דיאגרמת פיינמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בדיאגרמת פיינמן זו, אלקטרון ופוזיטרון מתאיינים ויוצרים פוטון וירטואלי אשר הופך לצמד קווארק ואנטי-קווארק. לאחר מכן, אחד מהם מקרין גלואון.

דיאגרמת פיינמן היא ייצוג של תהליכים בתורת השדות הקוונטית באמצעות מסלולי חלקיקים. היא הומצאה על ידי הפיזיקאי האמריקאי ריצ'רד פיינמן.

בדיאגרמה, חלקיקים מיוצגים על ידי קווים, אשר עשויים להיות מפותלים או ישרים, עם חץ או בלי חץ, בהתאם לסוג החלקיק. נקודה בה הקווים מתחברים אחד לשני נקראת "צומת אינטראקציה", או צומת בקיצור. ישנם שלושה סוגים שונים של קווים: "קווים פנימיים" מחברים שני צמתים, "קווים נכנסים" נמתחים מ"העבר" אל תוך צומת ומייצגים את המצב הראשוני, ו"קווים יוצאים" נמתחים מצומת אל "העתיד" ומייצגים את המצב הסופי.

פיתוח הדיאגרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים זרימה של הדרכים שונות בהן ניתן לקפל את ההקסופלקסגון, אשר שימש כשהשראה לבניית דיאגרמת פיינמן.

ריצ'רד פיינמן קיבלת את ההשראה לדיאגרמת פיינמן בעקבות הפלקסגון שהוצג לו על ידי ארטור סטון Arthur H. Stone בשנת 1939. הוא בנה דיאגרמה המראה כיצד ניתן לעבור בין צדדיו השונים של פלקסגון בעל שישה צדדים המכונה הקספלקסגון Hexaflexagon‏[1]. מקרה זה הוא דוגמה לדרך בה שעשועי מתמטיקה יכולים להוביל להתפתחויות בתחום המדע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hilton, P., Pedersen, J., & Walser, H. (1997). The faces of the tri-hexaflexagon. Mathematics Magazine, 70(4), 243-251.


P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.