דו"ח ליטבק

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הסבר בדף השיחה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הפלשים הוא כותרתו של דו"ח שפרסם ד"ר יוסף ליטבק בחודש ינואר 1973 (שבט תשל"ג), בדבר עליית קהילת ביתא ישראל לישראל. ד"ר ליטבק שימש במחלקה לחקר העם היהודי בגולה באגף לתכנון ומחקר של משרד הקליטה הישראלי. המחקר שמציג דו"ח ליטבק אינו נאמן לשיטה המדעית, המלצותיו מעולם לא אומצו באופן רשמי, וממצאיו הופרכו. בה בעת משקף המסמך מגוון רחב של דעות, בשירות הציבורי הישראלי ובחברה הישראלית, בנוגע לפעולות הרצויות כלפי הקהילה המבקשת לעלות ארצה.

רקע

ערך מורחב – העלייה מאתיופיה מהקמת מדינת ישראל עד מלחמת יום הכיפורים

רישומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעידים כי במרוצת שנות השישים עלו ארצה תשעים ושמונה יהודים שנולדו באתיופיה. זאת בנוסף לשישים ותשעה היהודים שעלו ארצה בשנים 1960-1948 ולעולים ספורים לפני הקמת מדינת ישראל. פרופ' מיכאל קורינאלדי מתאר את שיטות העלייה שנקטו בני ביתא ישראל באותן שנים:

	כמו כן, חרף הוראות מוסדות העלייה להימנע מטיפול בעליית בני העדה, הגיעו מדי פעם בפעם בודדים מבני העדה כתיירים לארץ, ולאחר שנתגיירו קיבלו זכויות עולים. במרוצת הזמן גבר לחץ בני העדה על הקונסוליה הישראלית באדיס-אבבה למתן אשרות כניסה לישראל, אך הממסד בארץ, שלא היה מעוניין בעידוד עליית בני העדה, הגיב בקביעת נהלים קונסולריים מחמירים, שלפיהם נדרש, על בקשות אשרת ביקור של בני העדה, אישור מראש מאת משרד הפנים בארץ.
– מיכאל קורינאלדי, יהדות אתיופיה - זהות ומסורת, תשמ"ט 1988, עמ'184

בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים חיו בארץ כמאתיים אזרחים יוצאי אתיופיה שתבעו את זכות אחיהם לעלייה. יחד עם לחצי ארגונים ופעילים בישראל ובתפוצות, נדרשה הכרעה ברורה של הרשות המבצעת הישראלית בדבר תחולת חוק השבות על יהודי אתיופיה.

עיקרי הדו"ח

בספרו "מעבר לנהרי כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי" מצטט הרב מנחם ולדמן קטעים מפרק ה-"ממצאים" בדו"ח ליטבק. לממצאים מופרכים אלה לא הובא ביסוס מדעי ראוי.

	1. הפלשים הם לדעתם של חוקרים מדעיים אובייקטיביים אחד העממים הרבים שמהם מורכבת אוכלוסיית אתיופיה. מבחינה אתנית ותרבותית הם חלק אורגני מעם אתיופיה. 2. הפלשים קיבלו בעבר הרחוק, בתקופה שלא ניתן לקבוע בדיוק, את הדת היהודית. יחד עם זאת המשיכו להחזיק באי-אלה ממנהגיהם האליליים וסיגלו להם גם ממנהגי הנוצריים לאחר שהנצרות הובאה לאתיופיה. ההלכה אינה ידועה להם וכן כל היצירה היהודית העתירה מאז הבית השני ועד ימינו. אי-לכך התרחקו גם מבחינה דתית מן היהדות. ההכרה בפלשים כיהודים מותנית על ידי הרבנות הראשית בישראל בגיורם "מספק" שהוא נוהל גיור מקוצר בהתחשב בכך שהם נימולים. הפלשים עצמם אינם נוטים להתגייר ועצם המושג גיור זר להם לגמרי. אלה מהם שהתגיירו בישראל עשו זאת לאחר שנוכחו לדעת, כי אם לא יתגיירו לא יוכלו להיהנות מזכויות עולים על פי חוק השבות, ייתקלו בקשיים אשר להבטחת זכות ישיבתם והתאזרחותם בארץ ותחסם בפניהם האפשרות להשתלב בחברה הישראלית. באתיופיה עצמה, כאמור, הפלשים אינם נוטים להתגייר, כולל גם אותם ממנהיגיהם ועסקניהם המכריזים על עצמם כיהודים. 3. מבחינה לאומית-תרבותית זרים הפלשים לגמרי לעם ישראל. מעולם לא הייתה להם זיקה כלשהי לעם היהודי מאז גלה מארצו וכנראה גם על קיומו לא ידעו. 4. כיוון שעפ"י ההלכה הפלשים אינם מוכרים כיהודים אינם יכולים גם לעלות לישראל על פי חוק השבות. 5. הידיעה על קיומו של העם היהודי, הרעיון בדבר שותפות כלשהי ביניהם לבין העם היהודי והנסיון לעורר ולטפח אצלם שותפות זו הובאו אל הפלשים מבחוץ. הייתה זו יוזמתם של מדענים ועסקנים יהודים מתוך מניעים של סולידריות דתית ולאומית ובעיקר מתוך מניעים הומניטריים לנוכח תנאי חייהם הירודים ביותר של הפלשים. ברם, מאמצים אלה זכו להד קלוש בלבד בקרב המוני הפלשים...
– מתוך יוסף ליטבק, הפלשים, משרד הקליטה - האגף לתכנון ומחקר, המחלקה לחקר העם היהודי בגולה, ירושלים, שבט תשל"ג

ליטבק הזהיר עוד מפני חדירה דרך ים סוף של גויים המתחזים ליהודים מאתיופיה, באמצעות אוניות ישראליות ואחרות. לדבריו, קיימת סברה מבוססת שכבר הגיעו גויים כאלה לישראל. ליטבק מוסיף כי:

	עידוד עלייתם של פלשים לישראל עלול להרחיב את ממדי התופעה של העמדת פני פלשים ולהעמיד את שלטונות ישראל בפני מצבים קשים ומסובכים וכן לספק חומר רב לגורמים עוינים בדעת הקהל העולמית להגברת ההסתה האנטי-ישראלית על ידי האשמות ב"גזענות" וכן באפליה וכפייה דתית וכדומה (...) נראה כי אין לעודד פעילות, מצד גורמים יהודיים ובוודאי שלא מצד גורמים ישראליים, המכוונת להגברת זיקתם של הפלשים לישראל. בוודאי שלטובתם של הפלשים עצמם ולטובתה של ישראל יש לזנוח לחלוטין תכניות כלשהן להעלאתם לישראל.
– יוסף ליטבק, שם

ביקורת על הדו"ח

עדת ביתא ישראל ראתה ועדיין רואה את הדו"ח כדו"ח גזעני שמאופיין לשמאל הישראלי^{[דרוש מקור]} בראשות מפא"י ובייחוד בתקופת גולדה מאיר שבזמנה פרצו המהומות על גזענות מצד עדות המזרח. על עיקרי הדו"ח נמתחו ביקורות רבות שהראו שמנסחיו לא היו בקיאים בהיסטוריה היהודית והאתיופית.

אחד מהדברים המעניינים בדוח שנכתב ש-"ההלכה אינה ידועה להם וכן כל היצירה היהודית העתירה מאז הבית השני ועד ימינו." על פי היסטוריונים רבים יהודי אתיופיה היו קיימים באתיופיה מתקופת מלכת שבא על פי אחדים ומגלות בית ראשון מה שבטוח יהודי אתיופיה ייצאו לגלות לפני שנת 200 - שנת חתימת המשנה ולכן לא יידעו על קיומה וקיום הגמרא.

בפסקה השלישית הדו"ח מוסר שיהודי אתיופיה לא יידעו על קיום יהודים אחרים והיהדות לא יידעה עליהם. עוד טענה שגוייה מכיוון שהסיפור הראשון על יהודים באתיופיה מגיע כבר מהמאה ה-9 מפי אלדד הדני, ולאחר מכן אגרות רבות ותזכורות בייחוד מתחילת המאה ה-13 על ממלכה יהודית בסאמיאן, התזכורות הרבות הגיעו בייחוד מהמאה ה-16 מפי עבדים שהגיעו ונפדו על ידי יהודי מצרים. עוד מעיקרי הדו"ח הוא שהציונות "הובאה" אל ביתא ישראל, דבר לא נכון מכיוון שעליית תרכ"ב לא הייתה קשורה לציונות האירופאית ולא הייתה קשורה לעלייה הראשונה אלא הייתה חזון יהודי.

גניזת הדו"ח

הרב עובדיה יוסף פסק כי העלאת ביתא ישראל היא בבחינת הצלת נפשות

דו"ח ליטבק הוגדר דו"ח פנימי ונגנז בסמיכות מידית להשלמתו. המלצותיו מעולם לא אומצו באופן רשמי, בין היתר לאור הממצאים השנויים במחלוקת עליהם נסמכו. כעבור חודש אבד הכלח גם על הממצא הרביעי שציין ד"ר ליטבק, כאשר הרב הראשי לישראל, הראשון לציון עובדיה יוסף אישר את ההלכה הקיימת בדבר יהדותם של בני ביתא ישראל:

	(...) לכן באתי למסקנא שהפלשים הם צאצאי שבטי ישראל שהדרימו לכוש ואין כל ספק שהגאונים הנ"ל שקבעו שהם משבט דן חקרו ודרשו והגיעו למסקנא זו על פי עדויות וראיות מהימנות ביותר. וגם אני הצעיר בשבטי ישראל חקרתי ודרשתי היטב בענייניהם, לאחר שמנהיגי הפלשים פנו אלי בבקשה להתחבר עם אחינו בית ישראל ברוח התורה וההלכה, תורה שבכתב ושבעל-פה, ללא כל סייג, ולקיים כל מצות התורה הקדושה, על פי הוראות רבותינו ז"ל אשר מפיהם אנו חיים, והחלטתי כי לפע"ד הפלשים הם יהודים שחייבים להצילם מטמיעה ומהתבוללות ולהחיש עלייתם ארצה, ולחנכם ברוח תורתינו הקדושה ולשתפם בבנין ארצנו הקדושה ושבו בנים לגבולם. בטוחני שמוסדות הממשלה והסוכנות היהודית, וארגונים בישראל ובתפוצות הגולה, יסייעו לנו כמיטב יכלתם במשימה קדושה זו, שקיבל כבודו על עצמו, שהיא מצות הצלת נפשות אחינו, לבלתי ידח ממנו נדח, וכל המקיים נפש אחד מישראל כאילו קיים עולם מלא.
– מתוך פסיקת הרב עובדיה יוסף בדבר יהדות אתיופיה

לאחר שנבחר מנחם בגין לתפקיד ראש ממשלת ישראל פסק הלה שדו"ח ליטבק הוא "עוד מסמך אופייני לתקופת מפא"י" והורה לגנזו "במקום שצעירים לא יוכלו לקרוא אותו".

חשיבותו ההיסטורית של דו"ח ליטבק

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הרב מנחם ולדמן מעיר על חשיבותו של דו"ח ליטבק, המתעד את הלכי הרוח שפשו בסוכנות היהודית:

	דו"ח זה, משקף, ללא ספק, תפישה שרווחה בציבוריות הישראליות מאז הקמת המדינה ואשר ראתה בשבט יהודי אתיופיה עדה הנמצאת מחוץ למעגל החיים היהודיים ובלתי שייכת למסגרת פוטנציאל העלייה לישראל. אנשי ממסד לא מעטים, שהיו קשורים בעלייה ובקליטה, או כאלה שיכלו להשפיע מכוח מעמדם או אישיותם, לא ראו בעין יפה את פניותיהם של הפעילים, שדרשו להעלות את יהודי אתיופיה
– מתוך מעבר לנהרי כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, עמ' 275

הדו"ח רק הראה את ייחס השמאל הישראלי בראשות מפא"י ליהודי אתיופיה שלא היה ידידותי ואפילו גזעני,^{[דרוש מקור]} יהודי אתיופיה זוכרים עד היום את הדו"ח וחלקם ובייחוד הצעירים שלא מחבבים את השמאל הישראלי בגלל החינוך שקיבלו מהוריהם על מפא"י הגזענית ובדעות השליליות על גולדה מאיר. כיום רבים מיהודי אתיופיה מצבעים בעיקר למפלגות הימין ומזוהים בעיקר עם תנועת הליכוד, ש"ס, מפד"ל והאיחוד הלאומי^{[דרוש מקור]} בגלל זהותם הדתית בעיקר המאופנית ממסורת ועד לחרדים ספרדים.