דוד גורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד גורדון
דוד גורדון בועידת קטוביץ‏‏ (יושב שלישי משמאל)

דוד גורדוןכתיב יידי: גאָרדאָן; 183121 במאי 1886) היה מתרגם, עיתונאי ועורך עברי ציוני ממוצא ליטאי, מראשוני תנועת "חיבת ציון".

נולד והתחנך בעיר וילנה, בירת גוברניית וילנה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בירת ליטא). בתחילה למד בישיבה, ובהמשך נחשף לערכי ההשכלה. אחרי שהות קצרה בלונדון השתקע בפרוסיה, שימש בין היתר עיתונאי בשבועון העברי "המגיד". בשנת 1858 נתמנה כעוזר לעורך העיתון, ובשנת 1880, עם פרישתו של אליעזר ליפמן זילברמן, התמנה לתפקיד העורך. גורדון היה הראשון בעיתונות העברית אשר קרא לחיבת ציון ולשיבת ציון, והגיב בהתלהבות להופעת ספריהם של הרב צבי הירש קלישר, הרב יהודה אלקלעי ומשה הס. בשנת 1863 פרסם מאמר גדול בשם "בשובה ובנחת תושעון". במאמר זה, אשר נודעה לו השפעה רבה, קרא גורדון לתחייתנו הלאומית בארץ ישראל.

בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 החל לפעול במסגרת "חיבת ציון", והשתתף בוועידת קטוביץ (1884).

מתרגומיו: "‫ויכוח על האהבה" ("שיחות על האהבה") לדון יהודה אברבנאל, "ספר מסעי ישראל" ("מסעי בני ישראל") מאת הנוסע היהודי-מולדבי ישראל יוסף בנימין.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד גארדאן, ספר מלחמת החושך והאור: דבר הריב בין זעבאסטיאן ברונער, צורר היהודים ובין העברי איגנאץ קוראנדא, ליק: דפוס פעטצאלל, תרכ"א.
  • דוד גארדאן, דרכי הרפואה, ליק: דפוס רודאלף זיעבערט, תר"ל.
  • ‫דוד גורדון: מבחר מאמריו / סדר בצרוף מבוא על ידי ג' קרסל, תל אביב: המחלקה לענייני הנער של הנהלת ההסתדרות הציונית ובהשתתפות קרן היסוד והקרן הקימת לישראל על ידי "מצפה", תש"ב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף שלמון, "דוד גורדון ועיתון המגיד: חילופי עמדות ללאומיות היהודית 1860–1882", בתוך: עמנואל אטקס (עורך), הדת והחיים, תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, ירושלים: 1993, עמ' 405–424.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Israel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ציונות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.