דוד ברגלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד ברגלסון
12 באוגוסט 1884 – 12 באוגוסט 1952 (בגיל 68)
David Bergelson with son Lev.jpg
דוד ברגלסון עם בנו לוי, תחילת שנות ה-20
מקום לידה אוחרימוב, אוקראינה
מקום פטירה מוסקבה, ברית המועצות

דוד בֶּרְגֶלְסוןיידיש: דוד בערגעלסאָן; ברוסית: Давид Бергельсон; בכתב לטיני: David Bergelson) ‏(12 באוגוסט 1884 - הוצא להורג ב-12 באוגוסט 1952, עם יתר הרוגי המלכות בברית המועצות) היה מחזאי וסופר יידי יליד אוחרימוב, ליד אומן באוקראינה. במסגרת חיסולהּ של הצמרת הרוחנית היהודית בברית המועצות על ידי סטלין נמנה ברגלסון עם 13 הנאשמים בתהליך משפטי סגור ומבוים, בדומה להליך מקביל הידוע בשם "משפט הרופאים", שבו נאשמו בכירי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בלאומנות יהודית וריגול לטובת המערב. ב־12 באוגוסט הוצא להורג עם רבים מחבריו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגלסון גדל למשפחה חסידית, אך זכה לחינוך כללי אוניברסלי נוסף על השכלתו התורנית, הוא למד רפואת שיניים, אך לא עסק במקצוע זה‏‏‏[1]. החל לכתוב בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל ב־1905, בתחילה בעברית ואחר כך ברוסית, אך זכה להכרה רק כשכתב ביידיש. הושפע בעיקר מצ'כוב, והִרבה לכתוב על צעירים מיוסרים ועל חיי השטעטל. ב־1906 פרסם את הסיפור החדשני - 'ליד התחנה' (ארום וואָקזאַל).

ב־1917 ייסד בקייב את "אוונגרד – הליגה לתרבות יידיש". הוא כתב בקביעות לשבועון האמריקני ביידיש, "פארווערטס".

ב־1921 עקר לגרמניה, שם חי בברלין שנחשבה למרכז ספרות היידיש. בעקבות הפרעות ביהודי אוקראינה (1917-1920) הוא כתב את הסיפור 'שני רוצחים'. ב־1926 פרסם מאמר בשם "שלושה מרכזים", ובו טען כי ברית המועצות, ולא ארצות הברית או פולין, היא משכנה לבטח של התרבות היידית.

ב־1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, נמלט לרוסיה, שם כתב ביידיש לעיתונים קומוניסטיים. במהלך מלחמת העולם השנייה נטל חלק בוועד היהודי האנטי-פשיסטי, שניסה לסייע למאמצי המלחמה של ברית המועצות נגד גרמניה הנאצית. ב־1949 נעצר וב־1952 הוצא להורג. לאחר מות סטלין זכה לרהביליטציה, וכתביו פורסמו מחדש ברוסיה ב־1961.

בנו היחיד, לוי (לב) ברגלסון, היה פרופסור לביוכימיה במוסקבה ובאוניברסיטה העברית בירושלים.

לוח זיכרון ב"גן תשי"ב" לזכרם של הרוגי המלכות בברית המועצות בשכונת רסקו בירושלים

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לא אמות כי אחיה , מחזה, תורגם בידי אברהם שלונסקי, הוצג בהבימה, בשנת 1944. ההצגה זכתה להצלחה ועד סוף 1944 צפו בהצגה מעל 35,000 איש ברחבי ארץ ישראל[2], וגם עוררה פולמוס לאחר שהסופר גרשון שופמן הפריע באמצע הצגה של המחזה ודרש שלא להציג נאצים "יפים" על הבמה‏[3].
  • דמדומים, מתוך כתביו, תרגם מיידיש אליהו מייטוס, ירושלים, 1946.
  • כתבי דוד ברגלסון, תרגם ד"ב מלכין, ספרית פועלים, תל אביב, 1962.
  • מסיפורי המהפכה, עברית - יעקב מלכין, מרחביה, 1948.
  • הנסיך ראובני, מחזה בארבע מערכות, תרגם מיידיש והוסיף אחרית דבר ק"א ברתיני, תל אביב, 1978.

מבחר מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האנציקלופדיה העברית, כרך ט' עמוד 440‏
  2. ^ הצגת החמישים "לא אמות כי אחיה" בהבימה, דבר, 14 בדצמבר 1944
  3. ^ ראובן בן יוסף, אמן המופת של הסיפור הקצר, בתוך: נתיב, גיליון 77, 6/2000, עמ' 105-106
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.