דוד גורדון
ערך זה עוסק בעיתונאי עברי מראשוני הציונות. אם התכוונתם להוגה ומורה הדרך בן העלייה השנייה, ראו אהרן דוד גורדון.
דוד גורדון (בכתיב יידי: גאָרדאָן; 1831–21 במאי 1886) היה מתרגם, עיתונאי ועורך עברי ציוני ממוצא ליטאי, מראשוני תנועת "חיבת ציון".
נולד והתחנך בעיר וילנה, בירת גוברניית וילנה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בירת ליטא). בתחילה למד בישיבה, ובהמשך נחשף לערכי ההשכלה. אחרי שהות קצרה בלונדון השתקע בפרוסיה, שימש בין היתר עיתונאי בשבועון העברי "המגיד". בשנת 1858 נתמנה כעוזר לעורך העיתון, ובשנת 1880, עם פרישתו של אליעזר ליפמן זילברמן, התמנה לתפקיד העורך. גורדון היה הראשון בעיתונות העברית אשר קרא לחיבת ציון ולשיבת ציון, והגיב בהתלהבות להופעת ספריהם של הרב צבי הירש קלישר, הרב יהודה אלקלעי ומשה הס. בשנת 1863 פרסם מאמר גדול בשם "בשובה ובנחת תושעון". במאמר זה, אשר נודעה לו השפעה רבה, קרא גורדון לתחייתנו הלאומית בארץ ישראל.
בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 החל לפעול במסגרת "חיבת ציון", והשתתף בוועידת קטוביץ (1884).
מתרגומיו: "ויכוח על האהבה" ("שיחות על האהבה") לדון יהודה אברבנאל, "ספר מסעי ישראל" ("מסעי בני ישראל") מאת הנוסע היהודי-מולדבי ישראל יוסף בנימין.
כתביו [עריכה]
- דוד גארדאן, ספר מלחמת החושך והאור: דבר הריב בין זעבאסטיאן ברונער, צורר היהודים ובין העברי איגנאץ קוראנדא, ליק: דפוס פעטצאלל, תרכ"א.
- דוד גארדאן, דרכי הרפואה, ליק: דפוס רודאלף זיעבערט, תר"ל.
- דוד גורדון: מבחר מאמריו / סדר בצרוף מבוא על ידי ג' קרסל, תל אביב: המחלקה לענייני הנער של הנהלת ההסתדרות הציונית ובהשתתפות קרן היסוד והקרן הקימת לישראל על ידי "מצפה", תש"ב.
לקריאה נוספת [עריכה]
- יוסף שלמון, "דוד גורדון ועיתון המגיד: חילופי עמדות ללאומיות היהודית 1860–1882", בתוך: עמנואל אטקס (עורך), הדת והחיים, תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, ירושלים: 1993, עמ' 405–424.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- הרמן רוזנטל, פיטר ויירניק, דוד בן דב בער גורדון, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
- דוד גורדון, באתר המחלקה לחינוך יהודי ציוני, הסוכנות היהודית
- מאמרו של פרופ' שלמון בגרסה אנגלית, Modern Judaism 17.2 (1997), 109–124 (באנגלית)
