דוד קרמן
 | |
| לידה |
1911 פינסק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1990 (בגיל 79 בערך) בַּת יָם, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
  | |
דוד קרמן (1911–1990) היה השומר העברי הראשון של בת ים. אנשי היישוב כינוהו דוד השומר.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרמן נולד בפינסק שברוסיה הלבנה. בשנת 1924 עלה לארץ ישראל עם הוריו ואחיו. המשפחה התמקמה בתל אביב ברחוב שלום עליכם 48 והקימה שם מאפייה (מאפיית קרמן) בהיותו בן שבע עשרה עזב את הבית והלך לעבוד בפרדסים של רחובות. הוא השתלב בין הפועלים הערבים למד את שפתם ואת מנהגיהם. "סדרני ההסתדרות" ניסו לסלקו בכוח מהעבודה בגלל שלא היה מאורגן בהסתדרות. דוד לא נכנע להם ושמר על מקום העבודה. אומץ ליבו וכוחו הפיזי משך את תשומת לבו של בעל הפרדסים משה סמילנסקי שמינהו לשומר.
ב-1930 היה בין מקימי קבוצת "אגרוף", קבוצה מאנשי "בית"ר", שמטרתה הייתה בין היתר להגן על פועלים חברי התנועה הרוויזיוניסטית מפני הטרדות של "סדרני ההסתדרות", שניסו לסלקם בכוח ממקומות העבודה ואיימו על מעסיקיהם. כמו כן, הגנו על תהלוכות של "בית"ר" מפני התקפות של אנשי "פלוגות הפועל".
ב-1932 הצטרף לקבוצת שומרים ששמרה על קו צינור מים באזור השרון. ב-1933 התמנה לשומר בהרצליה ב' במקום השומר שנפצע. הוא התגורר אצל משפחת מאירסון הוריה של גולדה מאיר. ב-1934 התמנה לשומר בבת ים, אז "בית וגן", והיה השומר העברי הראשון של בת ים. לפני בואו הופקדה השמירה בידי שומר ערבי בשם אבו עזד.
באותה תקופה הייתה בת ים ישוב קטן ומבודד בחולות שבין יפו לכפר הערבי נבי רובין בדרום. היישוב סבל מגנבות ושוד, שיירות גמלים שבאו מעזה בדרכן ליפו עברו בין בתי היישוב וגנבו מכל הבא ליד. דוד מנע את מעבר השירות ביישוב, הרתיע את הגנבים ושיפר את מצב הביטחון בבת ים. שמו יצא בכל האזור, התושבים היהודים כינוהו "דוד השומר", ערביי יפו כינוהו "דאוד אל נטור", בשלב מסוים הצטרף אליו אחיו חיים קרמן.
בשנים 1947-1946 נעצר קרמן לעיתים תכופות על ידי הבריטים בגלל סיוע לארגון האצ"ל. במלחמת העצמאות השתתף בהגנה על בת ים.
לאחר קום המדינה התמנה לאחראי על הביטחון של בת ים. מיומנותו בתפישת גנבים הביאה לכך שישובים שונים פנו למועצת בת ים בבקשת סיוע כמו קיבוץ גליל ים שסבל ממכת גנבות ממטעי הבננות. דוד תפס את הגנבים ואת הסוחרים שהיו קשורים בגנבה. בתום מלחמת סיני ב-1956 נתבקש דוד על ידי השב"כ לתרום מניסיונו ללכידת ראשי ה"פדאיון" בעזה.
קרמן התגורר בבת ים עד ימיו האחרונים, ונפטר ב-1990.
"דאוד אל נטור", דוד השומר בערבית, היה הכינוי שאליהו נאוי (בעבר מזכיר אגודת השומרים) שאל לתוכנית הרדיו שהגיש.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "עת־מול" עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל. מיסודם של אוניברסיטת תל אביב ומשרד החינוך (היום יד בן צבי). כרך ט"ו, גיליון 5 (91)-יוני 1990 עמוד 22, 23.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד השומר: אתר המוקדש לדוד קרמן
- רחל חלפי, טיול של סתם - בבת-ים, מעריב, 28 בנובמבר 1960