דוד פלומבו
 |
דוד פָּלוֹמְבּוֹ (1920 – 13 באוגוסט 1966) היה פסל וצייר ישראלי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
דוד פלומבו נולד בטורקיה בשנת 1920, ועלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1923. בגיל צעיר החל לעבוד כמניח כבלים תת-קרקעיים בדואר, ובמשך הזמן נתמנה למנהל המחלקה. למד לימודי טכנאות. ב-1940 החל ללמוד בבית-הספר לאמנויות "בצלאל" וב-1942 החל ללמוד לפסל אצל הפסל זאב בן צבי, ותקופה מסוימת שימש כעוזר בסטודיו שלו ולימד פיסול ב"בצלאל".
פלומבו נהרג בעקבות תאונת דרכים במוצאי שבת, 13 באוגוסט 1966, כאשר הקטנוע שעליו רכב נתקל בשרשרת למניעת מעבר כלי רכב בשבת, שהוצבה מטעם משרד הדתות[1] במורד הכביש המוביל להר ציון.[2] הוא הועבר לבית החולים ביקור חולים ומשם לבית החולים הדסה, שם נפטר.[3] בן 46 במותו. הוא נקבר בהר המנוחות בירושלים.[4] על שמו רחוב בעיר.
[עריכה] יצירתו
דוד פלומבו יצר מספר פסלים מפורסמים, המעטרים אתרים מרכזיים בישראל, ובהם שערים לאוהל יזכור ביד ושם (1960), שערי החצר בכניסה לכנסת (המכונים "שערי פלומבו"), שהועתקו ממקומם ב-2007, ואש התמיד, לזכר הנופלים במערכות ישראל.
מבחר של עבודותיו ניתן למצוא בבית דוד פלומבו, הממוקם בסדנת עבודתו בהר ציון. המוזיאון נפתח חודשים ספורים לאחר מותו.[5]
מבחינה סגנונית, פסליו של דוד פלומבו מתאפיינים בכך שהמבנים ערוכים בצורה שמרכז הכובד הוא גבוה ושיווי המשקל רופף, בניגוד לכללים האסתטיים המקובלים, השואפים להקנות שיווי משקל יציב עם מרכז כובד נמוך.[6]
[עריכה] לקריאה נוספת
- דוד פלומבו (הקדמות: משה ברש, נתן נבו), ירושלים: מוזאון דוד פלומבו, 1991.
- מרים טל, 'דוד פלומבו ז"ל', ירושלים: מאסף לדברי ספרות, 1966, 2: 353–354.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- גדעון עפרת, דוד פלומבו 1966-1920: הפסלים של דוד פלומבו, באתר המחסן של גדעון עפרת
- דוד פלומבו באתר הכנסת
- תצלום: דוד פלומבו מפסל את אחד משערי הכניסה לכנסת, באתר הכנסת
- משכן הכנסת בגבעת רם: תכנון ובנייה, באתר הכנסת
- אריה לרנר, תערוכות: אמנות חדישה בישראל, דבר, 12 בפברואר 1960
- תמר אבידר, בשערי הכנסת: שני אמנים ישראלים, דוד פלומבו ודני קרוון, מעצבים את שעריה ואת כותלה של כנסת־ישראל בבניינה, ו"מצפים" לביקורת על סיגנונם האישי מאד..., מעריב, 28 בינואר 1966
- צבי אלגת, הפסל מהר ציון, מעריב, 19 באוגוסט 1966
- בת-שבע שריף, אחד: לדוד פלומבו, דבר, 19 באוגוסט 1966 (שיר ורישומים מאת משה טמיר)
- משה בן-שאול, אוויר בברזל, מעריב, 25 באוגוסט 1967
- ישראל כהן, תערוכת זכרון לד. פלומבו, דבר, 31 באוגוסט 1967
[עריכה] הערות שוליים
- ^ יחיאל לימור, בתו של הפסל פלומבו תתבע פיצויים ממש. הדתות, מעריב, 31 באוגוסט 1966; הרב עמרם בלוי נאשם בגרימת מותו של פלומבו, דבר, 2 בנובמבר 1966.
- ^ הפסל דוד פלומבו נהרג, מעריב, 14 באוגוסט 1966.
- ^ "מותו של הפסל פלומבו – לא בגלל הזנחה רפואית", מעריב, 18 באוגוסט 1966. עוד על נסיבות מותו: דוד פלומבו – למנוחות; "אורות אופנועו היו כבויים", מעריב, 15 באוגוסט 1966; נסיבות מותו של פלומבו ז"ל נבדקו שוב, מעריב, 22 בספטמבר 1966; יוסף צוריאל, אישום נגד הממונה על הר ציון בקשר למות הפסל דוד פלומבו, מעריב, 1 בנובמבר 1966; החל המשפט על גרימת מותו של הפסל ד. פלומבו, דבר, 17 בנובמבר 1966; החל משפט פרשת מותו של פלומבו, מעריב, 25 בינואר 1967.
- ^ הפסל ד. פלומבו נהרג בתאונה, דבר, 15 באוגוסט 1966.
- ^ מוזיאון פלומבו נפתח על הר־ציון, דבר, 23 במרץ 1967.
- ^ אהרן בראנד, "בולטין למורי האמנות", 1967.
