דוש
ערך זה עוסק בקריקטוריסט ישראלי. אם התכוונתם למתקן רחצה המכונה "דוּש", ראו מקלחת.
דוֹש הוא כינויו האמנותי של קָרִיאֵל גַרדוֹש (15 באפריל 1921 - 28 בפברואר 2000), שהיה קריקטוריסט ומאייר ישראלי יליד הונגריה. דוש הוא יוצר הדמות "שְׂרוּלִיק", פרסוניפיקציה של ישראל.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
נולד בשם קרל גרדוש (למעשה שם המשפחה במקור: גולדברגר) בבודפשט לאלכסנדר ולמרגרט לבית שנירמאכר, במשפחה יהודית מתבוללת. הוא סיים את בית הספר התיכון בבודפשט והחל בלימודים אקדמיים באוניברסיטת סגד. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח לעבודת כפייה. בשובו לבודפשט נודע לו שהוריו ומרבית בני משפחתו נרצחו בידי נאצים.
בתחילת 1946 עזב את הונגריה ועבר לצרפת, שם למד ספרות השוואתית באוניברסיטת סורבון שבפריז. בתחילת 1948 עלה לארץ ישראל, עברת את שמו לקריאל, הצטרף למחתרת הלח"י וצייר את הקריקטורות עבור בטאונה "המעש". עקב חוסר שליטתו בשפה העברית בחר להשתלב בעיתונות העברית כקריקטוריסט. לאחר רצח הרוזן ברנאדוט נעצר ולאחר שחרורו שימש כעורכו הגראפי של השבועון "העולם הזה". ב-1953 נפצע כאשר פצצה הושלכה אל מערכת השבועון[1]. באותה שנה הצטרף למערכת "מעריב", ופרסם בעיתון קריקטורה פוליטית יומית במשך שנים רבות. בהדרגה החל לעסוק גם בכתיבה של מאמרים, סיפורים ומערכונים. במקביל פרסם גם בעיתון בשפה ההונגרית "אוי קלט". בשנת 1956 אייר דוש לראשונה את הדמות "ישראליק" שזכתה לפופולריות רבה ושינתה את שמה מאוחר יותר ל"שרוליק".
דוש, ושלושת עמיתיו ל"מעריב": יוסף לפיד, אפרים קישון ויעקב פרקש ("זאב"), כונו בחיבה "המאפיה ההונגרית".
ב־1981–1983 כיהן כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון.
ב-1983–1984 אייר את ספרי "100 סיפורים ראשונים" בהוצאת כנרת. כמו כן אייר את ספרי "100 שירים ראשונים" של ההוצאה.
זכה בפרס הרצל ופרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.
דוש היה נשוי לשושנה רומאן מ-1945. בתם, דניאלה גרדוש סנטו, היא כיום מנהלת מחלקת הילדים והנוער של הערוץ הראשון. לאחר מכן נישא לשחקנית טובה פרדו, והם היו נשואים עד מותו, ב-28 בפברואר 2000. הוא נקבר בבית העלמין ירקון.
עמדותיו הפוליטיות [עריכה]
כקריקטוריסט פוליטי בעיתון יומי, נדרש דוש להביע את עמדתו הפוליטית בכל קריקטורה שפרסם.
דוש אהד את המתנחלים וההתנחלויות והתנגד לשמאל הקיצוני. אחת הקריקטורות המפורסמות שלו היא "החלוצים", שבה חלוץ מראשית המאה העשרים מושיט יד לחלוץ מחומה ומגדל שמושיט ידו לחלוץ הבא וכן הלאה. בסוף השורה ניצב המתנחל, אך יד אוחזת במספרים שעליה כתוב "השמאל הקיצוני" מנסה לחתוך אותו מהתמונה.
דוש אמר ש"מדינת ישראל קמה כדי לרפא את העם מהמחלה היהודית של ביקורת עצמית כרונית, אך השמאלנים הישראלים סירבו להירפא".
ספריו [עריכה]
פרסם ספרים אחדים ובהם:
- "הגדת סיני", הוצאת מעריב, 1957
- "220 קריקאטורות", הוצאת קרני, 1957
- "מה קרה? בשנות 1960-1963", הוצאת קרני, 1964
- "עלילות שוא", הוצאת עמיקם גורביץ, 1967
- "סליחה שניצחנו" (בשיתוף אפרים קישון), הוצאת ספרית מעריב, 1967
- "דודה זלדה וכובשים אחרים" - 30 דמויות מההוי הישראלי, הוצאת עקד, 1970
- "תשובה חלקית: תעודות, עלילות, הרהורים, משחקים", הוצאת פפירוס, 1981
- "ספר המדליק - על עישון ואנשים", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 1986
- "דוש - ארבעים! - סיפור המדינה בקריקאטורות", הוצאת ספרית מעריב, 1988
פרס דוש לקריקטורה [עריכה]
 |
ערך מורחב – פרס דוש לקריקטורה |
החל משנת 2002 מוענק אחת לשנתיים, ביחד עם פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה גם פרס דוש לקריקטורה מטעם עיריית תל אביב-יפו.
לקריאה נוספת [עריכה]
- מיכל ברושי, דוש – קריקטוריסט 1921–2000, יד בן-צבי, 2007. לדף הספר באתר יד בן-צבי
קישורים חיצוניים [עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "קריאל גרדוש ("דוש")", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3048
- מרותי ועד שרוליק: עולם הקריקטורות והקומיקס של דוש באתר היקום של אלי אשד
- מירב קריסטל, געגועיי לשרוליק - שני ראיונות טלוויזיה עם דוש
- דוש בתוך התערוכה "כאן ביתי: ניצולי השואה בישראל", באתר יד ושם
- חוה נובק, קריקטוריסט בגלימת מחזאי: קריאל גרדוש, הידוע בחתימתו 'דוש', מגיע "מנה ראשונה" לתיאטרון הישראלי בערב סאטירה והומור, המועלה ע"י "צוותא", דבר, 26 בנובמבר 1969
