דוד טבל קצנלנבוגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב דוד טבל קצנלנבוגן בשנת 1911

הרב דוד טֶבֶל (טבלי) קצנלנבוגן (184730 בדצמבר 1930) היה הרב של סנקט פטרבורג בין השנים 1908 - 1930. עסק רבות בתרומה לקהילה היהודית ברוסיה באותם זמנים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד טבל קצנלנבוגן נולד בטאורגן שבפלך קובנה של האימפריה הרוסית. דרך משפחת אביו היה צאצא של המהר"ל מפראג. בצעירותו למד תורה מפי אביו, הרב נפתלי הירש, דיין בטאורוגן. לאחר מכן למד בבית המדרש שבווילנה. כבר בילדותו התבלט דוד טבל בכישרונותיו הרבים ורבים כינוהו "עילוי". בגיל 19 חיבר פירוש לתלמוד הירושלמי. בגיל עשרים קיבל את תואר הרבנות בעיר וורבליס שבליטא. מ-1894 ועד 1907 שימש כרב בעיר סובאלק שבפולין, שבה הייתה קהילה יהודית רחבה. בשנת 1908 נתמנה לרב של בית הכנסת הגדול בעיר סנקט פטרבורג, בירת רוסיה, ומילא תפקיד זה במשך 22 שנים, עד מותו בשנת 1930. היותו הרב הראשי בסנקט פטרבורג הציב אותו כאחד מהרבנים המשפיעים ברוסיה. בנוסף היה קצנלבוגן לנציג הרשמי של הציבור היהודי ברוסיה בממשלה. בשנת 1909 נבחר ליושב ראש אסיפת הרבנים בווילנה. גם לאחר מהפכת אוקטובר ברוסיה המשיך בתפקידו. לאחר המהפכה סבל מהטרדות השלטון בעקבות סירובו, יחד עם הרב יעקב מזא"ה, לחתום ב-1922 על הצהרה שבברית המועצות לא קיימת רדיפה של הדת. לאחר מכן התרכז בכתיבת ביאורים וספרי דת. בשנת 1923 יצא לאור ספרו העיקרי "מעין מי נפתוח", שכלל ביאורים על מסכת יבמות. לאחר חמש שנים יצא לאור ספרו "דברי דוד", שבו ראו דרשותיו. דוד קצנלנבוגן נפטר ב-30 בדצמבר 1930 בסנקט פטרבורג (שאז נקראה לנינגרד).

דוד טבל קצנלנבוגן נישא פעמיים ונולדו לו אחד-עשר ילדים. שניים מבניו, שאול ונפתלי-הירש, נאסרו באשמת שווא בשנת 1938; שאול נידון למוות ונורה, ונפתלי-הירש נפטר בשנת 1942 במחנה הריכוז שבו נאסר. בנו אליהו ובתו באשה (ברטה) עלו לישראל ומשפחתם גרה כיום בארץ.

המצבה על קברו של דוד טבל קצנלנבוגן בבית הקברות היהודי בסנקט פטרבורג

תרומתו לקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חייו תרם רבות לקהילה היהודית ברוסיה בכלל ובסנקט פטרבורג בפרט. בהשפעתו האישית ובקשריו עם ראשי השלטון ברוסיה, בשנת 1909 הצליח לבטל את גזירת השחיטה‏[1] בפינלנד (שהייתה באותו זמן בשליטת רוסיה).

בימי מלחמת העולם הראשונה היה קצנלבוגן ממייסדי "הוועד היהודי לעזרת נפגעי המלחמה" (EKOПO) של סנקט פטרבורג. תפקידו בוועד זה היה במישור הדתי – אספקת אוכל כשר ומצות בפסח לחיילים ולמגורשים. בנוסף, פעל רבות למען שחרורם של חמשת אלפים הרבנים ברוסיה משירות בצבא הרוסי. בנוסף לטובת מגורשים וגולים יהודים במהלך המלחמה. פעל למתן חנינה ליהודים שנידונו למוות או למאסר באשמות שווא. עסק במיוחד בחינוך של הדור היהודי הצעיר ברוסיה, גם ברמה הדתית וגם ברמה המקצועית. ביוזמתו נוסדו בסנקט פטרבורג בתי-מדרש, בתי-ספר יסודיים לבנים, ובתי-ספר מקצועיים לבנים ולבנות.

אחרי המהפכה בפברואר 1917, היה קצנלבוגן ממייסדי המפלגה הדתית "נצח ישראל" והיה יושב-ראש של כבוד בה. המצע של "נצח ישראל" התבסס על רעיון האומה היהודית והמאוחדת על ידי מוצא משותף ודת משותפת. סעיף חשוב במצעה היה הנושא של ארץ ישראל, והתמיכה ביישובה הוכרזה כמטרה כלל לאומית וחובה מקודשת לכל היהודים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "בר-מצווה" – ספר עזר לילדים (סנקט פטרבורג, תרע"ד - 1914)
  • "דברי-דוד" – דרושים (לנינגרד, תרפ"ח - 1928)
  • "מעין מי נפתוח" – חידושים וביאורים על מסכת יבמות (לנינגרד, תרפ"ד - 1923)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם גרינבאום, "רבני ברית המועצות בין מלחמות העולם", בהוצאת המרכז לחקר ולתיעוד יהדות מזרח אירופה, האוניברסיטה העברית בירושלים, משנ"ד
  • מיכאל ביזר, "יהודי לנינגרד", ירושלים, 1999
  • יצחק מארקון, "איזראליט", מהדורה מ-15.01.1931 (בגרמנית)
  • ב. צ. כץ, "היינט"", מהדורה מ-23.01.1931 (ביידיש)
  • Еврейская Энциклопедия, т. 9. кол. 392, Брокгауз-Ефрон, СПБ, 1910. (ברוסית)
  • Б. Иоффе, Семейные записки, Хайфа, 2003. (ברוסית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]