דורון רובין
| דורון רובין | |
|---|---|
 |
|
| נולד | 1944 בארץ ישראל |
| השתייכות |  צבא הגנה לישראל |
| תקופת שירות | 1963 - 1991 |
| דרגה |  אלוף |
| תפקידים צבאיים |
|
| מלחמות וקרבות |
|
| תפקידים אזרחיים | |
דורון רובין (נולד ב-1944) הוא אלוף צה"ל בגמלאות ואיש עסקים ישראלי.
דורון רובין נולד וגדל במושב בוסתן הגליל. שיחק כבלם וקפטן של קבוצת הכדורגל הפועל עכו.
תוכן עניינים |
שירותו הצבאי [עריכה]
במאי 1963 התגייס לצה"ל, התנדב לשירות בצנחנים[1], ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קצינים. לאחר שסיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות, שימש במשך כשנה כמדריך בבה"ד 1, חזר לחטיבת הצנחנים כמפקד מחלקה בפלוגת הרב"טים של גדוד 890. במלחמת ששת הימים לחם כמפקד פלוגה בגדוד[2]. לאחר המלחמה ביצעה פלוגתו את טקס ההשבעה הראשון של הצנחנים בכותל המערבי[3]. במהלך מלחמת ההתשה השתתף במבצע תרנגול 53 וכסמג"ד הנח"ל המוצנח (גדוד 50) פיקד על מבצע "שפט 37" ב-1970, בו תקף הכוח בירי מרגמות בסיס טירונים של צבא סוריה כ-70 ק"מ מצפון-מזרח לדמשק ופיקד על מבצע "תרנגול 59" בו תקפו כוחות הצנחנים בסיס מנהלה צבאי מצרי ליד שדה התעופה ביר-ערידא. בשנת 1972 פיקד על קורס המ"כים של חטיבת הצנחנים, והשתתף ב"מבצע ברדס 54-55"[4]. בספטמבר אותה שנה פיקד על כוח במבצע קלחת 4 מורחבת בלבנון. בשנת 1973, שלושה חודשים טרם מלחמת יום הכיפורים, מונה למפקד גדוד 202, תפקיד שאותו מילא במהלך המלחמה, ופיקד על הגדוד בקרב ואדי מבעוק. שירת כקצין אג"ם של פיקוד הצפון ויצא לתקופת לימודים בת שנתיים בבית ספר צבאי בפריז. עם שובו ב-1977 הציע לו הרמטכ"ל מוטה גור לפקד על חטיבת גולני, אך רובין סירב[5], הועלה לדרגת אלוף משנה ומונה למפקד בית הספר לקצינים. במבצע ליטני, בשנת 1978, פיקד רובין על כוח מבית הספר לקצינים אשר כבש את טייבה ואת ע'נדוריה והיה אחראי להריגת כתשעה- עשר מחבלים[6].
בשנים 1979-1981 שירת כמפקד חטיבת הצנחנים הסדירה[7]. כמח"ט הצנחנים פיקד על החטיבה בסדרת פשיטות בלבנון ובהן מבצע איש דמים [8] שהיה הפשיטה המוסקת הראשונה ללבנון[9]. לאחר שעבר הסבה לשריון מונה למפקד חטיבת השריון 500 (עוצבת כפיר), שלושה ימים בלבד לפני מלחמת שלום הגליל[10]. במלחמה, במהלך הקרב על הכפר עין זחלתה, עבר ג'יפ ובו שלושה קציני צה"ל את הכביש שהוביל לתוך הכפר, ונכנס לשטח שבשליטת כוחות קומנדו סוריים. רובין נכנס לכפר עם אחד ממפקדי הגדודים וקשרו, כדי לאתר את הקצינים, שני עמיתיו נסוגו ורובין נשאר בכפר לבדו, כשהוא הורג בתוך כך חיילים סורים רבים[11]. כוח צנחני מילואים שחבר אליו לאחר מספר שעות חילץ אותו ואת גופות הקצינים[12]. עם סיום המלחמה מונה למפקד אוגדת שריון מילואים.
ב-1983 מונה למפקד עוצבת הפלדה (162) פיקד על הגזרה המזרחית בלבנון עד נסיגת צה"ל ב-1985. בתפקידו הבא שרת בראש חטיבת התורה והפיתוח במפקדת חילות השדה. במסגרת תפקידו זה יזם רובין, לאור לקחי לוחמת הנ"ט שגובשו בצה"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון, בינואר 1986 כי יש להקים בצה"ל יחידה חדשה המתמחה בלוחמת נ"ט תוך שימוש באמל"ח מתקדם[13]. בינואר 1987 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי. בתקופתו יישם את "תוכנית ברק" להכשרת הקצונה הזוטרה בצה"ל[14].
בתחילת דצמבר 1988 פיקד כמפקד מפקדת העומק המטכ"לית[15], מעמדת פיקוד בספינה ששהתה בים, על מבצע כחול וחום שנערך בעיירה נועיימה בדרום לבנון. לטענת רובין, הוא לקח על עצמו את האחריות לתוצאותיו הבלתי מוצלחות של המבצע ולקיחת אחריות זו עלתה לו בסיום הקריירה הצבאית. רבים מן האלופים במטה הכללי מתחו ביקורת על כך שהרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, אילץ את רובין לעזוב את צה"ל[16]. בשנת 1991 השתחרר מצה"ל לאחר 28 שנות שירות.
עסקים ופעילות ציבורית [עריכה]
לאחר פרישתו מצה"ל פנה רובין ליזמות ועסקים. בתחילה נכנס כשותף בחברה לחיפוש נפט. בהמשך עבר לעסוק בניהול ובקידום פרויקטים נדל"ניים שונים.
במקביל לפעילותו העסקית, הציג בשנת 1998 את מועמדותו לראשות עיריית תל אביב-יפו. רובין רץ בראשות רשימה עצמאית אשר זכתה לתמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ולמימון מטעם הליכוד, אולם לאחר מספר שבועות נאמר לרובין כי הליכוד עדיין תומך במועמדותו אך חדל לממן את מירוצו לתפקיד. רובין קיבל 25 אחוז מקולות המצביעים והובס בבחירות על ידי רון חולדאי, הוא כיהן כחבר במועצת העיר במשך שנתיים.
עקב הפסקת מימון מסע הבחירות שלו על ידי הליכוד, נאלץ רובין לממן את הוצאות הבחירות מכיסו. הוצאות אלו התווספו לחובות שצבר בעסקיו הפרטיים, אשר הובילו לתביעות בסכומים לא מבוטלים שהוגשו נגדו ונגד אשתו. עקב כך החליט רובין להעביר את עסקיו להונדורס, שם הוא עוסק בפיתוח פרויקטים בתחום הנדל"ן.
משפחה והשכלה [עריכה]
רובין נשוי ואב לארבעה בנים. בנו ניר, מופיע בסרט התיעודי "תדע כל אם", על מלחמת לבנון השנייה, ומספר על חוויותיו במלחמה. בן אחר של רובין, ברק, פיקד במלחמה על סיירת נח"ל. רובין הינו בוגר החוג למזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב והמכללה לביטחון לאומי.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- יוסף ולטר, אלוף חדש בצה"ל, מעריב, 30.01.1987.
- אורי מילשטיין, "דורון רובין ודורון אלמוג - לבנות את צהל מחדש", מקור ראשון .
- אייל לוי, אין יותר כבוד, באתר nrg מעריב, 22 באפריל 2004
- שוקי שדה, אלוף, לא בעסקים, באתר TheMarker, 19 בדצמבר 2010
- דורון רובין, הפיקוד מוכוון המשימה - מקומו וחשיבותו, מערכות 318, פברואר 1990, עמוד 6
- שי לוי, "הטנק התפוצץ לי מול העיניים כמו פטריה של אש", באתר mako, 4 ביוני 2012
- ביוגרפיה באתר חדשות מחלקה ראשונה
- יצחק לץ, "עוד אצליח בגדול, וביום ההוא למלעיזים לא תהיה תקווה", באתר גלובס, 15 בנובמבר 2001
הערות שוליים [עריכה]
- ^ אביחי בקר, מה קרה לדודו ויזר, באתר הארץ, 19 ביוני 2002.
- ^ על אזרחי עם דורון רובין, גלי צה"ל, 1 באוקטובר 2011
- ^ מוריה בן יוסף, "מוכנים לטרוף את כל העולם", "ישראל דיפנס", 03.05.2012.
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 354, דורון רובין- "אני זוכר שבאותה תקופה היו לנו לבנות של יכולות מקצועיות בכל תחומי הלחימה: לא משנה איפה נחתת – יכולת להגיע ליעד במדויק ולבצע לחימה מקצועית. הנועזות הייתה בעצם ההחלטה לבצע פעולה במרחק כזה. נכון, שכאשר אמרו לי שצריך לפשוט על מחנה אל־באדווי, זה נראה לי מעבר לאופק, אבל בסופו של דבר, הפונקציה היחידה לגבי, הייתה – זמן שיט. כל שאר הנושאים כמו: ניווט פרדסים, מעבר קירות בטון, הליכה שקטה עם מטען, לחימה בשטח בנוי – היו לחם חוק. במבצע הזה לא היה שום תחום מקצועי שלא הכרנו קודם. לכן כשאמרו לנו: חברים, יש לכם ארבעה ימים להתכונן, נשאר רק לעשות מודלים".
- ^ על אזרחי עם דורון רובין, גלי צה"ל, 1 באוקטובר 2011
- ^ הכוחות שלקחו חלק במבצע, מבצע ליטני באתר חטיבת הצנחנים.
- ^ טל זגרבה, אלופים, במחנה, 5.09.2008.
- ^ על מבצע "איש דמים" באתר חטיבת הצנחנים.
- ^ ליאת שכנר, המפקד באימון המתקדם, בני גנץ מספר בראיון על המפקד שהשפיע עליו, בעיתון "במחנה".
- ^ שי לוי, "הטנק התפוצץ לי מול העיניים כמו פטריה של אש", באתר mako, 4 ביוני 2012.
- ^ ראיון עם דורון רובין בתוכנית הרדיו, על אזרחי, גלי צה"ל, 1 באוקטובר 2011
- ^ חן קוטס-בר, כשראיתי את התמונה שלו קפאתי. הרגשתי כאילו זה קרה אתמול, nrg, 22/10/2001.
- ^ יוסי יהושע ונאוה צוריאל, עשרים שנה למגלן, ידיעות אחרונות, 24.08.2007, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ אמנון ברזילי, שיעור לגנרלים, באתר הארץ, 31 ביולי 2002
- ^ עמוס הראל, פיקוד נחוץ, מפקד שנוי במחלוקת, הארץ, 18.12.2011.
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמוד 322.
| מפקדי בית הספר לקצינים של צה"ל | ||
|---|---|---|
|
