דוד פרנקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב דוד בן נפתלי הירש פרנקל (תס"ז, 1707 - כ"ב בסיוון תקכ"ב, 13 ביוני 1762) היה רבה של קהילת ברלין מ-1743 ועד מותו. חיבר את הפירוש "קרבן העדה" על התלמוד הירושלמי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בברלין, לרב נפתלי הירש מירל'ס, רבה של העיר. החל מ-1737 היה רבה של הקהילה בדסאו, וכמקובל בימים ההם החזיק בביתו ישיבה קטנה ובה למדו כשלושים תלמידים. במסגרת זו לימד גם את משה מנדלסון בצעירותו. השפעתו על מנדלסון הייתה רבה, וכשקיבל בשנת 1743 הזמנה לכהן כרב ואב"ד העיר ברלין עבר לשם מנדלסון בעקבותיו.

בתחומי התעניינותו פרץ הרב פרנקל לתחומים תורניים שלא היה נהוג לעסוק בהם עד אז ביהדות אשכנז בכלל וביהדות גרמניה בפרט, והם לימוד ספר מורה נבוכים של הרמב"ם וכן לימוד התלמוד הירושלמי. הוא היה מעורב בהדפסתו של המורה נבוכים ביסניץ ב-1742,‏[1] לאחר כמאתיים שנה שבהן לא הודפס הספר, ואף העניק הסכמה להדפסה זו.[דרוש מקור] בעידודו החל גם מנדלסון הצעיר ללמוד את מורה נבוכים, ובעקבות כך פנה לעסוק בפילוסופיה. פרנקל גם פעל להדפסת מהדורה חדשה של ספר משנה תורה של הרמב"ם שיצאה לאור בין השנים 1739 - 1741 (תצ"טתק"א).

פרנקל נמנה עם קבוצה של תלמידי חכמים אשכנזיים שחיברו פירוש רציף לתלמוד הירושלמי, שברוב קהילות ישראל כלל לא עסקו בו ולא למדו אותו אלא כמקור צדדי ומשני לעומת התלמוד הבבלי. פירושו "קרבן העדה" נדפס בשלושה חלקים: כרך א - פירוש לסדר מועד (דסאו תק"ג, 1743); כרך ב - פירוש לסדר נשים (ברלין תקי"ז, 1757); כרך ג - פירוש לכמה מסכתות מסדר נזיקין (ברלין תק"ך, 1760). לסדר זרעים ולמסכת נידה וכן לחלק הבבות של סדר נזיקין לא נתחבר פירוש. לצד הפירוש השוטף, המקביל לפירוש רש"י על התלמוד הבבלי, נדפסו גם חידושים ותוספות שלו המקבילים לתוספות, תחת השם "שיירי קרבן". בעקבות פירושו חיבר בהמשך המאה ה-18 רבי משה מרגלית פירוש נוסף לירושלמי בשם "פני משה". שני הפירושים הללו נדפסו יחד במהדורת וילנא של הירושלמי, ולפיכך הם נחשבים כ'מפרשים הקלאסיים' שלו.

גיסו, בעל אחותו, הוא הרב חיים יונה תאומים, מחבר "קונטרס ר' חיים יונה". בנו רבי יואל, נישא לאיידל, בתו של בן דודו רבי יצחק יוסף תאומים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה בר מימון (הרמב"ם), מורה נבוכים, יעסניץ תק"ב 1742, (165 עמודים)