דוחן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוחן

דוחן הוא כינוי לקבוצה של דגנים חד-שנתיים גבוהים בעלי זרע קטן, המשמשים לגידול חקלאי כמזון לאדם וכמספוא לבהמות, באזורים בעלי תנאים קשים לגידול חקלאי. זו איננה קבוצה טקסונומית, ורוב המינים בה שייכים לתת-המשפחה Panicoideae שבמשפחת הדגניים.

השימושים בגידולי הדוחן מגוונים: במקומות מסוימים הוא משמש כמרכיב הראשי בתזונה של בני־אדם. זנים מסוימים של דוחן משמשים מזון מקובל לבני אדם בהודו, נפאל, סרי־לנקה, סודאן, קניה, אוגנדה, זמביה, זימבבואה, טנזניה, נמיביה, סין, מונגוליה, גאורגיה, ואתיופיה (את האינג'רה, הלחם האתיופי מכינים מקמח של טף, זן דוחן אתיופי). מהדוחן מכינים מגוון של מזונות החל מדייסות ונזידים, לחמים וכלה בבירה. דוחן גם משמש כתבואה לצורכי הזנת בעלי חיים, כמספוא, בעיקר במדינות מערביות (ארצות הברית ואירופה) וברוסיה.

את הדוחן ניתן לגדל באזורים צחיחים יחסית, בכמות משקעים נמוכה יחסית, וגם בקרקעות לא־פוריות.

המינים העיקריים שמגדלים היום הם:

  • Pennisetum glaucum
  • Setaria italica
  • Panicum miliaceum - דוחן תרבותי
  • Eleusine coracana

מיני הדוחן השונים עשירים בזרחן, ברזל, סידן, ויטמין B2 וויטמין B3. זרעי הדוחן משמשים תחליף לחיטהאלרגיים לגלוטן - חולי צליאק). הזרעים מכילים לציטין, חומצה פיטית וחומצות אמינו, ועשויים להוריד את רמת הכולסטרול כמו גם לצמצם את איבוד השיער במהלך טיפולים כימותרפיים לסרטן.

הדוחן ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוחן נזכר פעם אחת בין מרכיבי הלחם שממנו אכל הנביא יחזקאל: "ואתה קח לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים" (יחזקאל ד ט). כל התרגומים הקדומים זיהו את הדוחן שבמקרא עם Panicum miliaceum, וכן רבים מפרשני ימי הביניים. כך זיהו גם את ה'דוחן' הנזכר במשנה: רש"י, הרמב"ם, רש"ס ועוד. הצעות זיהוי נוספות ל'דוחן' הם הזיפן האיטלקי (Panicum italic) והדורה (Sorghum bicolor) אך לפי שעה, העדויות מהממצא הבוטני-ארכאולוגי אינן מאפשרות אימות של שתי ההצעות הללו, ובנסיבות אלו יש להעניק העדפה למסורת הזיהוי הקדומה שמדובר במין הנקרא בימינו 'דוחן'[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

A case-control study of Panicum Miliaceum in the treatment of cancer chemotherapy-induced alopecia.

Gardani G, Cerrone R, Biella C, Galbiati B, Proserpio E, Casiraghi M, Travisi O, Meregalli M, Trabattoni P, Colombo L, Giani L, Messina G, Arnoffi J, Lissoni P.

Minerva Med. 2007 Dec;98(6):661-4

.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים, תשע"ב. עמ' 131-130
Dahlia redoute.JPG ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.