שלוש השבועות

ערך זה עוסק בשְבוּ‏עוֹ‏ת שנלמדו מספר שיר השירים. אם התכוונתם ל"שלושת השָבועות", התקופה שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, ראו ימי בין המצרים.

שלוש השְבוּ‏עוֹ‏ת הוא כינוי מקובל לדברי חז"ל בתלמוד הבבלי ועוד, העוסקים בשבועות שהשביע הקב"ה את ישראל ואת אומות העולם. לפי חלק מהפרשנויות, השבועות אוסרות על עם ישראל לעלות בצורה מאורגנת לארץ ישראל. המושג עומד בלב המחלוקת הדתית בין קבוצות אנטי ציוניות, כגון חסידות סאטמר, הנוהגות להציג את המדרש כראיה תאולוגית כנגד הציונות והקמת מדינת ישראל, לבין קבוצות דתיות-ציוניות הסבורות שאין כיום לשבועות תוקף מחייב.

המקור לשבועות

התלמוד הבבלי בסוף מסכת כתובות דן במשנה הקובעת שאדם רשאי לכפות על אשתו, ואשה רשאית לכפות על בעלה, לעלות לארץ ישראל. הגמרא מביאה אמירות שונות בזכות העלייה לארץ ישראל והישיבה בה ובגנות היציאה ממנה. מנגד, הגמרא מציינת את דעתו של רב יהודה המתנגד לעלייה לארץ ישראל מבבל וקובע שהדבר אסור בזמנו. במסגרת זאת מובאת האמירה של רבי יוסי בר חנינא:

	ג' שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי
– מסכת כתובות קיא

המדרש מתייחס לשלושה פסוקים דומים המופיעים במגילת שיר השירים:

• "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‏יִם בִּצְבָאוֹת, אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (פרק ב, פסוק ז).
• "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‏יִם בִּצְבָאוֹת, אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (פרק ג, פסוק ה).
• "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‏יִם, מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (פרק ח, פסוק ד).

בהתאם לראייה המסורתית הרואה בשיר השירים משל ליחסי אלוהים ועם ישראל, רבי יוסי בן חנינא מפרש פסוקים אלו כקריאה שלא לדחוק בכח את הגאולה.

בהמשך, אומרת הגמרא: "אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה"

שלוש השבועות מוזכרות גם במדרש רבה על שיר השירים.

היחס לשבועות

דעת האדמו"ר מסאטמר

ההוגה החרדי הידוע ביותר בנושא זה הוא הרב הרבי מסאטמאר, הרב יואל טייטלבוים, העוסק בסוגייה בהרחבה בספרו ויואל משה.

• על פי שיטתו, אין להסתכל על כל אומות העולם כגוף אחד, אלא על כל אומה בפני עצמה יש שבועה שלא ימרדו היהודים בה. לכן, על אף שהאו"ם החליט ברוב קולות להקים את מדינת ישראל - עדיין עוברים הציונים על השבועה, משום שהערבים תושבי המקום לא הסכימו לכך, בנוסף הוא שולל בתוקף את הטענה לפיו יש משמעות להחלטת רוב אומות העולם, שאינם קשורים לסכסוך ולהתיישבות היהודית, ודווקא הסכמתם של תושבי המקום והאומה שבהם נלחמים - היא הנדרשת כדי לא להפר את השבועה. מלבד העובדה שמדינת ישראל לא נשמעה להחלטות האו"ם וכבשה גם את ירושלים. עוד הוא אומר שגם לדעת האבני נזר, שאין איסור מצד השבועה כאשר אומות העולם מסכימות, כל ההיתר שלו מבוסס על דברי רש"י שהאיסור הוא דווקא "ביד חזקה"; אבל אם צריכים להילחם כדי לכבוש את הארץ, אפילו אם יש אומות בעולם שהסכימו, עדיין לא יצא זה מגדר "ביד חזקה".

• מול הסוברים שהשבועות בטלו משום שאומות העולם הפרו את השבועה המוטלת עליהם, "שלא להשתעבד בישראל יותר מדי", אומר הרבי מסאטמאר שאין מקור לטענה שיש קשר בין השבועות וכביכול הן תלויות זו בזו; השבועה "שלא יעלו בחומה" אינה לטובת האומות אלא לטובת ישראל, שיקבלו את כפרתם בגלות. לכן, לדבריו, לא עלה על דעתם חכמי ישראל בדורות הקודמים לייסד מדינה יהודית, גם כאשר עברו הגוים על שבועתם.

• מול הטענה שהרמב"ם לא הביא את השבועות במשנה תורה, כותב הרבי מסאטמאר שהרי כבר הזכיר בהלכות תשובה‏ שכל ישראל יעשו תשובה קודם הגאולה, ולכן אם יקום איש ויאמר על עצמו שהוא מלך המשיח ויכוף כל ישראל לעשות תשובה‏ יש לשמוע לו; אבל כל זמן שלא יעשו כל ישראל תשובה, כך שלא נתגלה מלך המשיח, עדיין שייך איסור השבועות.

• דברי רבי חיים ויטאל שהשבועה היא רק עד אלף שנים לא נאמרו על השבועות החלות על עם ישראל, רק על השבועה של הקדוש ברוך הוא "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי", שנשבע שלא יגאל את עמו אלא אם כן יעשו תשובה מאהבה. אולם לאחר מכן - אפילו תשובה מיראה יכולה להביא את הגאולה.

דעת החולקים עליו

• שלוש השבועות הן מדרש אגדתי, ולפיכך אין להן תוקף הלכתי מחייב (כדברי הרמב"ם, שאין להתחשב במדרשי אגדה לשם השגת הלכה). לפיכך, משמעות המדרש היא שה' גזר שעם ישראל יהיה בגלות, אולם כשעם ישראל מצליח לשוב לארצו, הרי זה ראיה שבטלה השבועה, ובטלה גזרת הגלות. הרמב"ם בעצמו, שספרו הי"ד החזקה כולל את ההלכות כולן, אף הוא איננו מזכיר הלכה של שלושת השבועות, ומוסיף- "השביע האומה על דרך משל ואמר השבעתי אתכם"). בנוסף, בפירושו של אף אחד ממפרשי הגמרא -רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, רבי מנחם המאירי ועוד - לא נמצא כלל עניין זה של שלושת השבועות, כך גם אצל מסכמי הגמרא להלכה, הרי"ף והרא"ש. כמו כן הפני יהושע, בדבר שנראה סותר את שלוש השבועות אומר: אגדות חלוקות הן. נוסף לרשימה החפץ חיים, שנחשב לפוסק האחרון בקהילות אשכנז, שדיבר פעמים רבות על חובת העלייה לארץ, ומציין בנו, ר' לייב הכהן: "לא ראיתי שיזכור אף פעם את העניין ג' השבועות" .
• רבי חיים ויטאל כתב שיש ברייתא מבית מדרשו של רבי ישמעאל, שמסייגת את תוקפן של שלוש השבועות ומצמצמת אותו לאלף שנה.
• נפסק בשולחן ערוך כי "שנים שנשבעו לעשות דבר אחד, ועבר אחד מהם על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה" ומכיוון שהגויים הפרו את חלקם, דהיינו רדו בישראל יותר מדי, פקע גם תוקפן של שתי השבועות האחרות, ובטל האיסור לעלות בחומה.
• עלייה הדרגתית איננה "כחומה". רש"י פירש "שלא יעלו כחומה - יחד ביד חזקה", לכן אם אין כל העם עולה יחד, כי אם בשלבים - אין זו עלייה כחומה.
• הצהרת בלפור ולאחריה ועידת סן-רמו, וההחלטה על תוכנית החלוקה של האו"ם ברוב קולות, מהווים רישיון להקמת מדינה מהאומות, ולפיכך הקמת מדינה אינה נחשבת כמרידה באומות .
• התעוררות האומה לשוב לארצה, היא בגדר פקידה מאת ה', המבטאת כי תם זמנן של השבועות. ואלו הם דברי ר' יהושע מקוטנא: "ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה (לעלות לארץ) הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בליבותם, קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. וכן פירש המהר"ל בחידושי אגדות למסכת כתובות דף קי"ב - ה' מונע מאיתנו לעלות כחומה, אך כשיש אפשרות לעלות כחומה, סימן שבטלה גזירה. וכן כתב בעל שו"ת הריב"ש קא/שפז. וכן משמע משו"ת הרשב"ש סימן ב, וכן פסק פאת השולחן (בית ישראל א יד).
• הגר"א כתב שהשבועה איננה מכוונת לעלייה לארץ, כי אם לעלייה שמגמתה בנין בית המקדש.
• הרב פנחס הורוביץ, בעל ספר ההפלאה, כתב שנוסח השבועה מקפיד שיהיו בבבל דווקא, שנאמר (ירמיהו כז כב): "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם ה' והעליתים והשיבתים אל המקום הזה", כי שם, בבבל, נמצא כבוד השכינה והתורה. וזו גם כוונת השבועות, שמבבל אסור לעלות לארץ ישראל, אך אין איסור לעלות מארצות אחרות לארץ ישראל.
• "בעל השבועות", רבי זירא, חזר בו. במדרש (מדרש שיר השירים, ח, על הפסוק "אם חומה היא") מסופר שר' זירא יצא לשוק לקנות דבר מה, ואמר לשוקל: שקול יפה. אמר לו אותו אדם: אין אתה זז מכאן, בַבלי שהחריבו אבותיו את בית המקדש! באותה שעה אמר ר' זירא: וכי אין אבותי כמו אבותיו של זה?! נכנס ר' זירא לבית המדרש ושמע קולו של ר' שילא שהיה יושב ודורש "אם חומה היא"- אילו עלו ישראל חומה מן הגולה, לא חרב בית המקדש פעם שנייה. אמר ר' זירא יפה לימדני עם הארץ." מכאן שחזר בו ממה שאמר "שלא יעלו כחומה".
• "אין אנו דוחקים את הקץ, אבל הקץ דוחק אותנו". הצרות של עשרות השנים שלפני הקמת המדינה דחפו והכריחו אותנו לכך.

לקריאה נוספת

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: שלא יעלו בחומה

• הרב ישכר שלמה טייכטל, אם הבנים שמחה
• הרב יואל טייטלבוים מסאטמר, ויואל משה מאמר ראשון
• הרב מרדכי עטיה, סוד השבועה
• הרב מנחם מנדל כשר, התקופה הגדולה
• הרב שלמה אבינר, מאמר "שלא יעלו כחומה" (משמאל קישור ל'ויקיטקסט').
• הרב חיים צימרמן תורה לישראל מאמר "בעניין שלוש שבועות"
• הרב ראובן פרידמן, כי עת לחננה
• הרב יעקב זיסברג, נפש עדה (מהדורה ראשונה בפני עצמה ומהדורה שניה כנספח לחלק ב' של ספרו "נחלת יעקב", בהוצאת המכון התורני אור עציון)

קישורים חיצוניים

• הרב מנחם מנדל כשר, דעת תורה על השבועה שלא יעלו ישראל בחומה לא"י
• קישורים לספרים הדנים בג' השבועות מצד המתנגדים לציונות, מתוך האתר נטרונא, דעת תורה על השבועות שלא יעלו ישראל בחומה לא"י
• הרב יעקב זיסברג נפש עדה, "ישראל בארצו - מצווה או עצה?"
• יצחק קראוס, "השבועות כיסוד משנתו האנטי ציונית של ר' יואל טייטלבוים"
• שלוש השבועות בזמננו, אשכול בפורום "עצור כאן חושבים" מפורומי האתר בחדרי חרדים