דוד בן בסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד בן בסט
דוד בן בסט
דוד בן בסט
לידה 19 בדצמבר 1944 (בן 79)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק שדרן רדיו, מנכ"ל ובעלי תחנות רדיו, דיפלומט, פעיל ציבורי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד בן בסט (נולד ב-19 בדצמבר 1944) הוא איש רדיו ותקשורת ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-בסט נולד להורים יוצאי בולגריה וגדל בשכונת פלורנטין בתל אביב. מאז שהיה בן 14 הוא חובב רדיו פעיל. אמו מתה כשהיה בן 16. למד אלקטרוניקה בקריית החינוך אורט סינגאלובסקי ושירת בחיל האוויר כטכנאי אלקטרוניקה[1]. כשהשתחרר מצה"ל, למד לתעודת הוראה באלקטרוניקה ועם סיום הלימודים התקבל לעבוד כמורה בבית ספר תיכון בתל אביב, שם התקדם עד לתפקיד סגן המנהל. אחרי כ-10 שנים עזב את תחום החינוך והקים חברה למוצרי אלקטרוניקה[2].

עם שחרורו מהשירות הצבאי הקים בן-בסט בביתו תחנת רדיו חובבים. ובמקביל לניהול עסקיו הוא קיים קשר עם חובבי רדיו מכל העולם[3]. בשנת 1985 נחטפה האנייה אקילה לאורו על ידי ארבעה מחבלים, חברי החזית העממית, בעת שעשתה את דרכה סמוך לחופי מצרים. מתחנת הרדיו הביתית שלו הצליח בן-בסט למצוא את התדר שבו שידרו המחבלים מהאנייה לבסיס האם שלהם, הקליט אותם והעביר את ההקלטה לרשת הטלוויזיה NBC. מאז שימש כקשב עבורם ואחר כך עבור גלי צה"ל, וסוכנות הידיעות עתי"ם[2][4].

בין השנים 1990 ל-1998 שימש כמנכ"ל עיריית הוד השרון. בשנת 1992 מונה כחבר דירקטוריון בזק, וכיהן מטעם בזק גם כחבר דירקטוריון פלאפון תקשורת מ-1994 ועד שנת 1998[1].

בבחירות המקומיות בשנת 1993 נבחר בן-בסט כחבר מועצת עיריית רעננה מטעם מפלגת העבודה[1].

בשנת 1995 הקים בשותפות עם שאול אלוביץ' את קבוצת "רדיוס", שהתמודדה וזכתה בזיכיון להקמת תחנת רדיו אזורית בשרון - רדיוס 100FM[5]. ב-2001 רכש את רדיו לב המדינה המדינה כשזו הייתה בקשיים, והקים את פירוויה רדיו, תחנה המשדרת בשפה הרוסית[6]. בשנה זו נבחר לכהן לראשונה כיו"ר התאחדות תחנות הרדיו האזורי, הפועלת לאורך כל השנה לביסוס מעמדן של תחנות הרדיו מול הרגולטור, למאבק ברדיו הפיראטי, להסדרת נושא התמלוגים ולקידום האינטרסים המשותפים לבעלי תחנות הרדיו. בשנת 2013 נבחר פעם נוספת לתפקיד ומכהן בו עד היום[7]. במרץ 2008, לאחר שזיכיון תחנת רדיוס 100FM פג[8], זכתה שוב קבוצת "רדיוס", במכרז הרדיו באזור השרון[9]. בספטמבר 2010 רכש את חלקו של שאול אלוביץ' בקבוצת "רדיוס"[10].

היה בעבר חבר מרכז הליכוד בשנת 2003 עד 2005.

בנוסף לתפקידו, בן בסט עורך ומגיש את תוכנית האקטואליה השבועית "הנבחרים", המשודרת ברדיוס 100FM ובערוץ 20 בטלוויזיה, ועורך את התוכניות "Twilight Time" ו"עברי לפני שבת" המשודרות ברדיוס 100FM[11].

בשנת 2010 התמנה בן בסט לקונסול הכבוד של הרפובליקה של נאורו, וב-2011 התמנה לקונסול הכבוד של סיירה לאון בישראל. דוד בן בסט הוא יו"ר עמותת בית החולים מאיר בכפר סבא וסגן יו"ר עמותת בית החולים לוונשטין ברעננה. מאז 2016 משמש בן בסט כנשיא אגודת חובבי הרדיו בישראל. בשנת 2017 קיבל דוד בן בסט מאגודת העיתונאים פרס מפעל חיים על תרומתו לתקשורת במשך שנים רבות. בן בסט כותב במדור הדעות של העיתון מעריב בנוגע ליחסים בין ישראל לפלסטינים ועל נושאים נוספים. מאז העשור השני של המאה ה-21 מגיש דוד בן בסט את התוכנית "הנבחרים" ובה הוא מראיין כל שבוע מספר פוליטיקאים וחברי כנסת.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי ואב לשלושה. בתו, שרון, הגישה בעבר את תוכנית הרדיו "בלינג" ברדיוס 100FM.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 גיא לשם, תוכנית כבקשתו, באתר הארץ, 17 באפריל 2008
  2. ^ 1 2 חן קוטס, בן בסט: רא מדבר איתו, מעריב, 21 בפברואר 1991
  3. ^ חובב רדיו ברעננה שוחח עם אנטרקטיקה, מעריב, 17 בדצמבר 1976
  4. ^ היפתח' מעביר לפעילים בשטחים הוראות באלחוט, מעריב, 3 בינואר 1991
  5. ^ אפי לנדאו, ‏מר שירותים במגעים למכירת חלקה בתחנת הרדיו האזורית בשרון, באתר גלובס, 15 בספטמבר 1999
  6. ^ אופיר בר-זהר, שאול אלוביץ' מונה ליו"ר קבוצת רדיוס, באתר הארץ, 16 בפברואר 2010
  7. ^ לי-אור אברבך, ‏דוד בן-בסט ימשיך בתפקידו כיו"ר הרדיו האזורי, באתר גלובס, 26 בפברואר 2013
  8. ^ ערן גבאי, דוד בן בסט: "רדיוס היתה על סף סגירה - עם חוב צבור של 10 מיליון שקל", באתר הארץ, 13 במאי 2007
  9. ^ יעל גאוני, ‏קבוצת "רדיוס", בבעלות דוד בן-בסט ושאול אלוביץ, זכתה במכרז הרדיו באזור השרון, באתר גלובס, 17 במרץ 2008
  10. ^ לי-אור אברבך, ‏האקזיט של שאול אלוביץ': מכר את החזקותיו בתחנות הרדיו האזורי, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2010
  11. ^ לי-אור אברבך, ‏דוד בן-בסט צפוי לקבל תוכנית טלוויזיה ב-HOT, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2010