דוד טרטקובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד טרטקובר
לידה 29 בינואר 1944 (בן 80)
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה עיצוב גרפי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (2002)
פרס סנדברג עריכת הנתון בוויקינתונים
www.tartakover.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דוד טרטקובר באולפן "פרלמנט שישי" עם רועי כ"ץ ברדיו תל אביב

דוד טַרטָקוֹבֶר ("טרטה") (נולד ב-29 בינואר 1944) הוא מעצב גרפי, אמן, אוצר ואספן של פריטי נוסטלגיה משנותיה הראשונות של מדינת ישראל. מרצה בכיר לעיצוב באקדמיה לאמנות בצלאל. חתן פרס ישראל לעיצוב לשנת תשס"ב (2002).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת "שלום". עבודתו הידועה של דוד טרטקובר
מיצג תוצרת הארץ של דוד טרטקובר במרכז סוזן דלל בנווה צדק בתל אביב

טרטקובר נולד בחיפה, בנם של ד"ר יעקב טרטקובר, עורך דין יליד אוסטריה, ואלכסנדרה שולמית (לבית גליקשטיין), מורה ילידת מצרים. אמו, בתו של הקבלן-המהנדס עקיבא גליקשטיין, הייתה אחותם של חיים גליקשטיין, עיתונאי, מבקר תיאטרון ומתרגם, ושל טוני קליף, שהיגר לבריטניה, המנהיג-המייסד של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הטרוצקיסטית הבריטית, הוגה ומחבר ספרים חשובים על אודות הקומוניזם; וכן אחייניתם של הלל יפה וחיים מרגליות קלווריסקי.
בהיותו בן ארבע עברה המשפחה להתגורר בירושלים. טרטקובר למד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית בירושלים. בין השנים 1962 ו-1964 שירת בצה"ל והתנדב לצנחנים.[1] בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן קורס מ"כים חי"ר.[2] עם שחרורו למד בבית הספר London College of Printing אשר בלונדון במגמת העיצוב. עם שובו לישראל ב-1968 הצטרף טרטקובר לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, אך עד מהרה פרש מהטלוויזיה והשתקע בתל אביב. בתקופה זו שיתף פעולה עם אריק איינשטיין ואורי זהר בחבורת "הגר" ובין היתר עיצב את עטיפות אלבומיו של אריק איינשטיין מהתקופה. החל משנות השבעים פועל טרטקובר במספר אפיקי יצירה, הוראה ומחקר שמרכזם התרבות החזותית של מדינת ישראל. טרטקובר השתתף במלחמת יום הכיפורים,[3] בה לחם בחזית הדרום כאיש מילואים בחטיבת הצנחנים "הנשר השחור".[4]

מעגלי העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירה - טרטקובר עוסק בראש ובראשונה בעבודת עיצוב עבור לקוחות שונים ומעצב כרזות, לוגואים (סמלילים), אריזות למוצרים, עטיפות ספרים ותקליטים ועוד. במסגרת הנימוקים לפרס ישראל שהוענק לו נאמר שהוא השפיע בעבודתו על תרבות העיצוב הישראלית. בשנת 1978 עיצב את כרזת יום העצמאות "שלום" לשנת ה-30 לעצמאות ישראל אשר נחשבת למופת של עיצוב גרפי. כמו כן עיצב את לוגו "שלום עכשיו", שנחשב לסטיקר הפוליטי הראשון בישראל ולדוגמה לשימוש בטיפוגרפיה (עיצוב באותיות) ליצירת סמל.

הוראה - משנת 1976 נמנה טרטקובר עם סגל המרצים של האקדמיה לאמנות בצלאל.

אספנות ואוצרות - החל משנת 1978, בה אצר את התערוכה "הרצל בפרופיל: דיוקן בנימין-זאב הרצל באמנות השימושית" במוזיאון תל אביב, דוד טרטקובר אוצר תערוכות סביב נושא התרבות החזותית. חלקן מבוססות על אוספו הפרטי, המונה אלפי כרזות פרסום ותעמולה שנוצרו בישראל מתחילת שנות העשרים, משחקי ילדים, אריזות של מוצרים וארכיונים של יוצרים בתחום הגרפיקה השימושית.

מחקר וכתיבה - בד בבד עם איסוף מוצרי תרבות משנות המדינה ערך טרטקובר מספר מחקרים שהתפרסמו בספרים. ביניהם 101 כרטיסי ברכה ל"שנה טובה", מחקר על העיצוב בשנות ה-50 וה-60 (שיצא בספר "איפה היינו ומה עשינו") ועוד.

פעילות ציבורית - בשנת 1992 נבחר ליושב ראש "אגודת המעצבים הגרפיים בישראל", בשנים 1995–1998 כיהן כנציג ציבור במליאת רשות השידור ומ-1995 טרטקובר הוא חבר בוועדה לאמנות פלסטית במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות. כמו כן יזם הצבת קירות זיכרון בשכונת נוה צדק בתל אביב, בבניין האופרה הישן בעיר ובנמל התעופה בן-גוריון.

פעילות פוליטית - טרטקובר הוא אמן פוליטי פעיל.[5] הוא מבטא את מסרי מחנה השמאל הן באמצעות כרזות וסטיקרים לפרסום נרחב והן באמצעות יצירות אישיות-אמנותית. בשנת 1982 הוא יצר כרזת "מי ימלל גבורות ישראל". טרטקובר עיצב כרזה לאחר לרצח רבין, בה הופיעו דמויותיהם של יצחק רבין ובנימין נתניהו עם הכיתוב "לא נשכח ולא נסלח". לדבריו, דמותו של נתניהו עוצבה "בסגנון מוסוליני".[6] יצירה נוספת היא שער עיתון "העיר" בתקופת מבצע חומת מגן שעיצב, בו צועדים חיילי צה"ל על הריסות בית ומסביבם סמלי חילות צה"ל שביניהם גם סמל גולגולת ועצמות. עבודה זו ספגה ביקורת מצד היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין, שהזהיר מפני התקרבות לקווים אותם אסור לחצות, וקבע כי עבודתו של טרטקובר "מקוממת ומעוררת שאט נפש".[5] ביום העצמאות 2002 השתתף בטקס הדלקת משואות אלטרנטיבי של תנועת "יש גבול", והדליק משואה לכבוד "כל הלוחמים על דמותה המוסרית של מדינת ישראל". ב-2009 החל לפרסם בלוג באתר האינטרנט של מפלגת חד"ש[7] וחבר במועצה הציבורית של ארגון בצלם.[8]

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרטקובר היה נשוי לאמנית ג'ניפר בר לב ולהם בת.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
  • 1981 גלריה נעמי גבעון, אמנות בת זמננו, תל אביב-יפו
  • 1982 הגלריה הפתוחה, חלל המעצבים של טוקיו, טוקיו, יפן
  • 1984 "תוצרת הארץ", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1985 "תוצרת הארץ", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
  • 1988 "ההכרזה על הקמת המדינה", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1998 מרכז האדריכלות arc en rêve, בורדו, צרפת
  • 2007 "דוד טרטקובר מציין 30 שנה לביקורו של אנואר סאדאת בישראל", גלריה בינט, תל אביב-יפו
  • 2013 "ארזתי לבד", גלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה, תל אביב
  • 2014 "רישומים 2013", צדיק - גלריה לאמנות האפשר, תל אביב-יפו
  • 2016 "דוד טרטקובר. התערוכה", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
  • 2018 "יםהגדול", צדיק - גלריה לאמנות האפשר, יפו

בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שפרסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף ערך ספרים רבים נוספים בנושאי צילום וגרפיקה.

מחקרים וקטלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דמות החלוץ באמנות ישראל (קטלוג תערוכה שהוצגה במשכן נשיאי ישראל ב-1982 ביזמת אופירה נבון)
  • הצגה ראשונה: כרזות קולנוע, תל אביב, שנות השלושים - אוסף ארנון מילצ’ן לכרזות קולנוע, הארכיון הישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים, 1995
  • טיול בארץ: משחקים מחנותו של מר ברלוי, תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, תשנ"ט 1999. (על בנימין ברלוי)
  • התערוכה הבינלאומית לכרזות: [ביתן] הלנה רובינשטיין, תל אביב 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד טרטקובר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעמה נחושתאי, "מה שהכי חסר לי בארץ זה גבולות". דוד טרטקובר, באתר ynet, 19 בדצמבר 2011
  2. ^ עלי מוהר ודוד טרטקובר, פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים, הוצאת כנרת, 2003, עמ' 9.
  3. ^ אמיר בוחבוט, מחיר ההתרשלות בצה"ל: הרוגים בתאונות, nrg, ‏ 30/11/2007.
  4. ^ עלי מוהר ודוד טרטקובר, פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים, הוצאת כנרת, 2003, עמוד 9.
  5. ^ 1 2 נרי ליבנה, על מצבו של האמן הפוליטי, באתר הארץ, 9 בפברואר 2004
  6. ^ דרור אידר, שומרי הסף, אתר המכללה למדינאות
  7. ^ בלוג של המעצב דוד טרטקובר באתר חד"ש, באתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 17 בינואר 2009
  8. ^ המועצה הציבורית, באתר בצלם
  9. ^ גל פרל פינקל, רישומיה ורשימותיה של מחלקה 3 מפלוגה ג', הבלוג על הכוונת, ‏ 31 בדצמבר 2012.
  10. ^ אמיתי סנדי, כרזת המדינה, באתר "העוקץ", 29 בנובמבר 2011
    יובל סער, אני מכריז בזאת, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2011


זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דוד_טרטקובר&oldid=38034737"