דוג דה בורדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוג דה בורדו
Dog de Bordeaux 196.jpg
דוג דה בורדו
קבוצה: פינצ'ר ושנאוצר, דמויי דוגה וכלבי הרים שווייצריים
ארץ מקור: צרפת
משקל: זכרים: 55-70 ק"ג

נקבות: 45-70 ק"ג

גובה: זכרים: 60-68 ס"מ

נקבות: 58-66 ס"מ

תוחלת חיים: 8-12 שנים
תיאור: הפרווה קצרה וצבעה הוא חום-אדמדם. לעתים מופיעה מסיכה שחורה-אדומה באזור הפנים. תקן הגזע מתיר גם כתם לבן בחזה או בקצות הרגליים. פני הכלב פחוסים וזרבובית האף יכולה להגיע עד לאורך של כפעמיים אורך הראש (מהעיניים ועד לסוף הגולגולת).
אופי: הכלב רגוע ועדין, בעל אופי יציב ונוח וביטחון עצמי רב. הוא אינו תוקפן, אך מצטיין ככלב שמירה בזכות הטריטוריאליות והערניות שלו. מסתדר מצוין עם ילדים, ואין לו בעיה לקבל מהם מרות.
שימוש: כלב שמירה ולוויה
אילוף: הסתגלות בינונית
Dogue de Bordeaux - Asaf.jpg

דוג דה בורדו (Dogue de Bordeaux) הידוע גם כמסטיף צרפתי, הוא כלב בית ושייך למשפחת הכלביים.

היסטוריה של הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו של גזע זה איננו ודאי. יש הטוענים שמוצאו בכלבים עתיקים בשם מולוסרים, כלבי הגנה, שמירה וסחיבת משאות, שהופצו על ידי היוונים ברחבי אירופה. הצרפתים טוענים שמקורו בצרפת, ומסתמכים על ממצאים ארכאולוגיים של שלדי כלבים גדולים ומסיביים מהתקופה הפרהיסטורית. בשל יכולת השמירה שלו, היה הדוג דה בורדו פופולרי מאוד בבתי אצילים בצרפת. הוא אומן להגן על רכוש, לשמור על עדרי בקר, לצוד חזירי בר, לסחוב את עגלות הקצבים, לעייף שוורים לפני שחיטה וככלב שמירה בנמלים כנגד פשיטות של שודדי ים. מימי הקיסרות הרומית ועד תחילת המאה ה-20 שימש לקרבות כנגד כלבים וחיות אחרות, כמו דובים, שוורים ואף כנגד בני אדם. במאה ה-16 השתמשו בכלבים אלו כאמצעי להענשת אסירים. ב-1863 התקיימה תערוכת הכלבים הראשונה בצרפת, שקבעה תקני גזע טיפוסיים ואחידים של כל הגזעים החיים בצרפת, , על שם עיר הבירה של המחוז שבו הוכלא - בורדו. את גבולות צרפת יצאו הכלבים רק בשנות ה-60 של המאה ה-19. בעבר, כאשר השתמשו בגזע זה למטרות עבודה, הוא חונך לתוקפנות ונודע ככלב מפלצתי בעל לסתות אימתניות, אולם לאחר תערוכת הכלבים ב-1863 החלו אצילי צרפת לרכוש את הדוג דה בורדו ככלב לוויה נאמן בעל מזג נינוח.

כיום אנשים רבים רוכשים כלב זה כחיית מחמד.

מבנה כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה קצרה וצבעה הוא חום-אדמדם. לעתים מופיעה מסיכה שחורה-אדומה באזור הפנים. תקן הגזע מתיר גם כתם לבן בחזה או בקצות הרגליים. פני הכלב פחוסים וזרבובית האף יכולה להגיע עד לאורך של כפעמיים אורך הראש (מהעיניים ועד לסוף הגולגולת). כלבים שפניהם פחוסים במיוחד נוטים לסבול מבעיות נשימה ויכולתם הגופנית מוגבלת.

בגלל משקלם הרב של כלבים אלו, נדרשים להם שרירי אגן וגב חזקים במיוחד שייתמכו בעצמותיהם המסיביות, אחרת הם עלולים לרכוש בעיות יציבה שונות, שהמסוכנת מכולם היא היפ דיספלסיה. היפ דיספלסיה היא בעיה באגן, המדורגת ברמות שונות E - A. דרגה A משמעה אגן תקין. דרגה וE היא המצב החמור ביותר, שבו בדרך כלל נאלצים להמית את הכלב כדי לשים קץ לסבלו. באילן היוחסין של כלבים גזעיים מצוין מצב האגן של כל כלב שלושה דורות אחורה.

  • גובה: זכר - 60-68 ס"מ, נקבה - 58-66 ס"מ.
  • משקל: זכר - כ-55 עד 70 ק"ג, נקבה - כ-40 עד 50 ק"ג.
  • תוחלת החיים: 8 - 12 שנים.
  • ייעוד : הכלב הוא כלב עבודה ומשפחה. הוא מתאים גם לחיים בבית למרות גודלו, ויגן על בעליו בחירוף נפש.

אופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלב רגוע ועדין, בעל אופי יציב ונוח וביטחון עצמי רב. הוא אינו תוקפן, אך מצטיין ככלב שמירה בזכות הטריטוריאליות והערניות שלו. מסתדר מצוין עם ילדים, ואין לו בעיה לקבל מהם מרות. כלבים אלו אינם קלים לאילוף: הם דומיננטיים ועקשנים מאוד, בגלל כוחם הרב המקנה להם ביטחון ורוגע במגע עם אנשים וכלבים זרים.

כלבי הדוג דה בורדו ידועים ככלבים עצלנים מעט אך נדרשת להם רמת פעילות מסוימת, כדי לחזק את שרירי האגן שלהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]