דואר זבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דואר זבל הוא צורה מסוימת של ספאם. באמצעים המגוונים המשמשים להעברתו, נשלח דואר הזבל בתפוצה רחבה על ידי מפרסמים, לנמענים שלא נתנו את אישורם לקבלת דואר זה. בסוף המאה העשרים, עם התרחבות השימוש בדואר אלקטרוני, משמש המושג "דואר זבל" להתייחסות לדואר זבל אלקטרוני, אך המושג נוצר עוד קודם לכן, ומתייחס לכל דרכי העברת המסרים: דואר, פקס, טלפון, מסרון וכדומה.

דואר זבל כפשוטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דואר זבל, במשמעות הפשוטה של מושג זה, הוא דבר דואר פרסומי (עשוי נייר) שהוכנס לתיבת הדואר של אדם. דואר זבל אינו ממוען לנמען מסוים, אלא מחולק בצורה שיטתית לכל תיבות הדואר בבניין מסוים או ברחוב מסוים. בדרך כלל דואר זבל אינו נשלח באמצעות הדואר, אלא מחולק על ידי מי שנשלח ספציפית למטרה זו. בדרך כלל דואר הזבל הוא עלון פרסומת. לעתים, כדי להשיג לו תשומת לב רבה יותר, הוא מוכנס לתוך מעטפה, כך שידמה למכתב רגיל. מאז שבני האדם החלו להשתמש באמצעי תקשורת נוספים כמו טלפונים וטלפונים ניידים, ונמצאו שיטות לאוטומציה בחיוג, הורחב דואר הזבל גם למשמעות זו.

עיקר הבעיה בדואר זבל היא ההטרדה הגדולה שהוא גורם למקבליו. לעתים מתלווה לכך גם עלות ממשית. בעוד שלפרסום רגיל (בעיתון, בטלוויזיה ובשלטי פרסום) האדם יודע להתייחס ולהימנע ממנו, אם רצונו בכך, לפרסום באמצעות דואר זבל אין לאדם אמצעי ניפוי. כך למשל אם דואר הזבל ממוען לתיבת הדואר שלו הוא זה שצריך לברור את הדואר הרגיל מדואר הזבל, ואם דואר הזבל מושמע בטלפון, הוא עלול להיות מוטרד בשעות לא שגרתיות ולגלות שחברה מסוימת מבקשת את תשומת לבו בזמנו הפנוי רק בשביל להשמיע לו הודעה מוקלטת, או שהוא עלול לגלות שכל נייר הפקס במשרד התבזבז על פרסומת שהוא לא חפץ בה כלל.

בשלב שבו נכנס לשימוש הדואר האלקטרוני הוא הפך ל"מלך דואר הזבל", בשל עלותו האפסית, ובכך גם העלה למודעות את סוגי דואר הזבל האחרים.

דואר זבל אלקטרוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דואר זבל אלקטרוני
דוגמה לתיבת דואר אלקטרוני המלאה בספאם

"דואר זבל" המתקבל בדואר אלקטרוני, המוכר גם בשמו הלועזי ספאם (באנגלית: Spam), משמעו "הצפה" של תיבת-הדואר בכמות אדירה של מסרי דואר אלקטרוני. אלו, נשלחים בידי מפרסמים (המכונים לעתים "ספאמרים") מתוך מניעים כלכליים בעיקר, אבל גם לשם מטרות זדוניות כמו דיוג והפצת וירוסים וסוסים טרויאנים. בעוד שדואר זבל מסוגים שונים כרוכים בעלות מסוימת, עצם משלוח האימייל הוא בחינם, דבר שהפך את דואר הזבל באמצעות אימייל למטרה מועדפת. מטרתם של הספאמרים היא לפרסם מוצר או שירות, כך שיגיע לידיעתם של אנשים רבים ככל האפשר. הציפייה היא כי אלו ייכנסו לאותו אתר אינטרנט המופיע בפרסום, יבצעו רכישה של מוצר או ימלאו את פרטיהם האישיים בטופס אלקטרוני. הודעות דואר הזבל האלקטרוניות נשלחות לרשימה גדולה של כתובות, ללא בקשה מצד הנמענים לקבלן. אנשים רבים שאינם מעוניינים לקבל דואר זבל מנסים לסנן את הודעות הזבל באמצעות תוכנות ייעודיות או הפעלת מסננים ("פילטרים") בתוך תוכנת הדואר. לעתים, תולעי מחשב עושות שימוש בדואר זבל.

המצב המשפטי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2008 אושר בכנסת תיקון לחוק התקשורת (בזק ושידורים) ‏‏[1], שעל פיו אין לשלוח דבר פרסומת (שהגדרתו בחוק: "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת") באמצעות פקס, דואר אלקטרוני, מערכת חיוג אוטומטי או מסרון (SMS), אלא אם כן הנמען הסכים לכך מראש בכתב או בשיחה מוקלטת.

בדברי ההסבר להצעת החוק מוסבר המניע לחקיקתו:

Cquote2.svg

תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת (לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, הודעות SMS ופקסימילה), המכונה "spam", הפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל-עולמי, והיקפה מצוי במגמת עליה חדה. יודגש כי התופעה והיקפה מצויים במגמת עליה חדה (לפי נתונים שפרסמה נציבות האיחוד האירופי, בשנת 2003 עלה נפח הודעות ה-spam המופצות באמצעות דואר אלקטרוני על 50% מכלל התעבורה העולמית של הודעות דואר אלקטרוני).

תופעת ה-spam מעוררת בעיות במישורים שונים, ובהן - בעיות של אבטחת מידע, חדירה למחשבים ללא היתר והפצת וירוסים, פגיעה בפרטיותו של המשתמש ברשת והטרדתו, פגיעה בהתפתחותו של המסחר האלקטרוני, פגיעה בעסקים בשל אובדן זמן והשקעת משאבים. תופעה זו מעמיסה עלויות מיותרות על הציבור, ובכלל כך על מפעילי תקשורת (בעלי התשתיות, ספקי אינטרנט וכו'), עסקים, משתמשי אינטרנט פרטיים ורשויות העוסקות באכיפה.

Cquote3.svg
– ‏‏[2]

ימים ספורים לפני תחילת אכיפתו עלו קריאות לדחיית יישומו בפועל בשל המשבר הכלכלי שחל באותה התקופה, אך בשל היותו חוק שעבר 3 קריאות בכנסת אין בסמכות משרד התקשורת לדחותו[3]. אשר על כן, ב-1 בדצמבר 2008 נכנס לתוקפו סעיף 30א. לחוק התקשורת (בזק ושידורים) לפיו "לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען." החוק החדש הנו הן אזרחי והן פלילי. מי שיקבל פרסומת בניגוד לחוק יוכל לפנות לבית משפט, ובסמכות בית המשפט לקבוע פיצויים של עד 1,000 ש"ח לכל הודעה, ללא הוכחת נזק, וכן להטיל קנס נוסף על השולח. החל מאפריל 2009 חוק זה עמד במבחן משפטי, ועל פיו תובעים זכו בסכומי כסף שונים‏‏, במספר בתי משפט[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן חי, תורת המסר - בין דיוור ישיר ל'ספאם', ויטל הוצאה לאור, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 40), התשס"ח-2008, ס"ח 2153 מיום 1 ביוני 2008 ‏
  2. ^ הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), התשס"ה-2005, ה"ח 182 מיום 20 ביוני 2005 ‏
  3. ^ אדר שלו, אהוד קינן, ח"כ כחלון: "לדחות את יישום חוק הספאם", באתר ynet‏, 25.11.2008
  4. ^ אשכול בנושא, הפורטל המשפטי לאינטרנט. קיבלה 22 הודעות ספאם ותפוצה ב-11,000 ש', באתר ynet‏‎‏, 7.10.2009