].

הדראגון הוכיח עצמו כמטוס נוסעים קצר-טווח יעיל ביותר, ותוך זמן קצר שירת בחברות תעופה ברחבי העולם. החל מהמטוס ה-63 שנבנה בסוף 1933, שודרג המטוס לדרגון 2 עם חלונות ממוסגרים בנפרד וכיסויים לכן הנסע. על אף ששיפורים אלה היו בעיקר קוסמטיים, הם למעשה שיפרו את ביצועיו האווירודינמיים של המטוס: המהירות עלתה ב-8 קמ"ש, יכולת נשיאת המטען עלתה ב-113 ק"ג והטווח גדל ב-137 ק"מ.

ייצור ה-DH.84 בבריטניה הופסק ב-1937 לאחר 115 מטוסים, והוחלף במטוס האלגנטי והחזק יותר מדגם דראגון ראפיד. עם זאת, בתקופת מלחמת העולם השנייה הוחזר הדראגון לייצור בבאנקסטאון (Bankstown), אוסטרליה, על מנת לשמש כמטוס לאימון נווטים עבור חיל האוויר המלכותי האוסטרלי[1]. הדראגון הועדף על פני הראפיד משום שמנועיו הקטנים יותר כבר יוצרו מקומית עבור הטייגר מות'. 87 יחידות נוספות נבנו בין השנים 1942 - 1943, עם עיצוב משופר לחלונות ודלתות רחבות יותר למטען‏[1]. המטוס הראשון שנבנה באוסטרליה טס לראשונה ב-29 בספטמבר 1942[2].

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

DH.84 דראגון כאמבולנס אווירי, בשירות חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. 1944

לדראגון היה חלק חשוב בפיתוחה של התעבורה האווירית המקומית בבריטניה, ואף באוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, מזרח אפריקה ומצרים. המטוס היה זול לתפעול, קל להטסה ולתחזוקה ובעל יכולת לפעול משדות תעופה קטנים ולא-מפותחים‏[1].
הדראגון חנך את טיסות חברת התעופה האירית אייר לינגוס ב-27 במאי 1936[2], ונעשה בו שימוש נרחב בסקוטלנד ובאיי צפון בריטניה להטסת נוסעים, העברת דואר וכאמבולנס אווירי. באירוע נדיר אחד נראו כל שמונת מטוסי הדראגון של חברת ג'רזי איירווייז טסים במבנה מעל תעלת למאנש כדי לנחות בחוף האי ג'רזי בשעת השפל. החוף החולי שימש כשדה התעופה של ג'רזי עד 1937[1].

חילות אוויר רבים ברחבי העולם רכשו את המטוס ועשו בו שימוש כמטוס אימון, קישור ותובלה. בין רוכשי הדראגון לשימושים אזרחיים וצבאיים ניתן למנות את מדינות חבר העמים הבריטי, אירלנד, ספרד וברזיל. גרסה צבאית מיוחדת נמכרה לפורטוגל, דנמרק, ועיראק, שם נותרו מספר מטוסים שמישים אשר השתתפו במלחמה האנגלו-עיראקית ב-1941[4][5].

במהלך מלחמת העולם השנייה גויסו מטוסי דראגון אזרחיים לתפקידים צבאיים של תובלת נוסעים ומטען, קישור וסיור, ולאחר סיומה נפלטו רבים מהם בחזרה לשוק האזרחי. בין מפעילותיו האזרחיות של הדראגון לאחר המלחמה ניתן למנות את מִצְר אייר המצרית, VASP הברזילאית וחברות תעופה רבות לטיסות פנים בבריטניה, אוסטרליה וניו זילנד.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דראגון 1
גרסה דו-מנועית לתובלת נוסעים ומטען.
דראגון 2
גרסה משופרת, בעלת חלונות ממוסגרים בנפרד וכיסויים אווירודינמיים לכן הנסע.
DH.84M דראגון
גרסת תובלה צבאית, חמושה בזוג מקלעים, עם יכולת נשיאה של עד 16 פצצות של 9 ק"ג כל אחת.

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

DH.84 דראגון 1 בשדה תעופה בלידס. 21 במאי 1956

מפעילות צבאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעילות אזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרט טכני (DH.84 דראגון 1)[עריכת קוד מקור | עריכה]

DH.84 דרגון במהלך תצוגה במוזיאון האווירי בטמורה, ניו סאות' ויילס, אוסטרליה. 26 באפריל 2003

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: 1 (טייס)
  • נוסעים: 6-10
  • אורך: 10.52 מטר
  • מוטת כנפיים: 14.43 מטר
  • גובה: 3.07 מטר
  • שטח כנף: 34.9 מ"ר
  • משקל ריק: 1,045 ק"ג
  • משקל מרבי: 1,909 ק"ג
  • מנוע: בוכנה, 2 X דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור, 14 צילינדרים מקורר אוויר, 130 כ"ס כל אחד

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מקסימלית: 206 קמ"ש
  • מהירות שיוט: 167 קמ"ש
  • טווח: 833 ק"מ
  • סייג רום: 3,800 מטר
  • מהירות נסיקה: 3.1 מטר/שנייה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hutchison, Iain. Air Ambulance: Six Decades of the Scottish Air Ambulance Service. kea publishing, 1996. ISBN 0951895826

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Gunston, Bill. The illustrated encyclopedia of propeller airliners. Exeter Books, 1980. ISBN 0896730786. עמוד 88
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Birtles, Philip. De Havilland. Jane's, 1984. ISBN 0710603037. עמוד 110
  3. ^ 3.0 3.1 Howson, Gerald. Aircraft of the Spanish Civil War, 1936-39. Smithsonian Institution Press, 1990. עמוד 101
  4. ^ Niehorster, Royal Iraqi Army - Royal Army Air Force Order of Battle. 15 April 1941
  5. ^ Lyman, Robert. Iraq 1941. Osprey Publishing, 2006. ISBN 1841769916. עמודים 26-27