דוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאל גרדוש
דוש בשנות ה-50
שרוליק אופייני, בכובע טמבל, בסנדלים תנ"כיים ובמכנסיים קצרים
לוחית זיכרון על ביתו של קריאל גרדוש

דוֹש הוא כינויו האמנותי של קָרִיאֵל גַרדוֹש (15 באפריל 192128 בפברואר 2000), קריקטוריסט ומאייר ישראלי יליד הונגריה. דוש הוא יוצר הדמות "שְׂרוּלִיק", פרסוניפיקציה של ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם קרל גרדוש (שם המשפחה במקור: גולדברגר) בבודפשט לאלכסנדר ולמרגרט לבית שנירמאכר, במשפחה יהודית מתבוללת. הוא סיים את בית הספר התיכון בבודפשט והחל בלימודים אקדמיים באוניברסיטת סגד. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח לעבודת כפייה. בשובו לבודפשט נודע לו שהוריו ומרבית בני משפחתו נספו בשואה.

בתחילת 1946 עזב את הונגריה ועבר לצרפת, שם למד ספרות השוואתית באוניברסיטת סורבון שבפריז. בתחילת 1948 עלה לארץ ישראל, עִברת את שמו לקריאל, הצטרף למחתרת הלח"י וצייר את הקריקטורות עבור ביטאונה "המעש". עקב חוסר שליטתו בשפה העברית בחר להשתלב בעיתונות העברית כקריקטוריסט. לאחר רצח הרוזן ברנאדוט נעצר ולאחר שחרורו שימש כעורכו הגראפי של השבועון "העולם הזה". ב-1953 נפצע כאשר פצצה הושלכה אל מערכת השבועון.‏[1] באותה שנה הצטרף למערכת "מעריב", ופרסם בעיתון קריקטורה פוליטית יומית במשך שנים רבות. בהדרגה החל לעסוק גם בכתיבה של מאמרים, סיפורים ומערכונים. במקביל פרסם גם בעיתון בשפה ההונגרית "אוי קלט". בשנת 1956 אייר דוש לראשונה את הדמות "ישראליק", שזכתה לפופולריות רבה (מאוחר יותר אוית השם: "שרוליק").

דוש, ושלושת עמיתיו ל"מעריב": יוסף לפיד, אפרים קישון ויעקב פרקש ("זאב"), כונו בחיבה "המאפיה ההונגרית".

ב־19811983 כיהן כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון.

ב-1983–1984 אייר את ספרי "100 סיפורים ראשונים" בהוצאת כנרת. כמו כן אייר את ספרי "100 שירים ראשונים" של ההוצאה.

זכה בפרס הרצל ופרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.‏[2]

דוש היה נשוי לשושנה רומאן מ-1945. בתם, דניאלה גרדוש סנטו, היא כיום מנהלת מחלקת הילדים והנוער של הערוץ הראשון. לאחר מכן נישא לשחקנית טובה פרדו, והם היו נשואים עד מותו, ב-28 בפברואר 2000. הוא נקבר בבית העלמין ירקון.

בשנת 2003 נקרא של שמו רחוב בתל אביב.‏[3] החל משנת 2002 מוענק אחת לשנתיים, ביחד עם פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה גם פרס דוש לקריקטורה מטעם עיריית תל אביב-יפו.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

עמדותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה פוליטית של דוש

כקריקטוריסט פוליטי בעיתון יומי, נדרש דוש להביע את עמדתו הפוליטית בכל קריקטורה שפרסם.

דוש אהד את המתנחלים וההתנחלויות והתנגד לשמאל הקיצוני. אחת הקריקטורות המפורסמות שלו היא "החלוצים", שבה חלוץ מראשית המאה העשרים מושיט יד לחלוץ מחומה ומגדל שמושיט ידו לחלוץ הבא וכן הלאה. בסוף השורה ניצב המתנחל, אך יד אוחזת במספרים שעליה כתוב "השמאל הקיצוני" מנסה לחתוך אותו מהתמונה.

דוש אמר ש"מדינת ישראל קמה כדי לרפא את העם מהמחלה היהודית של ביקורת עצמית כרונית, אך השמאלנים הישראלים סירבו להירפא".

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 220 קריקאטורות: 220 Israel cartoons, תל אביב: קרני, 1956.‏[4]
  • הגדת סיני: 124 ימים היסטוריים ב-62 קריקאטורות, תל אביב: בית דפוס מעריב, תשי"ז.
  • דברי הימים 1956–1960: אוסף קריקטורות; פתח דבר מאת שלום רוזנפלד, תל אביב: קרני, תש"ך.
  • To Israel with Love; foreword by Abba Eban, New York: T. Yoseloff,‎‪ 1960.‎
  • מה קרה---?: בשנות 1960–1963: קריקאטורות, רשומים, ביאורים, תל אביב: קרני; ספרית מעריב, תשכ"ד.‏[5]
  • עלילות שוא: שש מעשיות במלים ובציורים; הביא לדפוס: עמיקם גורביץ', תל אביב: עמיקם, תשכ"ז 1967.‏[6]
  • אפרים קישון – דוש (קריאל גרדוש), סליחה שנצחנו!, תל אביב: ספרית מעריב, תשכ"ז. (סאטירות של קישון וקריקטורות של דוש שפורסמו ברובן ב"מעריב" בסביבות מלחמת ששת הימים)
  • דודה זלדה וכובשים אחרים: 30 דמויות מההוי הישראלי בציור ובכתב, תל אביב: עקד, תש"ל.
  • תשובה חלקית: תעודות, עלילות, הרהורים, משחקים; ליקט והקדים מבוא: גרשון ויילר, תל אביב: פפירוס, תשמ"א 1981.‏[7]
  • ספר המדליק: על עישון ואנשים; כתב, צייר ועישן: דוש, רמת גן: כנרת, 1986.
  • ארבעים!: סיפור המדינה בקריקאטורות, תל אביב: ספרית מעריב, תשמ"ח 1988. ("50 קריקאטורות מובחרות מבין 10,000 שצייר דוש ב"מעריב"") (לכבוד יובל הארבעים למדינת ישראל)

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]