דו"ח חניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קנס חניה של עיריית תל אביב

דו"ח חניה הוא המונח השגור בישראל להודעה על תשלום קנס בגין עבירת חניה.

עבירת החניה מקורה בחוק עזר עירוני שמתקינה רשות מקומית וכותרתו: "העמדת רכב וחנייתו", וכן בתקנות של משרד התחבורה. חניית רכב במקום אסור היא עבירה עליה נקבע קנס, והודעת הקנס היא דו"ח החניה.

דו"ח חניה ניתן על ידי פקח עירייה או על ידי שוטר. פקחי העירייה פועלים באופן שיטתי על פי סדר עבודה הנקבע במחלקת הפיקוח העירונית. דו"חות משטרה ניתנים על ידי שוטרים באופן אקראי ורק במקרים קשים כמו חניה במקום השמור לנכה או בהפרעה חמורה לתנועה.

הדו"ח הוא מסמך המפרט באופן ידני או ממוחשב את פרטי הרכב, פרטי עבירת החניה, הנחיות לתשלום או לערעור על הדו"ח, וספח לתשלום. הוא נמסר לנהג הרכב באופן אישי או מוצמד למגבים על שימשה של הרכב. בתחילת המאה ה-21 החלו ברשויות שונות לצייד את הפקחים במצלמות דיגיטליות והן משמרות את העתקי הדו"חות עם צילום הרכב החונה במקום אסור. הצילום מהווה תיעוד נוסף למקרה של בירור הנוגע לדו"ח.

סוגי עבירות חניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שלושה סוגים של עבירות חניה בגינן נרשמים דו"חות, ובכל אחד מהם שונה גובה הקנס. הסוגים לפי חומרתן בסדר עולה:

  • עבירות חניה לרווחת התושבים – חניה במקום חניה מסומן (כחול לבן) ללא תו חניה או כרטיס חניה.
  • עבירות חניה בשטח מדרכה, כולל מדשאות ושפת מדרכה צבועה באדום לבן.
  • עבירות חניה קשות - כמו: חניה במקום השמור לנכה, חניה על מעבר חצייה, חניה בצומת והפרעה לתנועה, חניית רכב מסחרי שמשקלו הכולל מעל 4.5 טון, וכיוצא בזה.

דו"ח חניה כמקור הכנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשלומי הקנס בדו"חות החניה מהווים את אחד ממקורות ההכנסה של הרשות המקומית. ככל שעולה מספר כלי הרכב וגוברת מצוקת החניה, גדלה ההכנסה של הרשות המקומית. עיריית תל אביב-יפו למשל, גבתה בשנת 2004 סך של כ-73 מיליון ש"ח מדו"חות חניה. מספר הדו"חות שנרשמו באותה השנה עמד על 1,007,000 דו"חות שהם 2,759 דו"חות בממוצע ליום[1].

תעריפי הקנסות על עבירת החניה הן מכוח צו התעבורה (עבירות קנס), ושר התחבורה מעדכן אותם מעת לעת. הרשויות המקומיות בדרך כלל מאמצות את השינויים, למרות שאינן חייבות בכך. בחלק מהמקרים ישנן הנחיות של משרד הפנים באשר לגובה הקנסות, אבל לעירייה יש שיקול דעת בקביעתם.

הליכים הקשורים לדו"ח חניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו"ח חניה ניתן לתשלום באמצעי התשלום המקובלים ובדרך כלל עד 90 יום מהיום שנמסר לבעל הרכב. בנוסף, קיימת האפשרות לערער על הדו"ח ועל עצם קיום העבירה, וזאת באופן הבא:

  • בקשה לביטול הדו"ח – אותה יש להגיש עד 30 יום מיום בו הומצא הדו"ח לבעל הרכב. בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ביטול דו"חות חניה מסור בלעדית ליועץ המשפטי של העירייה/ התובע העירוני.
  • בקשה להישפט בבית המשפט העירוני כדי להזים את קיום העבירה – אותה יש להגיש עד 90 יום ממועד זה.

הרשויות המקומיות מפעילות מערכות אכיפה וגבייה של הדו"חות, כולל עיקול והוצאה לפועל.

דו"ח חניה והציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו"ח החניה נועד לשמור על נוחות תושבי העיר והמבקרים בה. אך למרות היותו חוקי, אין הוא אהוד על הציבור. דו"ח חניה הוא אחד מנקודות החיכוך הנפוצות ביותר בין האזרח לבין הרשויות המקומיות, וענייני דו"חות חניה מעסיקים מערכות גדולות של פיקוח ואכיפה. בכל עירייה קיימת מחלקה מיוחדת לטיפול בדו"חות ובגבייתם.

קיימת תופעה נפוצה של הימנעות או איחור של בעלי הרכב מלשלם את הדו"חות. ארגונים ציבוריים ופרטיים, חברות ועסקים וגם אזרחים מהשורה צוברים סכומי קנסות גבוהים הבאים מדו"חות חניה. כך למשל בתל אביב נרשם ב2005 שיא לאדם אחד שצבר 586 דו"חות שהסתכמו ב-137 אלף ש"ח. באותה שנה צבר משרד הביטחון חוב של 10 מיליון ש"ח בגין 35 אלף דו"חות חניה [2].

הכמות העצומה של הדו"חות, והיותם בלתי אהודים מביאה אנשים רבים להיאבק מול העירייה למען ביטול הקנס, ובתי המשפט מלאים בהתדיינויות בלתי פוסקות הנוגעות לעבירות חניה ולהליכים שונים אשר קיימים בגינן [3].