דיאגרמת מחלקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהנדסת תוכנה, דיאגרמת מחלקה, בשפת UML, הינה סוג של תרשים סטטי המתאר את מבנה מערכת על ידי הצגת מחלוקתיה, תכונותיהם והקשרים בין המחלקות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים המחלקה הוא אבן הבניין המרכזית במידול מונחה עצמים. התרשים משמש לשתי מטרות עיקריות והן
1. מידול כללי-תפישתי של רכיבי האפליקציה
2. מידול מפורט למען תרגום המודל לקוד מקור

המחלקות בדיאגרמת המחלקה מייצגות גם את האובייקטים העיקריים וגם את היחסים בין האפליקציה ובין האובייקטים אשר יומרו לקוד מקור. תרשים המחלקה מציג את המחלקה בתיבות אשר כוללות שלושה חלקים :
1. חלקה העליון של התיבה יכלול את השם המחלקה
2. חלקה האמצעי של התיבה יכלול את מאפייני המחלקה
3. חלקה התחתון של התיבה מכיל את המתודות או הפעולות אשר המחלקה יכולה לבצע

כיתוב תמונה

בתרשים עיצוב מערכת, המחלקות מאוחדות יחדיו בתרשים מחלקה אשר מסייע לקבוע את הקשרים הסטטיים בין האובייקטים.

מרכיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

UML מספק מנגנונים לייצוג מרכיבי מחלקה כגון : מאפיינים, מתודות ומידע נוסף לגביהם.

ראות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לציין את רמת הראות (Visibility) של מרכיב מחלקה (למשל : מאפיין או מתודה) ישנן דרכי ציון אשר יופיעו לפני שם המרכיב :
(+) Public
(#) Protected
(-) Private
(~) Package

טווח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפת UML מגדירה שני סוגי טווחים (Scope) עבור מרכיבי המחלקה : מופע ומסווג (Classifier). במקרה של מרכיב מסוג מופע, הטווח הוא המופע הספציפי. עבור מאפייני המחלקה, הכוונה היא כי עריכתם משתנה בין כל מופע למופע. עבור שגרות הכוונה היא שהכניסה אליהן תלויה במצבן הנוכחי. לעומת זאת, במקרה של מרכיב מסוג מסווג, הטווח הוא המחלקה. עבור המתודות, כניסה אליהן אינה משפיעה או מושפעת ממצב האובייקטים. מרכיבי המסווג לעתים מוכרים כמשתנים סטטיים בשפות תכנות רבות. כדי להצהיר על כך שמרכיב מסוים מקבל טווח מסווג שמות יוצג עם קו תחתון. אחרת, המחלקה תהיה בטווח מופע.