דוד באזוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד באזוב. מתוך עיתון דבר
לוח הזיכרון על הבית שבו התגורר דוד באזוב בטביליסי בשנים 1945-1947

דוד בָּאַזוֹבגאורגית: დავით ბააზოვი, דַוית באאזוֹב, 1883 - 17 באוקטובר 1947) היה רב גאורגי ציוני, ממנהיגי הציונות הדתית בגאורגיה.

באזוב נולד בשנת תרמ"ג בצחינוואלי שבגאורגיה למשפחת מנחם באזוב, משפחה של רבנים. שם הוא היה מתלמידיו הראשונים של אברהם חוולס עד גיל בר מצווה. לאחר מכן הוא למד פילוסופיה יהודית והיסטוריה בסלוצק, קובנה ווילנה שם נחשף גם לרעיונות הציונות. ב-20 באוגוסט 1901 השתתף באזוב בוועידת ציוני הקווקז, שנערכה בטביליסי. בהשתתפותו של מנחם אוסישקין, השליח הממונה על הקווקז מטעם הוועד הפועל הציוני, כשהוא עוד בן 18, אשר השפיעה עליו רבות.

בשנת 1903, כשחזר מסלוצק לגאורגיה הפך באזוב לרב של העיר אוני. עם תחילת כהונתו כרב העיר הודיע כי אינו רב דתי הוא השתדל להביא רב דתי מליטא. תוך זמן קצר הפך למנהיג הציונות בגאורגיה. בשנת 1907 נאם באזוב בקונגרס הציוני השמיני שהתקיים בבזל, בעברית, על יהדות גאורגיה, וזכה לתגובות נלהבות, ואף הספיק לערוך ביקור בארץ ישראל, בשנת 1908[1]. הוא התקבל באהדה בשורת הציונות בגאורגיה, והסתובב בכל רחבי גאורגיה במטרה להפיץ את הציונות. רעיונותיו התקבלו בהתלהבות, גם בין עשירי העיר כותאיסי, שהביעו נכונות לסיוע כספי.

בשנת 1904 (תרס"ד) הוא הקים את תלמוד התורה הראשון בעיר, שפעילותו הופסקה לאחר זמן קצר אך חודשה בשנת 1910. בתלמוד תורה זה למדו בנוסף ללימודי גמרא ופוסקים, עברית ותנ"ך, גם דקדוק והיסטוריה, וכן רוסית וגאורגית. מגמת ההשכלה הבולטת שבתלמוד תורה זה, ופעילותו הציונית הנלהבת של באזוב, עוררו התנגדותם של רבים והרחיקה מעליו את עשירי כותאיסי, שבתחילה תמכו בו בתרומות. פניותיו הנואשות של באזוב למנחם אוסישקין בבקשה לסיוע כספי, שיאפשר את המשך קיום המוסד לא זכו למענה, ובית הספר נסגר בשנת 1917.

פעילותו הציונית של באזוב עוררה התנגדות עזה בחוגים שמרניים בראשות ראובן אלואשווילי מכותאיסי. חוגים אלה נתמכו ברבנים אנטי-ציוניים ברוסיה ובמיוחד על ידי חסידות חב"ד. בין השותפים להתנגדות היו רבני היהדות המקומית, רבנים אשכנזים. במאבקם בציונות פנו אל החכם באשי בירושלים בדרישה שיטיל חרם על באזוב, ואף הלשינו לשלטונות, שממילא גילו חשדנות כלפי הציונות, שהביאה ליד קשה כלפי היהודים ברוסיה לאחר מהפכת 1905.

מדיניות הממשלה הביאה את רבני היהדות המקומית להתבדלות מחודשת מן האשכנזים, והם פנו למושל בטענה שאתנית הם גאורגים והם יהודים על פי דתם בלבד.

באוגוסט 1917, בעודו משמש כרבה של העיר אחלציחה, נערכה בבאקו ועידה נוספת של ציוני הקווקז. באזוב השתתף בוועידה כנציג יהודי גאורגיה. נאומו בוועידה העלה את יהודי גאורגיה על סדר היום הציוני, והביא חודשים מספר לאחר מכן, בשנת 1918, לייסוד בית ספר עברי-ציוני שבראשו עמד נתן אליהשווילי אף הוא מתלמידיו של הרב חוולס, ולייסוד דו-שבועון ציוני ראשון בגאורגיה "קול היהודי" ("אבראליס חמה") בעריכת שלמה ציציאשווילי. בין הכותבים היו דוד באזוב עצמו, בנו הרצל, נתן אליהשווילי, בן-ציון אליגולאשווילי, ועוד. העיתון הופיע במשך כשמונה חודשים ופורסמו בו מאמרים בנושאים אקטואליה, והתרכז בתיאור מצב היהודים בגאורגיה ובהפצת הרעיון הציוני.

הוא ניצל את הקשרים שיצר עם אנשי הדת המוסלמים המקומיים, כדי להציל נוצרים ויהודים רבים בתקופת הכיבוש העות'מאני של שנת 1918. במקרה אחד נאמר כי הציל את יהודי אצקורי (აწყური) מידם של הטורקים שהאשימו אותם באשמת שווא והתכוונו להשמידם.

לאחר הסובייטיזציה של גאורגיה בשנת 1921, שם לו באזוב למטרה, בעזרת בנו הבכור הרצל באזוב, לארגן בתי ספר יהודיים ברחבי גאורגיה ויסד את "מכביאלי", שנסגר על ידי השלטונות הסובייטיים בתקופה שלאחר המרד האנטי סובייטי בשנת 1924, תקופה שהתאפיינה בסגירת בתי ספר יהודיים, בתי כנסת וכו'. שנה לאחר מכן, בשנת 1925, הוא הצליח, יחד עם נתן אליאשווילי, לאפשר את עלייתן של 17 משפחות יהודיות לארץ ישראל (מתוך 200 משפחות שהביעו את רצונן לעלות), בתקופת העלייה הרביעית, שהתיישבו בפתח תקוה כפועלים חקלאיים. פעילותו זו גרמה לרדיפתו מצד השלטון הסובייטי.

בתקופת הטיהורים הגדולים של 1938 נעצר בנו הרצל על ידי הנ.ק.ו.ד., הואשם בהיותו אויב העם ונורה למוות. לאחר מכן נעצר באזוב יחד עם בנו הקטן מאיר, באשמה של "פעילות ציונית", ונידון לעונש של מוות בירייה, אך בזכות מאמציה של בתו, פניה באזוב (1912-1980), ומאבקה העיקש, גזר הדין שלו הומתק לעשר שנות גלות בסיביר.

לבאזוב היו חמישה ילדים: הרצל, חיים‏[2], מאיר, פניה ופולינה. הספרות העיקרית על חייו של באזוב נכתבה על ידי ביתו פניה באזוב. המוזיאון ההיסטורי-אתנוגראפי ליהודי גאורגיה בטביליסי נקרא על שמו. באוני שבגאורגיה, ובירושלים נקראו רחובות על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ש. ה. שלמה שווילי, דוד באזוב, חבצלת, 8 ביוני 1908
  2. ^ נאסר בשנת 1938 בגלל פעילותו הציונית - הצטרף בראשית שנות ה-20 הצטרף לצעירי ציון.