דויד גרוסמן

דויד גרוסמן, 2007

דָּוִיד גְּרוֹסְמַן (נולד בירושלים ב-25 בינואר 1954) הוא סופר ומסאי ישראלי. ספריו תורגמו לשפות רבות, ופורסמו ברחבי העולם. זוכה פרס ראש הממשלה ליצירה (1984), פרס א.מ.ת (2007), פרס ספיר (2001) עבור ספרו "מישהו לרוץ איתו" ופרס אלבטרוס (2009) עבור ספרו "אשה בורחת מבשורה".

ביוגרפיה

דויד גרוסמן נולד בירושלים, ליצחק גרוסמן, יליד פולין, ולמיכאלה, ירושלמית. אחיו הצעיר, ניר, הוא עיתונאי ספורט. בבית למד לאהוב ספרות, כולל ספרות יידיש. לפני שהחל לכתוב, עבד כמגיש רדיו. כבר בגיל תשע היה כתב צעיר.

לאחר שירותו הצבאי כקצין ביחידה 8200, המשיך גרוסמן בעבודתו ברדיו ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה ותיאטרון. סיפוריו הראשונים פורסמו בכתב-העת "סימן קריאה". ב-1979, אחרי סיום לימודיו ולפני שפרסם את קובץ סיפוריו הראשון, "רץ", קיבל את פרס ניומן עבור סיפורו "יאני על ההר". "חמורים" קיבל את פרס הארי הירשון ב-1980.

עבד ב"קול ישראל" ככתב וכשחקן תסכיתים, והיה בין מגישי חתול בשק, שם שודר לראשונה כתסכית ספרו "דו-קרב". שם גם שידר עם דני אלדר את הסדרה ההומוריסטית "סטוץ".

גרוסמן מיצב את עצמו כסופר במהלך שנות ה-80. הרומן הראשון שלו, "חיוך הגדי", בחן את החיים בגדה המערבית תחת שלטון ישראל. ספר זה הפך לסרט, בבימויו של שמעון דותן. בשנת 1984 זכה דויד גרוסמן בפרס ראש הממשלה ליצירה.

בסדרת הכתבות "הזמן הצהוב", שיצאה לאור גם כספר ב-1987 (זמן קצר לפני האינתיפאדה הראשונה), תיאר גרוסמן את רשמיו בגדה המערבית, שם ראה ש"פליטים הפכו את עצמם לכפילים של האנשים שהיו בעבר, במקום אחר, לאנשים שמחזיקים בידיהם רק יכולת אחת: היכולת לחכות." ספרו "עיין ערך אהבה", שראה אור בשנת 1986, עוסק בניצולי שואה, ומסופר מארבע זוויות שונות.

גרוסמן עזב את תוכניתו ב"קול ישראל" בשנת 1988, כדי למחות נגד ההגבלות שהוטלו על כתבים, במיוחד בנושאי פלסטינים. באותה שנה קיבל את פרס הר ציון בעבור מאמציו לתרום לשלום ולהבנה בין ערבים ליהודים. בכל יצירותיו משתמש גרוסמן בכלים ספרותיים מודרניים, כגון זרם התודעה, זוויות ראייה שונות בסיפור, ועירוב של דמיון עם מציאות, במיוחד בסיפורי ילדים.

בשנת 2000 יצא לאור הספר "מישהו לרוץ איתו", שעוסק בחיים ברחובות ירושלים המודרנית. בשנת 2003 הוציא דויד גרוסמן לאור את "מוות כדרך חיים: ישראל 10 שנים לאחר אוסלו", שם אסף את כתבותיו משנים עברו. ניתן לראות שם את התקווה והאופטימיות ששררו בתחילת תקופה זו.

בשנת 2004 כתב את השיר "שירת הסטיקר", המורכב מסטיקרים פוליטיים. השיר בוצע על ידי להקת הדג נחש והפך ללהיט.

גרוסמן נשוי ואב לשני בנים ובת. בנו אורי, חייל סדיר בחיל השריון, נפל במלחמת לבנון השנייה, יומיים לאחר שגרוסמן, יחד עם עמוס עוז וא. ב. יהושע, ערך מסיבת עיתונאים ודרש ממדינת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. על פעולתו בזמן המלחמה קיבל בנו אורי צל"ש אלוף.

חודשיים לאחר מות בנו, נאם את הנאום המרכזי בעצרת לציון 11 השנים לרצח רבין. נאום זה עורר הדים רבים וזכורים ממנו הביטויים "הנהגה חלולה" ו"אין מלך בישראל", בהתייחסו להנהגה המדינית והצבאית בישראל, ו"לתת לפירומן לעסוק בכיבוי אש" שהתייחס למינויו של אביגדור ליברמן לשר לעניינים אסטרטגיים. גרוסמן קרא לצדדים לחזור למשא ומתן והתייחס לשכול מהצד הישראלי ומהצד הפלסטיני.

ספרו "אשה בורחת מבשורה" יצא בהוצאת הספריה החדשה באפריל 2008.

מאז שנת 2004 מכהן גרוסמן כנשיא עמותת קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל. בשנת 2010 נמנה עם מייסדי עמותת "אנו פליטים" המעניקה סיוע משפטי למסתננים מאפריקה המגיעים לישראל.

בתחילת 2011 התפרסם שיר של גרוסמן, "קצר פה כל כך האביב", שאותו הקדיש לבנו אורי. את השיר הלחין וביצע יהודה פוליקר.

פרסים

בסוף שנת 2007 זכה בפרס א.מ.ת, שהוגש על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט. בעקבות נפילת בנו במבצע האחרון של מלחמת לבנון השנייה, עליה פקד אולמרט, סירב גרוסמן ללחוץ את ידו.

בשנת 2008 זכה במינכן בפרס האחים שול, המוענק לסופרים המפגינים "עצמאות אינטלקטואלית ואומץ מוסרי". הפרס הוענק לו על אסופת מאמרים שנקראה בגרמנית "הכוח לתקן" (Die Kraft zur Korrektur).

בשנת 2009 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בספרות.

בשנת 2010 זכה בפרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית.

ספריו

גרוסמן כותב לילדים, לבני נוער ולמבוגרים. כל ספרי הסיפורת שלו למבוגרים ולנוער, וכן שני ספרי התיעוד שלו והמחזה 'גן ריקי', הופיעו בספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, וערך אותם מנחם פרי. גרוסמן כתב את הספרים הבאים:

• דו-קרב (1982): זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת 1982.
• רץ (1983): קובץ סיפורים קצרים.
• חיוך הגדי (1983): רומאן.
• עיין ערך: 'אהבה' (1986): רומאן.
• הזמן הצהוב (1987): תיעוד.
• גן ריקי (1988): מחזה בשתי מערכות.
• ספר הדקדוק הפנימי (1991): רומאן.
• נוכחים נפקדים (1992): תיעוד.
• יש ילדים זיגזג (1994): שבוע בחייו של אמנון פיירברג, הקרוי נוֹנוֹ, קודם לחגיגת הבר מצווה שלו. בשבוע זה, שתחילתו בנסיעה ברכבת מירושלים לחיפה, עובר נונו הרפתקאות רבות, ולומד להכיר את משפחתו. רומאן לנוער ולמבוגרים.
• שתהיי לי הסכין (1998): רומאן.
• מישהו לרוץ איתו (2000), סיפורו של אסף, נער ירושלמי, שמתוודע לתמר ולסיפור ההתחזות הסבוך שלה בעזרת כלבתה. זכה בפרס ספיר לשנת 2001, ונקרא רבות על ידי בני-נוער ומבוגרים כאחד. עובד לסרט.
• חמורים (2000): סיפור קצר, שפורסם לראשונה בקובץ "רץ".
• בגוף אני מבינה (2002): צמד נובלות.
• המוות כדרך חיים (2003): מבחר של 32 מאמרים שהתפרסמו בעשור שקדם לפרסום הספר.
• מומיק (2005): נובלה, עריכה מחודשת של החלק הראשון של הרומן "עיין ערך: 'אהבה'". עובד להצגה שעלתה בשנת 2005 בתיאטרון גשר.
• דבש אריות (2005): מסה על שמשון הגיבור.
• אשה בורחת מבשורה (2008): רומאן.
• נופל מחוץ לזמן (יוני 2011)

ספרי ילדים

סדרת סיפורי איתמר:

• איתמר מטייל על קירות (1986)
• איתמר מכתב (1988)
• איתמר פוגש ארנב (1988)
• איתמר ציד החלומות (1990)
• איתמר וכובע הקסמים השחור (1992)
• אח חדש לגמרי (1986)

• השפה המיוחדת של אורי (1989)
• ספר השיאים של פוז (1994)
• היה הייתם שני קופים (1996)
• רותי תישן ותישן (2004)
• ג'ירפה ולישון (1999)
• אל תדאגי רותי (1999)
• החברה הסודית של רחלי, איורים: גלעד סופר, בהוצאת עם עובד (2010)
• חיבוק, רישומים: מיכל רובנר, בהוצאת עם עובד (2011)

מחזותיו שהוצגו

• גן ריקי, הוצג בהבימה, הבמאי מיכאל גורביץ', תפאורן משה שטרנפלד, מוזיקה אבנר קנר, מרס 1988. הוצג גם בתיאטרון צוותא, בבימוי שלומי חיוון ובביצוע תלמידי החוג למשחק "בימת הנוער" כפר סבא, וכן בתיאטרון הבית הצהוב בעיר הוד השרון בבימוי גילי פלד ובהשתתפות קבוצת התיאטרון הדרים. המערכה הראשונה של המחזה הועלתה בהשתתפות הלהקה הייצוגית של הרצליה "על הבמה" בבימויו של יוסי שמן-רובין בשנת 2010.
• איתמר פוגש ארנב עובד לקונצרט-הצגה על ידי המלחין יוני רכטר ובוצע על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בשנת 2009.

לקריאה נוספת

• סמדר שיפמן, דברים שרואים מכאן - דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום ומאיר שלו: מעבר למודרניזם?, הוצאת כרמל, 2007.
• מרית בן ישראל, כשדוד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י, על אמנות הגוף בספר הדקדוק הפנימי, קו אדום אמנות, הקיבוץ המאוחד, 2010.

קישורים חיצוניים

• הספרים של דויד גרוסמן, באתר "סימניה"
• דינה ציונית, דויד גרוסמן, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• דויד גרוסמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• דויד גרוסמן, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:המכון לתרגום
  סוג לא תואם [ 1 ] Grossman, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• דויד גרוסמן, באתר פרס א.מ.ת.

• הקלטות וידאו של הרצאות מתוך יום העיון ביצירתו של דויד גרוסמן, אוניברסיטת תל אביב, 9 ביולי 2008
• פאר פרידמן, "אאוטסיידר בילט-אין", נוסח עברי של ריאיון ארוך עם דויד גרוסמן בעיתון צ'כי, מאי 2011.
• שירי לב-ארי, החידה, ראיון עם גרוסמן לרגל צאת ספרו "דבש אריות"
• על זכייתו של גרוסמן בפרס א. מ.ת, באתר הספריה החדשה
• פרק מספרו "אישה בורחת מבשורה", ynet
• אריאנה מלמד, על "אשה בורחת מבשורה", ynet
• צביה גרינפילד, מסע השבעה עד קצווי, באתר הארץ, 24/10/08
• דורית הופ, זמן צהוב בהווה מתמשך, על ספרו 'אשה בורחת מבשורה"', באתר הארץ, 24/10/08
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
  פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים שירי לב-ארי, גרוסמן לא מדבר, באתר הארץ
• גליה בנזימן, דיסקט גיבוי לחיים, באתר הארץ, 9.5.2008
• יצחק לאור, הפוליגמיה והמוות, באתר הארץ, 9.5.2008
• יוכי שלח, מאמרים על "אשה בורחת מבשורה", "ספר הדקדוק הפנימי", "יש ילדים זיגזג", "מישהו לרוץ איתו", "כמה פשוט", רשימות
• ניר ברגמן, פגישות עם דויד, טור אישי מאת תסריטאי ובמאי הסרט "הדקדוק הפנימי" לפי ספרו של גרוסמן, באתר הספריה החדשה, 13.10.10
• יואכים גאוק, דברים לכבוד דויד גרוסמן בטקס קבלת "פרס השלום" בפרנקפורט, באתר הספריה החדשה, 3.11.10
• רבקה יהב ואיריס רשף, מכתבים כמגע חושי בנפש - הרהורים על ספרו של דוד גרוסמן "שתהיי לי הסכין", יוני 2005, כתב העת "שיחות"
• שגיא גרין, "חיבוק" מאת דויד גרוסמן ומיכל רובנר, לבדם וביחדם, באתר הארץ, 23 בפברואר 2011
• גבי בונוויט, על נזקי הטראומה, באתר הארץ, 10 במאי 2011
• מיה סלע, ספר חדש של דויד גרוסמן ייצא בחודש הבא, באתר הארץ, 26 במאי 2011
• - מתוך הזמן הצהוב - ספורי רדיו

מכּתביו

• דויד גרוסמן, "אורי, היית לי מישהו לרוץ איתו", הספד על קבר בנו אורי
• נאומו של דוד גרוסמן לציון 11 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין
• דוד גרוסמן, "עכשיו, כשהספר נגמר", אתר הספריה החדשה
• דויד גרוסמן, הסיפור שאנו כלואים בו, באתר הארץ, 20.1.2009
• דוד גרוסמן מקריא מתוך, ‏הדקדוק הפנימי - וידאו, באתר הערוץ האקדמי, 01/11/2004

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקודם: חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם אפרים סידון, חיה שנהב 2004

הבא: אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי

שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקודם: חיים סבתו, תיאום כוונות

פרס ספיר 2001 "מישהו לרוץ איתו"

הבא: גיל הראבן, שאהבה נפשי