דונלד מרטינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דונלד מרטינואנגלית: Donald Martino; ‏ 16 במאי 1931 - 8 בדצמבר 2005) היה מלחין אמריקאי, זוכה פרס פוליצר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטינו נולד בפליינפילד שבניו ג'רזי. הוא למד לתואר ראשון במוזיקה באוניברסיטת סירקוז ולתואר שני באוניברסיטת פרינסטון, וכן למד הלחנה אצל ארנסט בייקון (Ernst Bacon), רוג'ר סשנס, מילטון בביט במלגת פולברייט בשנים 1954-56 והשתלם בפירנצה אצל לואיג'י דאלאפיקולה. רוב יצירותיו הבוגרות (בהן יצירות פסאודו-טונאליות כמו "מקהלות פאראדיזו" ו"שבעה קטעי קדושה") חוברו תוך שימוש בשיטת שנים-עשר הטונים; עולם הצלילים שלו דמה יותר לעולמו הלירי של דאלאפיקולה מאשר לאלה של יתר מוריו.

קריירת הלחנה והוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסנתרן איזלי בלקווד ( Easley Blackwood) הזמין אצל מרטינו את היצירה "סונאטה פיאניסיסימו" בבקשה מפורשת, שתהיה זו אחת היצירות הקשות ביותר שנכתבו מאז ומעולם. התוצאה אכן מציבה דרישות נשגבות למבצע, אך אף על פי כן הוקלטה פעמים אחדות (אם כי לא בידי בלקווד, שנמנע מלנגן אותה).

מרטינו הגיש למילטון באביט לפחות שתי ברכות יום-הולדת מוזיקליות: "B,a,b,b,it,t" ביום הולדתו ה-50 ו"קונצ'רטו משולש" ביום הולדתו ה-60.

יש סבורים, שלו היה מרטינו אירופאי ולא אמריקאי, היה זוכה להכרה רבה פי כמה ולתמיכה ממשלתית, שהייתה מאפשרת לו להקדיש את חייו להלחנת דנטה, כפי שעשה ב"מקהלות פאראדיזו" שלו, לשנים סולנים, שתי מקהלות, סרט הקלטה ותזמורת. עם זאת, גדולתו באה לביטוי רק ב"סונאטה פיאניסיסימו" שלו.[1] בשנת 1978 הקים הוצאה לאור בשם דנטאליאן לקידום המוזיקה שלו. הדמיון העשיר וההקפדה על שלמות היצירה ניכרים בכתיבתו של מרטינו, הן ביצירות להרכבים מוזיקליים והן ביצירות סולו, שם הוא מוודא שלמות ודיוק בהפקת הצלילים ממש כפי שהתכוון להם בכתיבתו באמצעות הוראות ביצוע דקדקניות ככל האפשר. עם זאת, הוא מאפשר למבצע גמישות בלתי מבוטלת בתוך המסגרת הקפדנית שהוא מכתיב לו. לא זו בלבד, שמרטינו ידע לנצל כהלכה את סגולותיו המיוחדות של כלי נגינה מסוים, אלא שאף הרחיב אותן ליצירת רושם של כלי חדש, שלא היה קיים לפניו. האזנה למוזיקה של מרטינו העניקה לשומע חוויה חדשה, מעשירה ואפילו שונה מכל מה שהכיר, הן של כלי הנגינה והן של המוזיקה עצמה. הוא השתמש במצלול ובטכניקה הייחודים לכל כלי נגינה לביטוי דרמטי ורעיוני באמצעות המוזיקה, וכן למתן הזדמנויות לווירטואוזיות מרשימה. [2]

מרטינו לימד באוניברסיטת ייל, בקונסרבטוריון ניו אינגלנד למוזיקה, באוניברסיטת ברנדייס ובאוניברסיטת הרווארד. בשנת 1973 היה מלחין הבית במרכז ברקשייר למוזיקה, שם נשא כמה שנים הרצאות בנושא מוזיקה עכשווית בקורסי קיץ.

בשנת 1974 זכה בפרס פוליצר למוזיקה על יצירתו הקאמרית "נוטורנו". התזמורת הסימפונית של בוסטון, קרן סרגיי קוסביצקי וקרן קולידג' הזמינו אצלו יצירות.

כתב העת "פרספקטיבות של מוזיקה חדשה" הקדיש ב-1991 מנחה בת 292 עמודים למרטינו.

ב-2005 נפטר מרטינו בעת הפלגת נופש בדרך לאנטיגואה. קונצרט לזכרו התקיים בקונסרבטוריון ניו אינגלנד ב-8 במאי 2007. חברת נאבונה הוציאה הקלטה של הקונצרט בשנת 2009.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס BMI ‏ (1953, 1954)
  • פרס המכון הלאומי לאמנויות ולספרות (1967)
  • פרס NEA ‏ (1977, 1987, 1989)
  • פרס אמנויות היצירה של אוניברסיטת ברנדייס (1964)
  • שלושה מענקי גוגנהיים (1967-8, 1973-4, 1982-3)
  • פרס פוליצר (1974)
  • ‏פרס מרכז קנדי (1985)
  • חבר במכון של האקדמיה האמריקאית
  • חבר במכון לאמנויות ולספרות
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נורמן לברכט, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים", לדורי, עמ' 506
  2. ^ א. בארקין ומ. ברודי, "דונלד מרטינו", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין