דיאן פיינסטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיאן פיינסטיין
(22 ביולי 1933)
דיאן פיינסטיין
תפקיד

סנאטורית המייצגת את מדינת קליפורניה

סטטוס מכהנת
מפלגה פוליטית המפלגה הדמוקרטית
דת יהודית
בן זוג השופט ג'ק ברמן (גרושים), ברטרם פיינסטיין (נפטר), ריצ'רד סי. בלום
אתר אינטרנט feinstein.senate.gov

דיאן גולדמן ברמן פיינסטייןאנגלית: Dianne Goldman Berman Feinstein) (נולדה ב-22 ביוני 1933) היא פוליטיקאית אמריקאית, ממוצא יהודי, שכיהנה כראש עיריית סן פרנסיסקו בשנים 19781988 ומכהנת בסנאט של ארצות הברית כנציגת מדינת קליפורניה מטעם המפלגה הדמוקרטית, מאז 1992.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיינסטיין נולדה ב-1933 בסן פרנסיסקו, בשם דיאן עמיאל גולדמן, הבכורה משלוש בנותיהם של בטי רוזנבורג, דוגמנית, וליאון גולדמן, רופא מנתח ידוע, פרופסור לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. סבה וסבתה מצד אביה היו מהגרים יהודים מפולין. סבה וסבתה מצד אמה היו נוצרים אורתודוקסים שהיגרו מסנקט פטרבורג, בירת רוסיה, לאחר המהפכה הבולשביקית ב-1917. סבה של פיינסטיין מצד אמה, יהודי שהתנצר, היה קצין בצבא. פיינסטיין למדה בבית ספר "מנזר הלב הקדוש" וקיבלה חינוך קתולי דתי, אבל למדה גם בבית ספר יהודי והוכרה כיהודייה בגיל 13, וכפי שהיא ניסחה זאת, "תמיד ראיתי בעצמי יהודייה".

ב-1955 סיימה פיינסטיין לימודי תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת סטנפורד.

ב-1956 התחתנה עם ג'ק ברמן, שעבד במשרד התובע המחוזי של סן פרנסיסקו. לאחר שלוש שנים הם התגרשו. בתם, קתרין פיינסטיין מריאנו, היא שופטת בבית המשפט המחוזי של סן פרנסיסקו. ב-1962, מיד לאחר שהחלה בקריירה הפוליטית שלה, התחתנה עם הנוירוכירורג ברטרם פיינסטיין, אשר נפטר ב-1978. ב-1980 התחתנה עם ריצ'רד סי. בלום, בנקאי השקעות אמיד.

הקריירה הפוליטית המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידה הציבורי הראשון היה מינויה על ידי מושל קליפורניה פט בראון למועצת החנינה לנשים של קליפורניה. ב-1969 נבחרה למועצת עיריית סן פרנסיסקו ("San Francisco Board of Supervisors"). היא כיהנה במועצה במשך תשע שנים והייתה לאישה הראשונה שכיהנה כנשיאת המועצה.

בעת כהונתה במועצת העירייה היא התמודדה פעמיים, ללא הצלחה, על תפקיד ראש עיריית סן פרנסיסקו: ב-1971 מול ראש העיר ג'וזף אליטיו, וב-1975, אז הפסידה במאבק לעלייה לסיבוב השני (מול ג'ורג' מוסקונה) באחוז אחד בלבד לחבר המועצה ג'ון ברבג'לטה.

ראש עיריית סן פרנסיסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיינסטיין כראש עיריית סן פרנסיסקו, 1978-1988

ב-27 בנובמבר 1978, דן וייט, יריבם הפוליטי של ראש עיריית סן פרנסיסקו ג'ורג' מוסקונה ושל חבר המועצה הארווי מילק, התנקש בהם ורצח אותם בבניין העירייה. פיינסטיין, ששהתה בבניין ושמעה את היריות, הייתה מי שמצאה את גופתו של מילק וזיהתה את גופתו של מוסקונה, ואחר כך הודיעה לציבור על הרצח.

מתוקף היותה נשיאת מועצת העירייה מונתה אוטומטית לראש העירייה ב-4 בדצמבר. היא כיהנה את שארית הכהונה ונבחרה בזכות עצמה ב-1979. לאחר מכן התמודדה שוב בשנת 1983 וזכתה מחדש באמון הבוחר.

אחד האתגרים הראשונים של פיינסטיין כראש עירייה היה מצב מערכת קרונות הכבל, אחד מסמליה של סן פרנסיסקו. בסוף 1979 המערכת הושבתה כליל בשל צורך בשיפוץ דחוף. הערכת המהנדסים הייתה שצריך לבנות את קרון הכבל מחדש בעלות של כ-60 מיליון דולר. פיינסטיין עזרה בקבלת מימון פדרלי למרבית עבודות הבנייה מחדש. השיפוצים הסתיימו בשנת 1984.

לקראת ועידת המפלגה הדמוקרטית ב-1984 עלו השערות שהמועמד הדמוקרטי לנשיאות, וולטר מונדייל, יבחר בפיינסטיין כמועמדת לסגנית הנשיא. אולם הוא בחר בסופו של דבר בג'רלדין פרארו. כמו כן ב-1984, פיינסטיין העלתה הצעה לאסור על החזקת אקדחים בסן פרנסיסקו. הצעה זו הייתה העילה המרכזית מפלגת הפנתר הלבן להדיחה בבחירות מיוחדות, אך היא זכתה שוב וסיימה את מלוא הקדנציה.

המירוץ למשרת המושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 התמודדה פיינסטיין למשרת מושלת קליפורניה, אך הפסידה לסנאטור הרפובליקני פיט וילסון, שפינה את כסאו בסנאט כדי להיכנס לתפקיד המושל. ב-1992, היא נקנסה בסכום של 190,000 דולר על כך שלא דיווחה כראוי על תרומות לקמפיין והוצאות הקשורות לקמפיין זה ‏‏[1].

הקריירה בסנאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בנובמבר 1992 פיינסטיין ניצחה בבחירות המיוחדות למושב בסנאט שהתפנה ב-1990 כשפט וילסון נבחר למושל (וילסון מינה אז את ג'ון פ. סיימור למלא את המושב). הסנאטורית היהודיה ברברה בוקסר נבחרה באותן בחירות למושב השני של קליפורניה. פיינסטיין נבחרה מחדש ב-1994, 2000 ו-2006.

בשנים 2007 - 2009 עמדה בראש ועדת הכללים של הסנאט, ומאז 2009 עומדת בראש ועדת הסנאט לענייני מודיעין.

פיינסטיין, דיוקן רשמי


הגבלות על נשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא ההגבלות על בעלות ונשיאה של כלי נשק בידי אזרחים הוא אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בפוליטיקה האמריקאית. פיינסטיין היא מהבולטות בהובלת המאבק למען ההגבלות, כנגד הלחץ של איגוד הרובאים הלאומי (NRA).

ב-1993, יחד עם צ'אק שומר שהיה אז בבית הנחברים, הובילה את המאבק לאיסור מכירה ואחזקה של כלי נשק חצי אוטומטיים והגבלה על מחסניות לכלי נשק היכולים להפוך לאוטומטיים. האיסור עבר בחוק כחלק מ"החוק לפיקוח על פשעים אלימים ואכיפת החוק 1994", אולם נקבע שהוא יפוג אוטומטית כעבור עשור. ב-2004, כשתוקפו של האיסור עמד לפוג, פיינסטיין יזמה תקנה להארכתו ב-10 שנים נוספות, אולם כשלה בכך.

ב-2013, לאחר שהטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק העלה שוב את הדרישה הציבורית להטלת מגבלות כאלהף העלתה עם חברת הקונגרס קארולין מקארתי הצעה לאיסור קבוע על מכירת ואחזקת כלי נשק חצי אוטומטיים.

המזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיינסטיין תמכה בהחלטה של ה-11 באוקטובר 2002, לצאת למלחמת עיראק. היא טענה שהולכה שולל על ידי הנשיא בוש בקשר לסיבות ליציאה למלחמה בעיראק. למרות זאת, פקח הנשק לשעבר בעיראק מטעם האו"ם, סקוט ריטר, הצהיר שפיינסטיין הודתה בפניו שהיא ידעה שממשל בוש לא סיפק מודיעין משכנע לגבות את הטיעונים לגבי נשק להשמדה המונית בעיראק ‏‏[2].

בניגוד לעמדת ממשל בוש, פיינסטיין תמכה בקיום דיאלוג ישיר עם המשטר האיראני.

פיינסטיין היא פרו-ישראלית, תומכת נלהבת של ישראל וחברה בשדולה למען ישראל בקונגרסאיפא"ק.

תוכנית הציתותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2007 הצטרפה לרפובליקנים בסנאט בהצבעה על ההצעה לתיקון "חוק ציתות מודיעין החוץ" (FISA) (Foreign Intelligence Surveillance Act), על ידי צמצום ההגבלות החוקיות על יכולת הממשל לפקח על שיחות טלפון ומסרי דואר אלקטרוני של אזרחים אמריקנים. פיינסטיין הצביעה בעד הענקת סמכויות לתובע הכללי ולמנהל המודיעין הלאומי לאשר ציתותים פנימיים של תקשורת פנים אמריקאית בהחלטה מנהלית, ללא הצורך באישור של בית משפט מיוחד למודיעין שמבוסס על ידי FISA.

חוק הפטריוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיינסטיין נמנתה עם יוזמי החוק להרחבת "חוק הפטריוט". בהצהרה בדצמבר 2005, אמרה "אני מאמינה שחוק הפטריוט הוא חיוני להגנה על העם האמריקני" ‏‏[3].

איכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיינסטיין וקודמה בתפקיד, אלן קרנסטון, עבדו במשך 10 שנים כדי להעביר את "החוק להגנת מדבר קליפורניה". החקיקה אושרה בידי הנשיא ביל קלינטון ב-1994. החוק הגן על 31,000 קמ"ר של אדמות מדבר קליפורניה, והיה חוק הסביבתי עם ההשלכות הגדולות ביותר בהיסטוריה של קליפורניה.

הסנאטוריות פיינסטיין וברברה בוקסר היו מיוזמות ומקדמות "החוק לשמירת הטבע של חוף צפון קליפורניה", שאושר ב-17 באוקטובר 2006 על ידי הנשיא בוש. החוק הגן על 34 ק"מ של נחלים ונהרות, כולל אזורים פופולריים כמו "רכס קינג" ו-"נקיק קש".

חופש הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייתה אחת מהנציגים הדמוקרטים המרכזיים שתמכו ב"תקנת חילול הדגל", תיקון לחוקה האמריקאית האוסר על שריפתו של דגל ארצות הברית כביטויי פוליטי (במהלך הפגנה וכדומה). התיקון לא השיג את שני השלישים הדרושים, ונפל על חודו של קול בסנאט. כמו כן תמכה ב"חקיקת מקיין-פיינגולד" הידוע גם בשם "חוק רפרומת הבחירות הדו-מפלגתי", בנוגע לתיקון בפיקוח על תרומות בכספי בחירות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תיקי אכיפת החוק: F (סדר אלפביתי), הוועדה לפרקטיקות פוליטיות הוגנות, ארכיון האינטרנט
  2. ^ סקוט ריטר, מה קרה לנשק להשמדה המונית בעיראק, סן פרנסיסקו קרוניקל, 4 בדצמבר 2005
  3. ^ דיאן פיינסטיין (19 בדצמבר 2005), הודעה על הערות הערות הנשיא בנוגע לחוק הפטריוט וריגול פנימי, הודעה לעיתונות, עודכן ב-9 במאי 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]