דוד ארליך
ערך זה עוסק בסופר. אם התכוונתם לכנר, ראו דוד ארליך (כנר).
 |
דוד ארליך (נולד ב-1959 ברמת גן) הוא סופר ישראלי, מייסד ובעלי בית הקפה הספרותי "תמול שלשום".
תוכן עניינים |
[עריכה] קריירה עיתונאית
בתום שירותו הצבאי, החל ארליך בקריירה עיתונאית. הוא עבד בעיתון דבר בירושלים ככתב במשך שנה. לאחר מכן שימש כחבר מערכת כתב העת "חמצן" לבני נוער, לשנה נוספת. עבר לרדיו והיה כתב ומפיק בקול ישראל במשך שנה. לאחר מכן היה כתב מוסף הארץ כשלוש שנים. בתום עבודתו בעיתון הארץ עבר לארצות הברית, ושימש כמרצה באוניברסיטאות ובבתי ספר.
[עריכה] תמול שלשום
בשנת 1993, כארבע שנים לאחר שעבר לארצות הברית, חזר ארליך לישראל. בתקופתו בארצות הברית התוודע ל"טרנד" בארצות הברית – בתי קפה שהם גם נויות ספרים. בשובו לישראל, החליט להקים בית קפה במתכונת דומה, למרות שלא היה לו ידע בעסקים.
בית הקפה "תמול שלשום" בשכונת נחלת שבעה בירושלים, הפך למזוהה עם הקהילה הגאה. ניתן לראות שם גם תושבי מזרח ירושלים, מבקרים ממקומות אחרים בארץ, דתיים ואחרים. ארליך אמר בריאיון: "מבחינתי 'תמול-שלשום' משקף את מה שאני חושב על החיים. צריכים להיות פתוחים זה לזה בין אם אנחנו ערבים, יהודים, שחורים, לבנים, צהובים או משובצים."[1]
[עריכה] ספריו
ארליך הוציא לאור שני קובצי סיפורים קצרים – הבקרים של שני וחמישי, וכחול 18.
[עריכה] הבקרים של שני וחמישי
הבקרים של שני וחמישי, יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות: ספרי חמד, בשנת 1999. הסיפורים עוסקים בין השאר בחיים של זוג הומוסקסואלים בירושלים, בסוגיות של זהות ושל הסתרה, ובאופייה המיוחד של החברה הישראלית, דרך דמויות מעולמות שונים, הנפגשות במקומות היומיומיים ביותר – בתור לרופא, בכניסה לבניין, ליד דוכן הגבינות במכולת. סיפורים רבים בספר כוללים מוטיבים משותפים עם סיפורים אחרים, אחד או יותר – דמויות, אירועים מכוננים, ובעיקר מקומות, עם דגש על ירושלים. הספר זכה בעיקר לביקורות חיוביות.
[עריכה] כחול 18
בשנת 2003 יצא כחול 18, גם הוא בהוצאת ידיעות אחרונות: ספרי חמד. בניגוד לקודמו, המוטיב הירושלמי פחות בולט, ובמקומו ישנו מוטיב ישראלי חזק. עיסוקו של ארליך בפערים ובשונות בחברה הישראלית, אשר בלט בספרו הראשון, הוא חלק חשוב גם בספרו השני. חלק מן הסיפורים עוסקים באירועים מכוננים. למשל, בחור שאיבד את אהובו במצעד הגאווה בתל אביב וחיפושיו הנואשים אחריו, בים הצועדים. סיפורים רבים כוללים מוטיב להט"בי, אך פחות מבספרו הקודם. לאור זאת, עלו קולות תוהים ואף כועסים בקהילה, לפיהם ארליך ממעיט ממוטיב הלהט"ב בכוונה, כדי לפנות לקהל רחב יותר ולהיות פחות משויך לקהילה. ארליך הסביר את ההבדל בכך שרבים מן הסיפורים בקובץ הראאשון נכתבו במקור עבור המגזין מגעים, שעסק בענייני הקהילה.
[עריכה] נטייתו המינית
בראיונות סיפר ארליך שעל נטייתו המינית גילה רק כשהיה בן 22. הוא שירת אז כקצין בצבא וחשש לספר להוריו השמרנים לגבי נטייתו. עם זאת, לאחר מספר חודשים סיפר להם. יציאתו מהארון לא התקבלה בקלות. ארליך הביע את תסכולו מכך ואמר שהיחס שיחסם לנטייתו נשאר כך גם לאחר שנים רבות[1].
ארליך חי באופן גלוי עם בן זוגו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מקום לכולם בירושלים, אתר GoGay, 30 באוגוסט 2002
