דווייט הווארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף דוויט הווארד)
דווייט הווארד
Dwight Howard
הווארד במדי לוס אנג'לס לייקרס, 2022
הווארד במדי לוס אנג'לס לייקרס, 2022
לידה 8 בדצמבר 1985 (בן 38)
אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
עמדה סנטר
גובה 2.08 מטר
דראפט בחירה ראשונה, 2004
אורלנדו מג'יק
קבוצות כשחקן
2004–2012
2012–2013
2013–2016
2016–2017
2017–2018
2018–2019
2019–2020
2020–2021
2021–2022
אורלנדו מג'יק
לוס אנג'לס לייקרס
יוסטון רוקטס
אטלנטה הוקס
שארלוט הורנטס
וושינגטון ויזארדס
לוס אנג'לס לייקרס
פילדלפיה 76'
לוס אנג'לס לייקרס
הישגים כשחקן
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהבבייג'ינג 2008כדורסל גברים
אליפות העולם בכדורסל
ארדיפן 2006כדורסל גברים
אליפות אמריקה בכדורסל
זהבלאס וגאס 2007כדורסל גברים

דווייט דייוויד הווארדאנגלית: Dwight David Howard; נולד ב-8 בדצמבר 1985 באטלנטה, ג'ורג'יה) הוא כדורסלן אמריקאי המשחק ב"טייוואן לאופארדז" מהליגה הטייוואנית, בעמדת הסנטר. שיחק בעבר בנבחרת ארצות הברית. נחשב בשיאו לאחד משחקני ההגנה הטובים ב-NBA.

לאחר קריירת תיכונים מצוינת, החליט הווארד לדלג על המכללה ונרשם לדראפט ה-NBA לשנת 2004, שם נבחר במקום הראשון על ידי אורלנדו מג'יק. במהלך הקריירה ב-NBA זכה בתארים אישיים רבים, ביניהם שלוש זכיות בתואר שחקן ההגנה של העונה, שבע בחירות למשחק האולסטאר, שבע בחירות לאחת מחמישיות העונה וחמש בחירות לאחת מחמישיות ההגנה של העונה. כמו כן, הוביל את אורלנדו לשלוש זכיות באליפות הבית הדרום מזרחי (2008, 2009, 2010) ולהופעה בגמר ה-NBA בשנת 2009. בעונת 2019/2020 זכה באליפות ה-NBA, כשחקן לוס אנג'לס לייקרס.

בשנת 2006 החל לשחק במדי נבחרת ארצות הברית, עימה זכה במדליית הארד באליפות העולם 2006 ובמדליית הזהב באולימפיאדת בייג'ינג 2008.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דווייט הווארד, אשר ידוע כנוצרי אדוק עוד מימי נעוריו, נולד באטלנטה, ג'ורג'יה שבארצות הברית למשפחה ספורטיבית במיוחד. אביו, דווייט הווארד האב הוא מנהל אקדמיית דרום-מערב אטלנטה כריסטיאן, אקדמיה פרטית עם אחד מתיכוני הכדורסל הטובים במדינה, בעוד שאמו, שריל הווארד שיחקה בצעירותה בקבוצת כדורסל הנשים של מכללת מוריס בראון.[1] הוא החל לשחק כדורסל בגיל תשע ובכיתה ח' אף הצהיר כי בכוונתו להיבחר בבחירה הראשונה בדראפט ה-NBA יום אחד.[2][3] למרות גופו הגבוה והרחב, היה הווארד מהיר ואתלטי מספיק כדי לשחק גם בעמדות הגארד.[3]

הווארד נבחר לקבוצת הכדורסל של אקדמיית דרום-מערב אטלנטה כריסטיאן, ובסופן של ארבע השנים במדיה, אשר ברובן שיחק בעמדת הפאוור פורוורד, היו לו ממוצעים של 16.6 נקודות, 13.4 ריבאונדים ו-6.3 חסימות למשחק (בסה"כ הוא שיחק ב- 129 משחקים בארבע שנותיו שם).[3] בעונתו האחרונה באקדמיה, עונת 2003/2004, הוא הוביל את אטלנטה לזכייה באליפות הליגה המחוזית, כאשר בסופה היו לו ממוצעים של 25 נקודות, 18 ריבאונדים, 8 חסימות ו-3.5 אסיסטים למשחק.[3] בעונה זו התפרסם הווארד כשחקן התיכונים הטוב ביותר בארצות הברית. הוא זכה בכל התארים האישיים האפשריים לשחקן תיכונים, ביניהם פרס שחקן השנה בתיכונים על שם ג'יימס נייסמית'.[4]

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורלנדו מג'יק[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיו, הודיע הווארד כי הוא מוותר על המכללה ונרשם לדראפט ה-NBA לשנת 2004. החלטה זו קיבל בהשראת קווין גארנט, אשר היה בעיניו מודל לחיקוי והערצה ועשה את אותו הדבר בשנת 1995. בדראפט עצמו נבחר בבחירה הראשונה, כאשר הוא מקדים את כוכב המכללות, אמקה אוקפור.[1][3] הוא ביקש ללבוש את חולצה מספר 12, מכיוון שהייתה היפוך של המספר 21, מספר חולצתו של קווין גארנט בזמן ששיחק במינסוטה טימברוולבס.[5]

הווארד הצטרף לסגל השחקנים החלש של אורלנדו, אשר בעונה שלפני בחירתו השיגה 21 ניצחונות בלבד. נוסף על כך, איבדה הקבוצה באותו הקיץ את השחקן המוביל שלה בארבע העונות האחרונות, טרייסי מקגריידי. למרות זאת, הווארד הותיר רושם מיידי כאשר סיים את עונת הרוקי שלו עם ממוצעי "דאבל דאבל" של 12 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק ובכך שבר מספר שיאי NBA. הוא הפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה שקובע ממוצעי "דאבל דאבל" בעונה סדירה ולצעיר ביותר שמוריד למעלה מ-10 ריבאונדים בממוצע בעונה.[5] עוד בעונה זו הפך גם לצעיר בהיסטוריית הליגה שמוריד 20 ריבאונדים במשחק אחד, לצעיר ביותר שמשיג "דאבל דאבל" ולשחקן התיכונים הראשון ששותף בכל 82 משחקיה של קבוצתו במהלך עונת הרוקי שלו.[5] בעקבות יכולתו המצוינת והישגיו המרשימים, נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה וסיים שלישי בבחירות לרוקי השנה, אחרי אמקה אוקפור ובן גורדון.[6]

במהלך פגרת הקיץ של 2005, הוסיף הווארד (20 פאונדים=7 ק"ג) של שרירים למשקלו, מה שהפך אותו למאסיבי ביותר.[3] מאמן אורלנדו בריאן היל, שטיפח את כוכב העבר של הקבוצה, שאקיל אוניל, החליט להעביר את הווארד לעמדת הסנטר. בזכות מהלך זה, הווארד השתפר במיוחד במשחק הפוסט-אפ ובמשחק ההגנה שלו. בתחילת עונת 2005/2006 הציג יכולת טובה במיוחד ואף רשם הישג נדיר כאשר קלע 21 נקודות והוריד 20 ריבאונדים במשחק הבית נגד שארלוט בובקאטס והפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה שמשיג למעלה מ-20 נקודות ו-20 ריבאונדים במשחק אחד.[7] הוא נבחר להשתתף במשחק הרוקיז נגד שחקני השנה השנייה כחלק מסוף-שבוע האולסטאר, וב-15 באפריל 2006 שבר את שיא הקריירה שלו בריבאונדים והעמיד אותו על 26 נגד פילדלפיה 76'.[8] סך הכל קבע בעונה זו ממוצעים של 15.8 נקודות ו-12.5 ריבאונדים למשחק ודורג שני ב-NBA בממוצע ריבאונדים, בסך הריבאונדים בהתקפה ובמשחקי "דאבל דאבל".[1] למרות השיפור ביכולתו של הווארד, אורלנדו סיימה את העונה במאזן ניצחונות של 36–46 וכשלה שוב בניסיונה להעפיל לפלייאוף.[9]

בתור מוביל אורלנדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2006/2007 המשיך הווארד במגמת השיפור שלו והפך לשחקן המוביל של אורלנדו. כמו כן, שותף בכל 82 המשחקים בעונה הסדירה זו השנה השלישית ברציפות. ב-1 בפברואר 2007 נבחר לראשונה בקריירה להשתתף במשחק האולסטאר, שם קלע 20 נקודות והוריד 12 ריבאונדים.[10] לאחר האולסטאר המשיך להציג יכולת מעולה ואף שבר פעמיים את שיא הקריירה שלו בקליעת נקודות כאשר קלע 32 ו-35 נקודות נגד טורונטו ראפטורס ופילדלפיה 76' בהתאמה.[11][12] אורלנדו שבמשך כל העונה הובלה על ידי הווארד הצליחה להעפיל לפלייאוף לראשונה מאז עונת 2002/2003 לאחר שסיימה את העונה הסדירה במקום השמיני במזרח. עם זאת, הודחה כבר בסיבוב הראשון על ידי דטרויט פיסטונס. הווארד שסיים את העונה עם ממוצעים של 17.6 נקודות ו-12.3 ריבאונדים דורג ראשון ב-NBA בסך הכל ריבאונדים ושני באחוזי קליעה מהשדה ונבחר לחמישיית העונה השלישית.

עם צירופו של האולסטאר רשארד לואיס והשיפור הניכר ביכולתו של הידו טורקוגלו ויחד עם הווארד פתחה אורלנדו את עונת 2007/2008 כאחת הקבוצות החזקות במזרח. כבר בפתיחת העונה הציג הווארד יכולת מצוינת ואף נבחר ל-MVP החודשי בנובמבר ובדצמבר 2007. ב-18 בפברואר 2008 זכה בתחרות ההטבעות של האולסטאר, לאחר תצוגת הטבעות מרשימה במיוחד שכללה בין היתר את הטבעת ה"סופרמן" המפורסמת, שלאחריה הודבק לו שם זה ככינוי.[13] לאחר סיום העונה הסדירה, אותה סיימה אורלנדו במקום הראשון בבית והשלישי במזרח עם מאזן ניצחונות של 30–52, הוגרלה הקבוצה לשחק נגד טורונטו ראפטורס בסיבוב הפלייאוף הראשון. בהובלתו של הווארד שהיה דומיננטי במיוחד בסדרה זו (שלושה משחקים שבהם העמיד למעלה מ-20 נקודות או 20 ריבאונדים) וג'מיר נלסון שהציג יכולת שיא, הצליחה אורלנדו לעבור סיבוב בפלייאוף לראשונה מזה 12 שנים. בסיבוב הבא התמודדה אורלנדו נגד דטרויט פיסטונס, על ידה הודחה לאחר הפסד 1–4 בסדרה. הווארד סיים את העונה עם ממוצעי שיא של 20.7 נקודות ו-14.2 ריבאונדים וזכה בתואר מלך הריבאונדים של הליגה ונבחר לראשונה בקריירה לחמישייה הראשונה של העונה ולחמישיית ההגנה השנייה של העונה.

בין השנים 2008–2010, הוביל הווארד את אורלנדו לשלוש אליפויות בית ולאליפות אזורית אחת ונבחר פעמיים לשחקן ההגנה של העונה

את עונת 2008/2009 פתח הווארד בצורה טובה ואף השיג לראשונה בקריירה "טריפל דאבל", כאשר קלע 30 נקודות, הוריד 19 ריבאונדים וחסם 10 פעמים במשחק נגד אוקלהומה סיטי ת'אנדר.[14] הוא קיבל 3.1 מיליון הצבעות לפתוח בחמישיית המזרח במשחק האולסטאר.[15] את אורלנדו הוביל לאליפות בית נוספת עם מאזן 23–59 ונבחר לשחקן ההגנה של העונה לאחר שהוביל את הליגה בריבאונדים (13.8) ובחסימות (2.9) והיה לאחד השחקנים הדומיננטיים בליגה. כמו כן, נבחר שוב לחמישייה הראשונה של העונה ולראשונה לחמישיית ההגנה הראשונה של העונה וסיים רביעי בבחירות ל-MVP של העונה הסדירה, אחרי דוויין וייד, קובי בראיינט ולברון ג'יימס. במשחק החמישי של הסיבוב הראשון בפלייאוף נגד פילדלפיה 76', הציג הווארד יכולת פנטסטית וסיים את המשחק עם 24 נקודות ו-24 ריבאונדים, שהובילו את אורלנדו ליתרון 2–3 בסדרה ולבסוף לעלייה נוספת לחצי גמר המזרח לאחר ניצחון נוסף במשחק השישי. בסיבוב הבא התמודדה אורלנדו נגד בוסטון סלטיקס. במשחק השישי בסדרה שוב השיג הווארד משחק "20-20", כאשר קלע 23 נקודות והוריד 22 ריבאונדים והוביל את קבוצתו לניצחון שקבע משחק שביעי מכריע, בו ניצחה אורלנדו והעפילה לגמר המזרח, שם התמודדה נגד קליבלנד קאבלירס וכוכבה, לברון ג'יימס, אשר היו הפייבוריטים הברורים לזכות באליפות המזרח. למרות זאת, אורלנדו בראשות הווארד הצליחה לנצח 2–4 בסדרה ולזכות באליפות אזורית ראשונה מזה 14 שנים. במשחק השישי והאחרון בסדרה, קלע הווארד שיא קריירה של 40 נקודות והוריד 14 ריבאונדים. בסדרת הגמר פגשה אורלנדו את אלופת המערב, לוס אנג'לס לייקרס. על אף יכולת קבוצתית טובה של שחקני אורלנדו ובראשם הווארד, אשר במשחק הרביעי בסדרה שבר את שיא ה-NBA לחסימות במשחק בסדרת הגמר והעמיד אותו על 9,[16] לא יכלו לשחקני הלייקרס המגוונים והאתלטים שזכו באליפות לאחר ניצחון במשחק החמישי וניצחון 1–4 בסדרה.

לקראת עונת 2009/2010 עברה אורלנדו שינוי משמעותי כאשר העבירה את הידו טורקוגלו לטורונטו ראפטורס וצירפה את כוכבה של ניו ג'רזי נטס, וינס קרטר. כמו בעונות הקודמות, גם העונה פתחה אורלנדו את העונה בצורה מצוינת והשיגה 17 ניצחונות ב-21 המשחקים הראשונים של העונה. באמצע העונה, נבחר הווארד לפתוח בחמישיית המזרח במשחק האולסטאר זו השנה השנייה ברציפות.[17] מעט לאחר מכן, הוביל את אורלנדו לאליפות בית שלישית ברציפות (23–59) וזכה שוב בתוארים שחקן ההגנה של העונה, מלך הריבאונדים ומלך החסימות של הליגה. בכך הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שמוביל את הליגה בריבאונדים ובחסימות למשך שנתיים רצופות.[18] בפלייאוף הוביל את אורלנדו לסוויפים מרשימים על שארלוט בובקאטס בסיבוב הראשון ואטלנטה הוקס בסיבוב השני ולהופעה שנייה ברציפות בגמר המזרח, שם התמודדה הקבוצה נגד בוסטון סלטיקס, שבסיבוב הקודם הדיחה את קליבלנד קאבלירס. אורלנדו פתחה את הסדרה בצורה הגרועה ביותר, כאשר הפסידה בכל שלושת משחקיה הראשונים ונקלעה לפיגור 0–3, פיגור ממנו אף קבוצה לא חזרה מעולם בתולדות הפלייאוף. עם זאת, הווארד עם 32 נקודות ו-16 ריבאונדים במשחק הרביעי ו-21 נקודות ו-10 ריבאונדים במשחק בחמישי הוביל את קבוצתו לשני ניצחונות רצופים שצימקו את הסדרה ל-2–3, אך לא סייעו לאורלנדו שהפסידה במשחק השישי והודחה מהפלייאוף.

לוס אנג'לס לייקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2012 הווארד עבר בטרייד בין ארבע קבוצות ללוס אנג'לס לייקרס, אך בשל ניתוח שעבר עקב פציעה, החל לקחת חלק באימוני הקבוצה רק מספר שבועות לפני פתיחת העונה הסדירה.[19] על אף שסבל מפציעות חוזרות במהלך העונה, נבחר הווארד להשתתף במשחק האולסטאר בפעם השביעית בקריירה. רשם שיא עונתי כשקלע 39 נקודות עליהן הוסיף 16 ריבאונדים במשחק מול קבוצתו לשעבר, אורלנדו מג'יק, ואף השווה במשחק את שיא הליגה, אותו קבע בעצמו, כשהלך לקו העונשין 39 פעמים במהלך המשחק.[20] הווארד סיים את העונה כקוטף הריבאונדים המצטיין בליגה עם 12.4 למשחק, ובמקום השני באחוזי קליעה מהשדה, אולם עם ממוצע של 17.1 נקודות למשחק, הנמוך ביותר מאז עונתו השנייה בליגה, ועם ממוצע של פחות מ-50% מקו העונשין עונה שנייה ברציפות. במשחקי הפלייאוף פגשה הלייקרס את סן אנטוניו ספרס, והודחה בלא ניצחון, בארבעה משחקים.

יוסטון רוקטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2013 חתם הווארד על חוזה ל-4 עונות ביוסטון רוקטס. בעונת 2014/2015 העפיל עם הרוקטס לגמר האזור המערבי, בו הפסידה יוסטון לגולדן סטייט ווריורס בתוצאה 1–4. בסיום עונת 2015/2016 מימש את אופציית היציאה מהחוזה עם הרוקטס, והפך לשחקן חופשי.

אטלנטה הוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2016 חתם הווארד בקבוצת אטלנטה הוקס, מהעיר בה נולד וגדל.

שארלוט הורנטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2017 עבר בטרייד לשארלוט הורנטס לאחר ששיחק באטלנטה הוקס שנה אחת בלבד.

וושינגטון וויזארדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 ביולי 2018 חתם הווארד בוושינגטון ויזארדס, לקראת עונתו ה-15 בליגת ה-NBA. ב-6 ביולי 2019, לאחר 9 משחקים בלבד בוושינגטון, הועבר בטרייד לממפיס גריזליס בתמורה לסי. ג'יי. מיילס.[21] ב-24 באוגוסט 2019 שוחרר מהגריזליס, בטרם שיחק במדיה.

החזרה ללייקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יומיים לאחר שחרורו מממפיס חתם הווארד על חוזה לעונה אחת בלוס אנג'לס לייקרס, בה שיחק בעבר בעונת 2012/2013.[22] באותה עונה זכה עם הלייקרס באליפות ה-NBA, לאחר שגברו על מיאמי היט בסדרת הגמר; הווארד שותף ב-18 מתוך 21 משחקי קבוצתו בפלייאוף, ותרם 5.8 נקודות ו-4.6 ריבאונדים בממוצע למשחק.

פילדלפיה 76'[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2020/2021 חתם על חוזה בקבוצת פילדלפיה 76'.[23]

החזרה השנייה ללייקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוגוסט 2021 חתם הווארד בלייקרס וחזר אל הקבוצה לקדנציה שלישית.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הווארד במדי נבחרת ארצות הברית במשחק נגד סין באולימפיאדת בייג'ינג 2008

ב-5 במרץ 2006 זומן הווארד לראשונה לסגל נבחרת ארצות הברית הבוגרת.[1] כבר במשחקיו הראשונים בנבחרת הציג יכולת טובה והוביל את ארצות הברית לניצחונות בכל משחקי ההכנה לאליפות העולם 2006. באליפות עצמה לא בלט והעמיד ממוצעים של 7.3 נקודות ו-4.6 ריבאונדים בכ-13.4 דקות למשחק בלבד.[24] עם זאת, זכה עם ארצות הברית במדליית הארד לאחר ניצחון 81–96 על ארגנטינה. שנה לאחר מכן היה שחקן משמעותי הרבה יותר ברוטציית הנבחרת באליפות אמריקה 2007. הוא פתח בשמונה מתוך תשעת המשחקים בהם שותף בטורניר וקבע ממוצעים של 8.9 נקודות ו-5.3 ריבאונדים למשחק,[25] כאשר במשחק הגמר נגד ארגנטינה הוא קולע 20 נקודות ומוביל את ארצות הברית לזכייה במדליית הזהב ולהעפלה לאולימפיאדת בייג'ינג 2008.[26]

ב-23 ביוני 2008 נמנה הווארד בין 12 השחקנים שזומנו לסגל ארצות הברית לקראת אולימפיאדת בייג'ינג. בטורניר זה תופקד הווארד כסנטר המוביל של הנבחרת ופתח בחמישייה בכל המשחקים בהם שותף. הוא קלע 10.9 נקודות והוריד 5.8 ריבאונדים בממוצע למשחק והוביל את הנבחרת לזכייה במדליית הזהב, לאחר ניצחון בגמר על ספרד.[25]

פרופיל כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הווארד, אשר החל משנת 2007 נחשב לשחקן המוביל של אורלנדו מג'יק,[27] הוביל את הליגה בעונות 2007/2008 ו-2008/2009 בריבאונדים. עליונותו בלקיחת ריבאונדים היא רק חלק מיתרונותיו הפיזיים הרבים בהגנה ובהתקפה שנגרמים ברובם כתוצאה ממסתו הרבה ומהיקף גופו המוערך בכ-40 אינץ' המקנים לו יתרון פיזי כמעט על כל שחקן יריב.[28] בתחרות ההטבעות של סוף שבוע האולסטאר 2007 הציג הווארד גם יכולת קפיצה מדהימה, כאשר זינק מעל חברו לקבוצה, ג'מיר נלסון והדביק מדבקה על לוח הטבעת בגובה 3.81 מטרים.[29] על המדבקה נראה פרצופו המחייך של הווארד יחד עם הכיתוב: "כל הדברים דרך השליח פאולוס: האיגרת אל הפיליפים".[29] נכון לדצמבר 2017 הווארד מדורג במקום ה-13 ברשימת הריבאונדרים המובילים בתולדות ה-NBA עם ממוצע של 12.7 ריבאונדים למשחק בקריירה.[30]

יכולותיו של הווארד וגופו החזק משכו את תשומת לבם של מספר כוכבי NBA. טים דאנקן, אשר נחשב לאחד השחקנים הגדולים בתולדות הליגה אמר בשנת 2007: "הווארד כל כך מפותח, הוא מבטיח מאוד ואני שמח שאני אהיה מחוץ לליגה כשהוא יגיע לשיאו."[31] גם קווין גארנט שיבח את הווארד כשאמר: "מעולם לא הייתי לצד שחקן עם כישרון פיזי כמו שלו. אף פעם לא הייתה לי את המתנה הזו, גם גוף חזק וגם נוכחות פיזית על המגרש."[31] לאחר משחק הפלייאוף נגד פילדלפיה 76' בשנת 2009, אמר עליו שחקנה של פילדלפיה, אנדרה איגודלה: "זה נראה כאילו הווארד יכול לשמור על שני שחקנים באותו הזמן. הוא יכול לשמור גם על השחקן שלו וגם על השחקן שחודר פנימה אחרי הפיק אנד רול, שזה דבר שכמעט בלתי אפשרי לעשות. אם הוא יהיה מעט יותר אתלטי או יקפוץ יותר גבוה, יצטרכו לשנות את חוקי המשחק".[5] בדצמבר 2007 דירג כתב ESPN דייוויד ת'ורפ את הווארד כסנטר הדומיננטי ביותר ה-NBA.[32]

בעוד שפרשנים רבים דירגו את הווארד כאחד השחקנים עם סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר ב-NBA מאז 2006, להווארד מספר חולשות במשחקו. התקפית, יכולת הקליעה שלו מטווחים גדולים מוגבלת ביותר, הוא גם נוטה לטעויות רבות והוביל את הליגה באיבודי כדור בעונת 2006/2007 ובעונת 2009/2010. כמו סנטרים רבים, גם להווארד אחוזי קליעה נמוכים מקו העונשין.[8] כתוצאה מכך הוא נאלץ להיתקל פעמים רבות במהלך "האק-א-שאק" בעונת 2007/2008 הוביל את הליגה בזריקות מקו העונשין עם 897 זריקות במהלך העונה הסדירה, אך קלע רק 59 אחוזים מהזריקות. עוד בעונה זו, מבלי להחשיב הטבעות, אחוזי הקליעה של הווארד מהשדה עמדו על 31.6% בלבד.[33]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007 נולד לו בן מחברתו לשעבר, רויס ריד.

ב-2014, במהלך מבצע צוק איתן, הווארד צייץ נגד ישראל ברשתות החברתיות כשרשם "FreePalestine#" (שחררו את פלסטין).[1] אך הוא מחק את הציוץ זמן קצר לאחר מכן.

סטטיסטיקות הקריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2004/2005 אורלנדו 82 82 32.6 0.520 0.000 0.671 10.0 0.9 0.9 1.7 12.0
2005/2006 אורלנדו 82 81 36.8 0.531 0.000 0.595 12.5 1.5 0.8 1.4 15.8
2006/2007 אורלנדו 82 82 36.9 0.603 0.500 0.586 12.3 1.9 0.8 1.9 17.6
2007/2008 אורלנדו 82 82 37.7 0.599 0.000 0.590 14.2 1.3 0.9 2.2 20.7
2008/2009 אורלנדו 79 79 35.7 0.572 0.000 0.594 13.8 1.4 1.0 2.9 20.6
2009/2010 אורלנדו 82 82 34.7 0.612 0.000 0.592 13.2 1.8 0.9 2.8 18.3
2010/2011 אורלנדו 78 78 37.5 0.593 0.000 0.596 14.1 1.4 1.4 2.4 22.9
2011/2012[א] אורלנדו 54 54 38.3 0.573 0.000 0.491 14.5 1.9 1.5 2.2 20.6
2012/2013 ל.א. לייקרס 76 76 35.8 0.578 0.167 0.492 12.4 1.4 1.1 2.4 17.1
2013/2014 יוסטון 71 71 33.7 0.591 0.286 0.547 12.2 1.8 0.8 1.8 18.3
2014/2015 יוסטון 41 41 29.8 0.593 0.500 0.528 10.5 1.2 0.7 1.3 15.8
2015/2016 יוסטון 71 71 32.1 0.620 0.000 0.489 11.8 1.4 1.0 1.6 13.7
2016/2017 אטלנטה 74 74 29.7 0.633 0.000 0.533 12.7 1.4 0.9 1.2 13.5
2017/2018 שארלוט 81 81 30.4 0.555 0.143 0.574 12.5 1.3 0.6 1.6 16.6
2018/2019 וושינגטון 9 9 25.6 0.623 0.000 0.604 9.2 0.4 0.8 0.4 12.8
2019/2020 ל.א. לייקרס 69 2 18.9 0.729 0.600 0.514 7.3 0.7 0.4 1.1 7.5
קריירה
1,113 1,045 33.5 0.586 0.132 0.565 12.3 1.4 0.9 1.9 16.7

בפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2006/2007 אורלנדו 4 4 41.8 0.548 0.000 0.455 14.8 1.8 0.5 1.0 15.2
2007/2008 אורלנדו 10 10 42.1 0.581 0.000 0.542 15.8 0.9 0.8 3.4 18.9
2008/2009 אורלנדו 23 23 39.3 0.601 0.000 0.636 15.3 1.9 0.9 2.6 20.3
2009/2010 אורלנדו 14 14 35.5 0.614 0.000 0.519 11.1 1.4 0.8 3.5 18.1
2010/2011 אורלנדו 6 6 43.0 0.630 0.000 0.682 15.5 0.5 0.7 1.8 27.0
2012/2013 לייקרס 4 4 31.5 0.619 0.000 0.444 10.8 1.0 0.5 2.0 17.0
2013/2014 יוסטון 6 6 38.5 0.547 0.000 0.625 13.7 1.8 0.7 2.8 26.0
2014/2015 יוסטון 17 17 33.8 0.577 0.000 0.412 14.0 1.2 1.4 2.3 16.4
2015/2016 יוסטון 5 5 36.0 0.542 0.000 0.368 14.0 1.6 0.8 1.4 13.2
2016/2017 אטלנטה 6 6 26.2 0.500 0.000 0.632 10.7 1.3 1.0 0.8 8.0
2019/2020 ל.א. לייקרס 18 7 15.7 0.684 0.500 0.556 4.6 0.5 0.4 0.4 5.8
קריירה
113 102 33.6 0.591 0.167 0.545 12.4 1.2 0.8 2.1 16.4
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלו זכה הווארד בתארים קבוצתיים ואישיים רבים ושבר מספר שיאי NBA:

קבוצתיים
אישיים
הישגים
  • מוביל ה-NBA:
    • זריקות מקו העונשין: 2008, 2009
    • סך הכל ריבאונדים: 2006, 2007, 2008, 2009, 2010
      • סך הכל ריבאונדים בהגנה: 2008, 2009, 2010
      • סך הכל ריבאונדים בהתקפה: 2009
    • סך הכל חסימות: 2009, 2010
שיאים
  • השחקן הצעיר בתולדות ה-NBA:
    • מוריד 20 ריבאונדים במשחק (18 שנים, 359 ימים)
    • קובע דאבל דאבל (19 שנים, 133 ימים)
    • מוריד 1,000 ריבאונדים (19 שנים, 356 ימים)
    • מוריד 2,000 ריבאונדים (20 שנים, 347 ימים)
    • מוריד 3,000 ריבאונדים (21 שנים, 343 ימים)
    • מוריד 4,000 ריבאונדים (22 שנים, 129 ימים)
    • מוריד 5,000 ריבאונדים (23 שנים, 112 ימים)
    • מוריד 6,000 ריבאונדים (24 שנים, 96 ימים)
  • שיא החסימות למשחק בסדרת גמר ה-NBA: ‏9 נגד לוס אנג'לס לייקרס ב-11 ביוני 2009[16]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דווייט הווארד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 פרופיל באתר הרשמי של נבחרת ארצות הברית בכדורסל
  2. ^ ריאיון עם הווארד באתר דראפט ה-NBA
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 ביוגרפיה באתר JockBio
  4. ^ ביוגרפיה באתר nba.com
  5. ^ 1 2 3 4 כתבה באתר nba.com
  6. ^ חלוקת התארים ב-NBA לעונת 2004/2005 באתר nba.com
  7. ^ כתבה באתר הרשמי של אורלנדו מג'יק
  8. ^ 1 2 סטטיסטיקות באתר nba.com
  9. ^ מאזן קבוצות ה-NBA בעונת 2005/2006 באתר nba.com
  10. ^ טבלת תוצאות של משחק האולסטאר 2007 באתר nba.com
  11. ^ כתבה באתר tsn.ca
  12. ^ כתבה באתר nba.com
  13. ^ סיכום תחרות ההטבעות 2008 באתר nba.com
  14. ^ אורלנדו מג'יק נגד אוקלהומה סיטי ת'אנדר, 12 בנובמבר 2008, טבלת תוצאות באתר Basketball-Reference.com
  15. ^ כתבה באתר nba.com
  16. ^ 1 2 סיכום משחק 4 בסדרת גמר ה-NBA ‏2009 באתר nba.com
  17. ^ כתבה באתר ה-ESPN
  18. ^ דווייט הווארד שחקן ההגנה של העונה באתר nba.com
  19. ^ Lakers' Dwight Howard still not all the way back באתר הלוס אנג'לס טיימס
  20. ^ הווארד נקם באורלנדו, מיאמי עם ניצחון 19 רצוף, באתר וואלה!‏, 13 במרץ 2013
  21. ^ ממפיס מצרפת את הווארד, באתר הקבוצה, 6 ביולי 2019
  22. ^ הווארד חותם על חוזה בלייקרס, באתר הקבוצה, 26 באוגוסט 2019
  23. ^ הווארד חותם על חוזה בפילדלפיה, באתר הקבוצה, 21 בנובמבר 2020
  24. ^ דף השחקן של הווארד באתר הרשמי של אליפות העולם בכדורסל 2006
  25. ^ 1 2 סטטיסטיקה עונתית באתר הרשמי של נבחרת ארצות הברית בכדורסל
  26. ^ סיכום משחק הגמר של אליפות אמריקה 2007 באתר nba.com
  27. ^ כתבה באתר nba.com
  28. ^ כתבה באתר ה-ESPN
  29. ^ 1 2 סיכום תחרות ההטבעות 2007 באתר ה-ESPN
  30. ^ מובילי כל הזמנים של ה-NBA בממוצע ריבאונדים למשחק באתר nba.com
  31. ^ 1 2 כתבה באתר הרשמי של אורלנדו מג'יק
  32. ^ כתבה באתר ה-ESPN
  33. ^ כתבה באתר thestar.com


נבחרת ארצות הבריתאליפות העולם בכדורסל 2006 (מדליית ארד)

1  • 2  • 3  • 4 ג'ונסון • 5 היינריך • 6 ג'יימס • 7 ג'יימיסון • 8 באטייה • 9 וייד • 10 פול • 11 בוש • 12 הווארד • 13 מילר • 14 ברנד • 15 אנתוני • מאמן: ששבסקי

ארצות הבריתארצות הברית
נבחרת ארצות הבריתהאלופה האולימפית - בייג'ינג (2008)

1  • 2  • 3  • 4 קרלוס בוזר • 5 ג'ייסון קיד • 6 לברון ג'יימס • 7 דרן ויליאמס • 8 מייקל רד • 9 דוויין וייד • 10 קובי בראיינט • 11 דווייט הווארד • 12 כריס בוש • 13 כריס פול • 14 טיישון פרינס • 15 כרמלו אנתוני • מאמן: מייק ששבסקי

ארצות הבריתארצות הברית