דיאטה פלאוליתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיאטה פלאוליתית (ידועה גם כתזונת פליאו, תזונה פלאוליתית, דיאטת האדם הקדמון; באנגלית: Paleolithic Diet, Paleo Diet) היא דרך חיים תזונתית המנסה לחקות ולהתקרב ככל שניתן לאכילת מזונות האדם הקדמון טרם המהפכה החקלאית כלומר בתקופה הפלאוליתית.

תזונת האדם הקדמון בתקופה הפלאוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידע הקיים על התזונה בתקופה הפלאוליתית, המשמש כבסיס לרעיון הדיאטה הפלאוליתית המודרנית, מגיע בעיקר ממחקר ארכאוזואולוגי וארכאובוטני של שרידי בעלי החיים והצמחים, בהתאמה, שהשתמרו באתרים הארכאולוגיים. מקורות מידע נוספים, המשתמרים לעתים, כוללים מחקר של איזוטופים יציבים בעצמות אדם וניתוח צואת אדם מאובנת. ניתן גם להסיק על הדיאטה הפלאוליתית ממנהגי התזונה של חברות ציידים-לקטים שנחקרו על ידי אתנוגרפים במהלך המאה העשרים.

לפי עדויות אלה, תזונת האדם הפלאוליתית כללה מגוון של צמחים לא מתורבתים ובעלי חיים מן הבר. הממצאים הארכאוזואולוגיים הפלאוליתיים מצביעים על איסוף פגרים וניצול מעט הבשר שנותר עליהם, כמו גם ניתוץ העצמות וצריכת מח העצם, כבר אצל ההומינידים בתחילת התקופה הפלאוליתית התחתונה, לפני כ-2.5 מיליון שנה. במקביל התפתח ציד שיטתי ומתוחכם של בעלי פרסות גדולים, לכל המאוחר בסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה, לפני כ-400 אלפי שנים‏[1][2]. בתקופה הפלאוליתית התיכונה מוסכם על רוב החוקרים שהניאנדרטלים והאדם המודרני צדו באופן שיטתי פרטים בוגרים ובריאים של בעלי פרסות. בתקופה הפלאוליתית העליונה וביתר שאת בתקופה האפיפלאוליתית והמזוליתית החל האדם ללכוד מגוון רחב יותר של בעלי חיים קטנים, כולל דגים, עופות וזוחלים‏[3].

במקרים בהם השתמרו שרידי צומח עולה תמונה של איסוף וניצול פירות וזרעים לעתים מזומנות. ניצול דגני בר וקטניות בר אירע כבר בתקופה הפלאוליתית התיכונה‏[4][5] ובוודאי בתקופה הפלאוליתית העליונה. גם כאן נראה כי ניצול הצמחים, בעיקר הדגנים, הוגבר בשלהי התקופה הפלאוליתית ובתקופה האפיפלאוליתית‏[6].

התמורה המשמעותית ביותר בדרכי עיבוד המזון הייתה תחילת השימוש באש לצלייה, קלייה או בישול, אשר העלה את הערך התזונתי של המזון וחיטא אותו. בני האדם הפלאוליתיים הסתגלו בהדרגה לאכילת מזון צלוי או מבושל, והתאמה זו הייתה כה מוצלחת עד שנעשתה מאפיין אנושי אוניברסלי, לכל המאוחר בתקופה הפלאוליתית התיכונה‏[7].

הדיאטה הפלאוליתית המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stiner, M. C., Barkai, R., & Gopher, A. (2009). Cooperative hunting and meat sharing 400–200 kya at Qesem Cave, Israel. Proceedings of the National Academy of Sciences, 106(32), 13207-13212.
  2. ^ Domínguez‐Rodrigo, M., & Pickering, T. R. (2003). Early hominid hunting and scavenging: a zooarcheological review. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 12(6), 275-282.
  3. ^ Stiner, M. C. (2002). Carnivory, coevolution, and the geographic spread of the genus Homo. Journal of Archaeological Research, 10(1), 1-63.
  4. ^ Henry, A. G., Brooks, A. S., & Piperno, D. R. (2011). Microfossils in calculus demonstrate consumption of plants and cooked foods in Neanderthal diets (Shanidar III, Iraq; Spy I and II, Belgium). Proceedings of the National Academy of Sciences, 108(2), 486-491.
  5. ^ Lev, E., Kislev, M. E., & Bar-Yosef, O. (2005). Mousterian vegetal food in Kebara cave, Mt. Carmel. Journal of Archaeological Science, 32(3), 475-484.
  6. ^ Weiss, E., Wetterstrom, W., Nadel, D., & Bar-Yosef, O. (2004). The broad spectrum revisited: evidence from plant remains. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, 101(26), 9551-9555.
  7. ^ Wrangham, R., & Carmody, R. (2010). Human adaptation to the control of fire. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 19(5), 187-199.